מישהו פה הולך להירצח, והמשטרה לא עושה כלום

בין שלל מעללי הבריונות שלו, מרדכי דוד מיעט להטריד עיתונאים במשפט נתניהו. כלומר, הוא עשה זאת (אביעד גליקמן, אור-לי בר לב), אבל באופן יחסי לפעילותו ה"ענפה", רק מעט פעמים, אולי כי מישהו הזיז אותו מאולם בית המשפט, אחרי שהבין שזה מקשר את המעשים באופן מובהק מדי למטרה שלשמה נועדו (אפשר אפילו שללא ידיעת המטריד עצמו!): להלך אימים על השופטים במשפט נתניהו.

עם התגברות הפשיעה המשתוללת בעת כהונתו של איתמר בן גביר, התרגלנו כבר לכך שראשי הרכבי שופטים מתהלכים כשהם מאובטחים. מה שאולי צריך להתרגל אליו הוא שהנוהל הזה יגלוש, בחסות משפט נתניהו, גם למשפטים אחרים.

שלא יהיה לאיש ספק: התקיפה של אהרון ברק (להזכירנו: ניצול שואה בן 89, שפרש מכס המשפט לפני 20 שנה) נועדה להלך אימים על רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים במשפט נתניהו: הנה, אחרי שחצינו את כל הקווים, הגענו גם אל השופטים.

יכול להיות שהבריון עצמו אינו מודע לכך, שכן הוא בסך הכל חייל בשורות מי שמגבים אותו, מכשירים את פעילותו ומממנים לו חיים שכל ייעודם הוא להלך אימים על אחרים, אבל זו בדיוק המטרה שאליה מתנקזים כל אותם "אירועים".

הרף עולה, בכל פעם קצת: בהתחלה זה נראה כמו משחק אינפנטילי שעיקרו - "אני לא נגעתי בך, אתה אל תיגע בי". מעין מחאה שמבקשת להיות מאיימת, אבל לא לגמרי אלימה - ככה זה כשמקבלים ייעוץ באשר למה שתעשה או לא תעשה המשטרה.

אז או שהרף יעלה עוד קצת - מפתיחת הדלת במכוניתו של אהרון ברק, יעברו לפתיחת דלת של מען פרטי, מעשה שמצדיק התנגדות פעילה. או שמישהו מהמותקפים ייאבד את העשתונות ויקדים לפגוע בתוקפים.

את מה שמבין כל הדיוט, מבינים בוודאי גם מי שאומרים להיות אמונים על סיכול פשיעה, לובשי המדים. רק שהם הפכו כבר מזמן למשתפי פעולה עם השר שנוהג בבריון כגיבור. מי יעצור את ההשתוללות של האוויל שמחובק ומחוזר על ידי השר?

משטרת בן גביר נתמכת על ידי עדר של מגלגלי עיניים, שמזכירים חסימות כבישים או הפגנות סוערות ליד בתי ח"כים ושרים. אפשר היה לנסות להתווכח, אבל נדמה שגם מי שמציג עמדה לעומתית מתגרה, לפיה מרדכי דוד בסך הכל "מציב מראה", יודע את ההבדל התהומי בין חסימת כביש - נתיב נסיעה המוני, לחסימה ייעודית של רכב פרטי.

הוא גם יודע את ההבדל בין הפגנות - סוערות ככל שתהיינה, בקרבת בתי ח"כים ושרים, אישי ציבור שהם גם מקבלי החלטות לעומת הטרדה מאיימת על עיתונאים ופעילים חברתיים. רק שהוא מעדיף לגלגל עיניים לשמיים, כאילו מדובר במקבילה הימנית של הפגנה למען שחרור חטופים.

כך נוהגים כמעט כולם במחנה שצריך היה להזדרז ולגנות את דוד: מאחרון השופרות ועד לזה שלא ידע, זה שלא ראה את ארון הקבורה בהפגנה, ההוא שלא משכו בדש מעילו, שלא העירו אותו בזמן, שאוריך לא אמר לו מילה...

אז אמש המותקף התורן היה אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס. אדם שפרש מנשיאות העליון לפני 20 שנה. בן כמה היה אז מרדכי דוד? ואיפה הוא היה כשאהרון ברק גויס פעמיים על ידי נתניהו: פעם אחת כדי לנסות לנקות אותו ואת מדינת ישראל מפשעי מלחמה, בפעם אחרת כדי לברר עבורו אפשרות לחנינה...

כשיגאל עמיר רצח כאן ראש ממשלה, מיהר מחנה שלם להתנער ממנו, לטעון (ברוב המקרים בצדק רב) כי הוא פעל באופן עצמאי, שאין להטיל דופי במחנה שלם, שעם כל הכבוד לחילוקי הדעות בינו לבין יצחק רבין, מעולם לא היה מעלה על הדעת לרצוח ראש ממשלה.

הפעם הרמז הרבה יותר ברור וגם האזהרה - גם לערוצי הטלוויזיה והרדיו שמגבים אותו, גם לשר שמחבק אותו, גם למיתממים שיודעים שזה ממש לא אותו הדבר - ובעיקר לשוטרים שמקפידים להסיט את המבט:

הכתובת היא כבר מזמן לא על הקיר ואפילו לא על הכביש, המדרון החלקלק הזה יסתיים ברצח, רצח שכולכם מישירים אליו מבט, אבל לא עושים שום דבר כדי למנוע.