בין ביידן לאוריך: כך פועל מנגנון כפיות הטובה של נתניהו

לעיתים נדירות זוכה הציבור להיחשף למבנה הנפשי המורכב של אישיות אותה הוא מכיר רק מסצנות מבוימות היטב, אישיות שהוא חוזה בה רק עם איפור כבד, עת היא מדקלמת טקסטים שנוסחו ושויפו כהלכה.

אמש התרחש רגע נדיר שכזה, עת ביזה בנימין נתניהו את ג'ו ביידן, הנשיא הקודם של ארצות הברית. למתבונן מהצד זה הזכיר קצת את פעולת המנגנון שמזין את השנאה ל"אחים לנשק", כולל מימון של קמפיין הכפשה נוראי נגד הארגון, שחטאו העיקרי הוא שהיה שם במקום ממשלה לא מתפקדת. כך גם מקור השנאה התהומית לביידן.

מה חטאו של ג'ו ביידן? ככל הנראה שהוא הציל את מדינת ישראל בזמן שראש הממשלה שלה היה מבוהל ומשותק, עסוק במחשבות על איך להציל את הקריירה הפוליטית שלו כך שלא תסתיים בכלא, מאשר על איך להציל את אזרחי ישראל.

נתניהו בטוח שכולנו מטומטמים, או לפחות ששכחנו את אשר אירע אך לפני פחות משנתיים וחצי. למקרה שכן, אולי נזכיר: ישראל מותקפת מכל עבריה. חיזבאללה מאיים לעשות מעשה חמאס בצפון, יש דיבורים על הצטרפות פעילה של איראן למערכה (רק דמיינו לעצמכם התקפת טילים איראנית על ישראל בשבוע הראשון למערכה ולא אחר שנה ותשעה חודשים) - ומדינת היהודים נקלעת, לראשונה מאז מחדל 1973, לסכנה קיומית

מי הציל את ישראל ממצב כמוהו לא ידעה זה יותר מחמישים שנה? ג'ו ביידן. הוא לא רק נעמד מול המצלמות ומשמיע את ה- DON'T המפורסם שלו, שמשמעותו "אל תעזו", אלא גם מגבה אותו בהעברת כוח משימה אמריקני חסר תקדים בהיקפו לאזור וסיוע חירום לישראל כפי שלא ידעה מעודה.

נכון הוא שבהמשך, הן משום חילוקי דעות עם נתניהו על אופן ניהול המערכה (למשל הכניסה לרפיח) והן כדי לפייס את הפרו-פלסטינים במפלגתו, נקט ביידן כמה צעדים לא מעודדים מבחינתה של ישראל. רק שגם נתניהו יודע ש"עיכוב משלוח הנשק" היה אקט סימלי הרבה יותר מאשר מעשי.

קשה אולי להרחיק לכת ולומר שהתמיכה הבלתי מסויגת בישראל עלתה לביידן בהדחה מראשות המרוץ לבית הלבן, אבל יהיה זה אך הוגן להזכיר, כפי שעשה השגריר האמריקני בישראל (לשעבר) טום ניידס, שביידן שילם מחירים גבוהים בתוך מפלגתו פנימה, על כך שהתייצב ללא היסוס וללא שהות למען ישראל.

ספק אם יש כאן מסר למנהיגי העולם, באשר רק בודדים מהם עדיין מוכנים להתקרב לנתניהו, אבל אם כן, הרי שמסר כזה הוא "אל תמהרו לתמוך במדינת היהודים", לפחות לא כל עוד נתניהו עומד בראש ממשלתה.

לא רק למנהיגי העולם יש כאן מסר, אלא גם ליהונתן אוריך. חלק מהפרשנים טעו לחשוב שהמסר שהעביר ראש הממשלה ליועצו הקרוב היה מסר של תמיכה בלתי מסויגת. רק שימו לב שנתניהו, ששום מילה אצלו אינה מקרית, כבר לא טוען שלא היו דברים מעולם, אלא שאוריך לא אמר לו מילה על קטאר... לכאורה מדובר בניואנס, למעשה מדובר כאן ברמז שנועד להזכיר לאוריך שגם לו יש מה להפסיד.

כלומר, יכול להיות שאוריך כן ידע או עשה משהו בשליחות מישהו (כלומר אשם לכאורה), זה רק שנתניהו לא ידע מכלום (כמו על הבקשות לכאורה של רעייתו מארנון מילשטיין, כמו על הקשרים שלה עם האלוביצ'ים, כמו על הנעשה מאחורי הקלעים של פרשת הצוללות).

נכון שאוריך אינו פלדשטיין, אבל לו אני בנעליו של מי שממשיך לצייץ מדי יום ציוצים מהללים לנתניהו, אני מתחיל להיזכר איך פלדשטיין הפך מהבחור שראש הממשלה מעולם לא הכיר, לפטריוט גדול וקצין מצטיין - ואז לשקרן.

אז למה פתחנו במנגנון הנפשי שמניע את נתניהו? כי שתי הדוגמאות האלה מספקות הצצה מבעד לאיפור הכבד והניסוח המוקפד אל מערכת הפעלה שבה אין טוב או רע למדינת ישראל, אין משהו שהיה או לא היה באמת, אלא יש רק מה שטוב או רע לנתניהו.

אם טוב לנתניהו להתנער מביידן ולטפול עליו לא רק האשמת שווא אלא גם עלילת דם ממש, זה בדיוק מה שיקרה - ולעזאזל העובדות.

אם לא בטוח כמה זמן אוריך עוד יחזיק מעמד בנוסח הסרט "ללא מוצא" (שם מגלה המזכיר שרואה בשר ההגנה כדמות אב, נאמנות עד לרגע האחרון), נרמוז לו שיש אפשרות שהוא אולי עשה מה שעשה, אבל כמו ששר פעם שלום חנוך: "בלי לומר מילה".

אז הנה כמה מילים שכן נאמרו, מה שאמר נתניהו אמש, במילותיו שלו: "בשלב מסוים לא הייתה לנו יותר תחמושת וגיבורים נפלו. חלק מאובדן התחמושת היה בגלל אמברגו".

כך בדיוק אמר ראש הממשלה מבלי להביא עובדות, כמו למשל - מה בדיוק היה חסר, איך השפיע החוסר הזה על המלחמה, מה עשה בנדון מול הנשיא הקודם ועוד.

כה אמר נתניהו והוסיף: "המצב הזה השתנה מבלי הכר עם כניסת הנשיא טראמפ". ככה זה כשחנופה מופנית לנשיא שיכול להציל אותך (אולי) ממשפט או מהפסד בבחירות (שזה קצת אותו הדבר), במקום אמירת אמת.

ומילא זה, כי אוי לבושה: השקר החדש הוא בנוגע לנשיא שהציל את מדינת ישראל מאסון שהיה יכול להיות נורא הרבה יותר, בעת שראש ממשלתה היה משותק ורעד מפחד. לא פחד עלינו - פחד על עצמו.