אחרי שנתיים וחצי של עבודה בזירות הקשות ביותר, אלפי ממצאים שנשללו ותחושת תסכול מתמשכת, ד"ר אסי שרון, רופאת שיניים מומחית בשיקום הפה והפנים מהדסה - הייתה שם ברגע הזיהוי הסופי.
יחד עם יחידת הזיהוי של חיל הרפואה ועם אנשי הזיהוי הפורנזי של משטרת ישראל, היא השתתפה במבצע מורכב בעזה שבסיומו זוהה החלל החטוף האחרון, רן גואילי. "הייתה התרגשות מטורפת, ואז עצב גדול. כי זה אומר שזה נגמר", אמרה בריאיון לוואלה. "זה היה זיהוי מסוג אחר. סגירת מעגל של שנתיים וחצי. סגירת מעגל של זיהוי קורבנות הרצח, וזיהוי החללים החטופים. זה הסוף", אמרה שרון.
"זה היה מבצע מאוד גדול, מתוכנן לפרטי פרטים", מתארת שרון. "כל שלב היה ברור, כל תפקיד מוגדר".
המבצע שנמשך כמה ימים והוכן לפרטי פרטים כלל את כוחות צה"ל, מודיעין ויחידת 6017 של חיל הרפואה ויחידת הזיהוי הפורנזי הצבאית. לצדם פעלו גם גורמי הזיהוי של משטרת ישראל, הפועלים מאז 7 באוקטובר בשיתוף פעולה רציף עם הצבא בזירות הקשות והרגישות ביותר.
בשטח פעלו 18 רופאי שיניים ואנתרופולוג מצה"ל, ולצדם שתי רופאות שיניים מתנדבות במשטרת ישראל ד"ר שרון וד"ר אילנה אנגל. "התכוננו לזה היטב. למדנו הכל מראש, לאן אנחנו נכנסים, מה אנחנו עלולים לראות, ואיך אנחנו עובדים יחד כצוות אחד".
לילות בלי שינה, מאות גופות - ומטרה אחת
"המבצע נמשך יומיים לפחות מבחינתנו. נכנסנו ביום ראשון בשעות אחר הצהריים, ועבדנו עד לפנות בוקר. יצאנו לשעתיים-שלוש של שינה ומקלחת, אחרי שבדקנו 210 גופות". כששבו לאתר לקראת הצהריים, יחידת ההנדסה שכבר פעלה במקום חשפה מאות גופות נוספות. "המספר עלה לכ-500 גופות. ידענו שאנחנו נכנסים שוב - עד שאנחנו מוצאים אותו".
כשעה וחצי לאחר מכן זה קרה. "הוא נמצא". שנתיים וחצי של שלילה ותסכול. לדברי שרון, תחושת התסכול מוכרת היטב לכל אנשי הזיהוי, בצבא ובמשטרה כאחד. "בדקנו אלפים של ממצאים לאורך התקופה הזו. ברוב המקרים - זו לא הייתה התשובה שחיפשנו. העבודה שלנו היא עבודה של שלילה: לקבוע שזו לא הגופה, שזה לא החלל שחיפשנו. עשינו את זה בלי סוף בשנתיים וחצי האחרונות".
"גם בצה"ל וגם במשטרה - זה בדיוק סוג הבדיקה שאנחנו עושים ביומיום. שתי יחידות, משני ארגונים שונים, שעובדות כתף אל כתף סביב אותה משימה. הפעם חיפשנו חלל אחד. בניגוד לפעמים קודמות, שבהן חיפשנו 251, הפעם חיפשנו חלל אחד", הסבירה.
לראשונה, מספרת ד"ר שרון, הותר לנציגות משטרת ישראל להצטרף פיזית לפעילות בעזה ולא להסתפק בזיהוי מרחוק. "לא ממרחק של קילומטרים במטה ארצי- אלא מקרוב, יחד עם היחידה הצבאית". גם עבור יחידת 6017 לא היה זה המבצע הראשון. "זה היה המבצע השלישי שלהם בתוך עזה. אבל בשני המבצעים הקודמים - היחידה שלנו במשטרה נשארה בחוץ. הפעם היינו בפנים, כחלק מהצוות".
סגירת מעגל כואבת
הרגע שבו התקבלה ההבנה היה חד וברור. "כששלחו לי את הצילום מתוך הבור, רופא שיניים של צה"ל שלח את התמונה עם מלא סימני קריאה. 'זכינו'". אבל מיד אחר כך, היא אומרת, הגיעה המשמעות האמיתית. "זו התרגשות מטורפת - ומיד אחריה עצב מאוד גדול. כי זה אומר שזה סופי. שראינו חלל. שזה נגמר", הוסיפה.
"אחרי ההבנה - לא נשארה שם עין יבשה. הורדתי את סיכת החטופים מהצוואר. זו תחושה חוצה הכל- הקלה, כאב, עצב, הכול ביחד".
ד"ר שרון, מומחית בשיקום הפה ובשיקום פנים במרכז הרפואי הדסה, הייתה שותפה גם לזיהויו של יחיא סינוואר, והפעם, כאמור, לזיהויו של רן גואילי, החלל החטוף האחרון. "זה סוף שאף אחד לא רצה להגיע אליו", היא מסכמת. "אבל זה סוף. וסוף כזה, כואב ככל שיהיה, מאפשר למשפחות וגם לנו, לעצור לרגע, לנשום, ולהתחיל את האבל האמיתי".