שמשטרת לונדון הגיעה לדירת הפאר בשכונת צ'לסי ב-17 בנובמבר 1972, השוטרים נתקלו במחזה סוריאליסטי. גופתה של ברברה בייקלנד, דוגמנית מיליונרית ואשת חברה אמריקאית בת 52, הייתה מוטלת על הרצפה כשהיא דקורה ומגואלת בדם. בנה בן ה-25, טוני, עמד מעליה באדישות מוחלטת. כשהשוטרים אזקו אותו, הדבר היחיד שעניין אותו היה להזמין משלוח של אוכל סיני בטלפון.
כך הסתיימה אחת הפרשות המוזרות והאפלות ביותר בתולדות החברה הגבוהה, פרשה שכללה הון עתק, בגידות, סכיזופרניה וחשדות לגילוי עריות שנועדו למטרה מעוותת אחת.
קללת הפלסטיק
ברברה דיילי הייתה דוגמנית מצליחה שהופיעה על שערי מגזין "ווג" ונחשבה לאחת מעשר הנשים היפות בניו יורק. חייה השתנו כשפגשה את ברוקס בייקלנד, יורש הון עתק ונכדו של ליאו בייקלנד - הממציא של ה"בקליט" (הפלסטיק הסינתטי הראשון בעולם). הזוג חי חיים נהנתניים, טייל ברחבי העולם וביזבז את הירושה המשפחתית.
בנם היחיד, אנתוני (טוני), נולד ב-1946 וגדל בצל הזנחה הורית וחיים לא יציבים. כשהגיע לגיל ההתבגרות, ברברה גילתה שבנה נמשך לגברים. עבור האם השתלטנית, זו הייתה בשורה שהיא סירבה לקבל.
בסוף שנות ה-60, כשהמשפחה התגוררה בספרד, טוני החל לנהל רומן עם גבר אוסטרלי בשם ג'ייק קופר. ברברה, שחששה מהקשר, החליטה "לרפא" את בנה. בתחילה היא שכרה עבורו נערות ליווי, ואף ניסתה לשדך לו צעירה צרפתייה בשם סילבי. המהלך הזה התפוצץ לה בפנים בצורה משפילה: בעלה של ברברה, ברוקס, התאהב בסילבי, ניהל איתה רומן ולבסוף עזב את הבית לטובתה, כשהוא מותיר את ברברה וטוני לבד.
"אני יכולה לתקן אותו במיטה"
לאחר עזיבת האב, הקשר בין האם לבנה הפך לאובססיבי וחולני. לפי עדויות ומחקרים שנכתבו על הפרשה (כולל הספר שהפך לסרט "Savage Grace" בכיכובה של ג'וליאן מור), ברברה האמינה שהיא היחידה שיכולה "להציל" את בנה.
היא צוטטה אומרת לחברה: "את יודעת, הייתי יכולה לגרום לטוני להתגבר על ההומוסקסואליות שלו אם רק הייתי מכניסה אותו למיטה שלי". ב-1969, במהלך שהות במיורקה, השמועות מספרות שברברה אכן מימשה את האיום. היא פיתתה מינית את בנה, שהיה תחת השפעת סמים ואלכוהול, ואף התרברבה על כך בפני מכרים.
מצבו הנפשי של טוני, שאובחן כסכיזופרן פרנואידי, החל להידרדר במהירות לאחר מכן. הוא סיפר לחברים מבוהלים שהוא שוכב עם אמו ולא יודע מה לעשות. הפסיכיאטר שטיפל בו הזהיר את ברברה באופן מפורש: "הוא מסוכן, הוא עלול להרוג אותך". אבל ברברה, שתמיד חיפשה תשומת לב, התעלמה מנורות האזהרה גם כשבנה ניסה לדחוף אותה לכביש סואן או איים עליה בסכין.
הסוף המדמם והאירוניה של הגורל
באותו ערב גורלי בנובמבר, ויכוח סתמי על חבר שטוני הזמין לדירה הסלים במהירות. טוני אחז בסכין מטבח ודקר את אמו למוות. בחקירתו טען: "המוח שלי היה משובש, הייתי תחת השפעתה של אמי. הרגשתי שהיא שולטת במחשבות שלי". הוא אפילו שאל את השוטרים בתמימות אם היא עדיין בחיים.
טוני נשלח לאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי השמור "ברודמור". הוא השתחרר ב-1980 הודות ללחץ שהפעילה סבתו בת ה-87, ניני דיילי, שביקשה שיעבור לגור איתה בניו יורק. אביו של טוני הזהיר שזה רעיון נורא וכינה את בנו "רשע", אבל הסבתא התעקשה.
זה נגמר באסון כמעט מיידי. שישה ימים בלבד לאחר שהגיע לדירתה של סבתו בניו יורק, טוני דקר אותה שמונה פעמים בסכין סטייק, לאחר שמנעה ממנו לבצע שיחת טלפון. כשהמשטרה הגיעה, טוני אמר להם באכזבה: "היא לא מתה". הסבתא שרדה בנס.
טוני נשלח למאסר בכלא "רייקרז איילנד" הידוע לשמצה. ב-20 במרץ 1981, הוא נמצא מת בתאו. באופן אירוני ומצמרר, יורש אימפריית הפלסטיק סיים את חייו כששקית פלסטיק הדוקה כרוכה לראשו. עד היום לא ברור אם היה זה רצח או התאבדות.