בשיחות עם מפקדים עולה חשש על מצב כשירות הלוחמים היושבים בתוך המוצבים ומאבדים מכשירותם הפיזית. "הלוחמים אוכלים טוב, דואגים להם. אבל הם לא באמת מצליחים לשמור על כושר גופני גבוה", התייחס גורם מזרוע היבשה למצב בשטח, והוסיף כי הם לא באמת "שורפים קלוריות" כי ההליכה למארבים הם לכל היותר בטווח של חצי קילומטר.
כדי להתמודד עם התופעה, קבע צה"ל נוהל חדש מול מח"טים בשטח. על פי התוכנית, כל לוחם שמתמרן בתוך עזה יוצא אחת ל-17 יום ל"הפוגת כשירות" בחוץ, במסגרתה הוא מחויב לבצע לפחות ארבעה אימונים מרוכזים.
בנוסף, הוחלט לקיים ימי עיון בווינגייט למחלקות שיוצאות מהרצועה, במטרה "לנקות להם את הראש מהטראומה בעזה" ותוך כדי לרענן את חשיבות הכשירות הגופנית והחזרה לתלם ושגרת אימונים.
האתגר המבצעי מורכב במיוחד במגננים בעזה לעומת הגזרות האחרות. המורכבות נובעת מתוך העובדה שלמוצבים בלבנון וברמת הגולן הצליח הצבא להכניס הליכוני כושר ומתקני מתח, התנאים בעזה מקשים על הכנסת ציוד. למרות זאת, צה"ל כבר סיפק 270 ערכות "קצה מבצעי" לפלוגות הלוחמות, ובכוונתו להכפיל את המספר הזה כדי להגיע לכל פלוגה.
התוכנית לשנת 2026 כוללת שימוש בטכנולוגיית ניטור באמצעות כלי בינה מלאכותית ללוחמים בשטח. המטרה היא שכל לוחם יהיה מנוטר באמצעות שעון, כך שהמפקדים ידעו בדיוק כמה קילומטרים צעד כל לוחם ביום. מידע זה יאפשר לעדכן את "סרגל המאמצים" ההיסטורי, שנבנה עוד ב-1984, ולהפוך אותו לרלוונטי ללחימה המודרנית בהתאם ללקחי מלחמת "חרבות ברזל".
"הצבא לא יחזור לכשירות תוך חודשים בודדים", מודים במערך הכושר הקרבי של זרוע היבשה, "אבל אנחנו נחושים להחזיר את הגדודים לרמה הנדרשת. אנחנו עושים את זה בהדרגה ובצורה חכמה בשילוב".
הפעילות כוללת מכשירים כמו 'טרבר' משושה להרמת משקלים שעובד על כוח רגליים, ורסה קליימר: מכשיר המדמה טיפוס, ו'קיורופ': חבלים לאימון פונקציונלי, והליכונים שהוכנסו למוצבים בלבנון.