ראש הממשלה נדרש לשלוף מהלך כדי להרוויח זמן ולנטרל או לפחות לרכך התנגדות. המהלך שביצע דקות לפני הקבינט לא היה מקרי, והוא גם לא נולד אתמול אחר הצהריים. כפי שכבר נכתב כאן, בדומה לאופן שבו הובאה בעבר לאישור הקבינט "תוכנית 20 הנקודות" של הנשיא טראמפ - אז שולבו שליחי הבית הלבן סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר במצגת שנועדה לרכך את התנגדות השרים - גם הפעם נשלף מהלך מתוזמן היטב, כזה שנועד לשנות את נקודת האיזון רגע לפני הכרעה רגישה במיוחד: שלב ב' של ההסדרה ופתיחת מעבר רפיח.
הפעם, לא מצגת ולא נאום. המהלך הגיע דרך הודעה ביטחונית מדינית שנועדה לגעת בעצב החשוף ביותר של הקבינט והימין: החלל החטוף רס"ר רן גואילי. אלא שכעת, מתברר עוד יותר כי מדובר במהלך שמטרתו העיקרית הייתה אחת - קניית זמן ולא להרבה זמן.
לשכת ראש הממשלה פרסמה הלילה הודעה שלפיה במסגרת "תוכנית 20 הנקודות" של טראמפ הסכימה ישראל לפתיחה מוגבלת של מעבר רפיח למעבר אדם בלבד, בכפוף למנגנון פיקוח ישראלי מלא. לפי ההודעה, פתיחת המעבר הותנתה בהשבת כלל החטופים החיים וב"ביצוע 100% מאמץ מצד חמאס" לאיתור והשבת החטופים החללים. עוד נמסר כי צה"ל מבצע בשעות אלו "פעולה ממוקדת למיצוי כלל המידע המודיעיני" שהושג לאיתור גואילי, וכי עם מיצוי הפעולה - ובהתאם למוסכם עם ארצות הברית - ייפתח מעבר רפיח.
אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה. ההודעה, שנוסחה בשפה עמומה במיוחד, לא באמת הבהירה מהו אותו "מיצוי הפעולה", מהו לוח הזמנים, ומה ייחשב כהשלמת המאמץ. ובעיקר - היא לא שינתה את העובדה הבסיסית: בקבינט עצמו לא התקבלה כל החלטה. המהלך לא אושר, לא נבלם ולא נדחה. הוא פשוט נעקף.
כפי שכבר היה ידוע במערכת הביטחון ובקרב גורמים מדיניים, המידע הנוגע למיקומו של גואילי מצוי בידי ישראל מזה כחודש. הנשיא טראמפ עצמו אמר בשבוע שעבר כי ידוע לאמריקנים היכן הוא נמצא. המבצע, אם כן, לא נולד ברגע האחרון - הוא התבשל זמן רב וההודעה עליו הוצאה לפועל בעיתוי מדויק להפליא: בסביבות 18:30 פרסם דובר חמאס הודעה חריגה על החיפושים שמבצע צה"ל; ב-19:15 החלו לצאת פרטים נוספים על המבצע מגורמים בטחוניים בישראל; וב־19:25, בדיוק עם יציאת ישיבת הקבינט לדרך, פרסמה לשכת ראש הממשלה את הודעתה על דבר המבצע.
זה לא היה צירוף מקרים. זה היה תזמון.
המהלך סיפק לנתניהו אוויר לנשימה - לשעות בודדות, אולי לימים. הוא אפשר לו להקהות את הביקורת מימין, להציג תהליך במקום קיפאון, ולשדר שישראל אינה פותחת את מעבר רפיח "בחינם". אלא שלפי בכירים אמריקנים, מאחורי הקלעים המסר שונה לחלוטין: מעבר רפיח ייפתח עד סוף השבוע - בין אם גואילי יימצא ובין אם לא. המהלך, מבחינת וושינגטון, כבר קם ונועד. אין נסיגה לאחור.
והפער מה איתו?
כך נוצר הפער: כלפי פנים - הודעה ישראלית מותנית ועמומה. כלפי חוץ - היענות ללחץ אמריקני ברור. נתניהו, כך נראה, לא פתר את הדילמה, אלא דחה אותה. הוא לא הכריע בין הימין לוושינגטון, אלא קנה לעצמו מרחב תמרון זמני, בתקופה שמוגדרת גם על ידי גורמים מדיניים כ"המורכבת ביותר עבורו מאז כניסת הפסקת האש לתוקף".
השעון, בינתיים, ממשיך לתקתק. מעבר רפיח הוא כבר לא שאלה של אם - אלא של שעות עד ימים, ואיך זה יוצג לציבור ולשרים. בשורה התחתונה אמריקה לחצה, ישראל התחייבה, וכל טריק כרגע הוא זמני בלבד.