יש לי קשר אישי קרוב עם מישהו שמאמין בתיאוריות קונספירציה. זה קרה בעקבות משבר אישי חמור שהיה לו עם אחת ממערכות המדינה ובעקבות כך גם אכזבה מהתקשורת, שהעדיפה לטענתו, לשתף פעולה עם המשרד הממשלתי האמור ולטייח את הדברים, זאת על אף שהוצגו בפניה, לטענתו, ראיות חותכות לגרסתו.
מאז הוא אנטי, גישה שלטעמי חצתה כבר מזמן את הגבול בין הטלת ספק שהיא בריאה ורצויה תמיד, לבין אימוץ של תיאוריות קונספירציה רק על שום חתרונתן.
שלשום הוא נדהם לגלות שלא היה שום קשר בין תנועת "אחים לנשק" לבין הקצין המתחזה, שמדובר אולי בעבירה חמורה, אבל לא של ריגול, בטח לא של בגידה "מבפנים" (כאילו יש בגידה אחרת).
התדהמה שלו הוכיחה לי שהפרשה ההיא - כמה טוב ש"אחים לנשק" החליטו לתבוע את כל הרומזים, המפיצים, המהדהדים והמשקרים (זולת מי שעומדת להם חסינותם) - זכתה לרוח גבית לא רק ממה שמכונה "מכונת הרעל" אלא גם ממקורות שקרובים יותר למיינסטרים, מה שמעלה את השאלה - מה יש בארגון הזה, "אחים לנשק" שמעלה את חמתם של הממשלה ותומכיה?
תכף נגיע לתשובה, אבל קודם לכן אולי כדאי לבחון את האשמה הכללית שהוטחה בארגון וראשיו. גם מי שלא האשים אותם בבגידה, טען כלפיהם ש"פירקו פה צבא", משפט שחוזר כמעט בכל ציוץ-מטעם, לרוב של אנשים שיש קשר הדוק בין פרנסתם להמשך כהונת נתניהו.
סרבנות וה-7 באוקטובר
הבעיה היא שגם אם מתאמצים מאוד לכנות את הדיון בשאלה מתי הופכת ממשלה להיות לא לגיטימית, כך שמותר ואף חובה לסרב לשרת אותה בכל דרך (כולל אי התייצבות לשירות מילואים, למשל), בשם "סרבנות", הרי שסרבנות-פעילה לא הייתה. פה ושם נרשמו כמה מקרים ספורדיים, פה ושם התפרסמו עצומות של יוצאי יחידות כאלה ואחרות שהודיעו כי לא יתנדבו מעתה (רוב החותמים כבר ממילא היו אחרי גיל פרישה משירות מילואים, כך שהעצומה הייתה דקלרטיבית הרבה יותר משהייתה מעשית).
אפשר לגנות את עצם הדיון הזה, אבל גם מי שמתעקש לשפוט אותו לחומרה, לא יכול לטעון שהייתה לו השפעה מבצעית על אסון 7 באוקטובר.
הן בפן המודיעיני על כל הגופים הממונים עליו בצבא ובמערכת הביטחון, לא ידוע אפילו על מקרה אחד שמצביע על כך שהמערכות, ששגו שגיאה כה נוראית בהערכותיהם לגבי כוונות חמאס, עשו זאת בשל מחסור באנשי מילואים סרבנים.
הוא הדין בפן המבצעי: הכישלון של הפיקוד, ממסגרות מקומיות ועד לבכיר, כולל הפעלת כוחות שונים (הדוגמה הבולטת ביותר היא חיל האוויר) הוא מזעזע, מהרמה התפקודית ועד לרמה הערכית (מפקדים שברחו מהמערכה, פשוטו כמשמעו). רק שבשום מקרה הוא לא נבע מעמדה עקרונית של מישהו, שנמנע מהתייצבות, קל וחומר מקרב, בשל עמדותיו נגד ניסיון ההפיכה המשטרית.
היו שם במקום הממשלה
אז מדוע משכו דווקא "אחים לנשק" את האש? מהסיבה הפשוטה: הם היו שם. הם היו שם מהרגע הראשון, בהתחלה כמתנדבים שרצו ונלחמו שכם אל שכם עם אחרים, חלק נכבד מהם מהציונות הדתית, בעוד ראש הממשלה לקה בשיתוק וכמוהו גם מפקדי הצבא.
הברית הזאת, ברית המשרתים והמתנדבים שאומרים זה לזה משהו כמו: אנחנו לא מסכימים על כלום, אבל יש לנו פה חיי אדם שצריך להציל... היא הסיוט הגדול ביותר של מי שלא תפקדו בשעת אמת.
החשש שמא יתאחדו מי שחשו להציל חיים, יתעלמו מחילוקי הדעות הקשים ביניהם - וימהרו לתבוע תשובות מפי מי שלא תפקדו בשעת מבחן, הילכה (ועדיין מהלכת) אימים על נתניהו וממשלתו.
אבל לא רק בשעות הראשונות אלא גם בימים הראשונים, "אחים לנשק" היו שם מההתחלה, מבליטים בנוכחותם לא רק רוח ישראלית מרוממת נפש, אלא גם את מי שלא היו שם לרגע אחד: הממשלה ושריה.
שווקי איכרים, סיוע למפונים, עזרה בשיקום ושיפוץ מבנים, חלוקת ציוד ללוחמים ועוד - כל אלה היו מעשי ידיהם של מי שהיו במקום שבו הייתה צריכה להיות מדינת ישראל, שהתבררה כחסרת כל יכולת (ולפעמים אף רצון). במעשיהם רבי ההוד העצימו את עליבותה של הממשלה - ועל כך כנראה אי אפשר לסלוח להם.
לא היה לי מעולם קשר ישיר או עקיף עם התנועה הזאת, לכן אין לי אלא לשפוט ממה שראו עיני: בארגון של מיזמי הזנה, בקליטת מפונים עוד בטרם פונו רשמית, באיסוף סחורות מחקלאי העוטף ומכירתן במרכזים מיוחדים בשאר חלקי ישראל. הם היו שם.
לפעמים אפילו זה נזקף לחובתם. לא אשכח טענה ששאלה "איך הם התארגנו כל כך מהר?" כראייה לכאורה לכך שידעו מבעוד מועד. ככה זה כשמתרגלים לחוסר תפקוד מערכתי, ככה זה כשמוקפים בטמטום מערכתי.
עכשיו אחים לנשק יוצאים להגנה על שמם הטוב. כי מילא שמונעים מהם את התודה שלה הם ראויים, עוד טופלים עליהם את הנוראה שבהאשמות?
הלוואי שיתבעו את כל מפיצי דיבתם, הלוואי שיצליחו להסיר חסינות ממי שמתחבאים מאחוריה, מעלובי הנפש שניהלו מסע הסתה כדי לכסות על חוסר האונים שהפגינו בשעת מבחן. טוב מאוד שהם תובעים, טוב מאוד שהם מנצחים.