העולם שוב נטש: ההיסטוריה הכואבת של שאיפות העצמאות של הכורדים

הכורדים בסוריה איבדו בימים האחרונים שטחים נרחבים שעליהם שלטו במשך שנים, לאחר שארצות הברית נתנה אור ירוק לנשיא אחמד א-שרע ולא התערבה בקרבות לצד בעלי בריתה הוותיקים. הייתה זו פעם נוספת מני רבות שבהן הכורדים הופקרו על ידי המערב והקהילה הבינלאומית, שאינם רואים בדרישתם להגדרה עצמית ככזו השווה להתעקש עליה (בניגוד לעיסוקם בעמים אחרים). גם ישראל, שבה תלו הכורדים תקווה כדי שתתערב כפי שעשתה ביחס לדרוזים, עמדה מנגד.

כמו צרות אחרות באזורנו, שורשיה בשלהי האימפריה העות'מאנית, שהייתה מורכבת מערב-רב של עמים שחלקם הקימו על חורבותיה מדינות לאום, ואחרים נותרו לחיות כקבוצות מיעוט עם זכויות פחותות. לכורדים הובטחה אוטונומיה בהסכם סוור שנחתם ב-1920 בין האימפריה העות'מאנית המובסת לבין מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה. אך ההסכם איבד מתוקפו כשהמנהיג הלאומי מוסטפא כמאל אתאטורק ניצח במלחמת העצמאות הטורקית.

ב-1924 נחתם הסכם לוזאן, שקבע מחדש את גבולות המזרח התיכון ופיצל את הכורדים בין המדינות החדשות. הם פוזרו בין טורקיה, עיראק, איראן סוריה וארמניה, ואף שרובם מוסלמים סונים, הכורדים מפולגים בין אידיאולוגיות ומפלגות שונות.

בסוריה, שם הם מהווים כ-10% מהאוכלוסייה, סבלו הכורדים מדיכוי תחת שלטון משפחת אסד. רבים מהם איבדו את אזרחותם, והמשטר אסר על שימור בשפתם ודיכא פעילות פוליטית כורדית. עם זאת, הם ניצלו את מלחמת האזרחים שפרצה ב-2011 כדי לבסס שלטון עצמי באזורים כורדיים בצפון-מזרח המדינה בראשות המפלגה הדמוקרטית המאוחדת והמיליציה המסונפת אליה, יחידות ההגנה של העם (YPG).

השטח שבשליטת הכורדים התרחב כאשר ה־YPG, במסגרת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, שיתף פעולה עם ארצות הברית במאבק נגד ארגון המדינה האסלאמית. לאחר הדחת אסד בידי כוחותיו של א־שרא בדצמבר 2024, ביקשו הקבוצות הכורדיות לשמר את האוטונומיה שלהן, בעוד שהמשטר החדש שאף לשלטון ריכוזי בכל המדינה והתנגד למתן אוטונומיה למיעוטים הרבים החיים במדינה.

ב-16 בינואר פרסם א-שרע צו המכיר רשמית בכורדית כשפה לאומית לצד הערבית, ומתיר את לימודה בבתי הספר, לצד צעדים נוספים, במקביל לתחילת המבצע הצבאי נגד הכוחות הכורדיים. בתוך ימים, הם נאלצו לקבל הסכם למיזוגם בשלטון החדש.

בטורקיה, הכורדים מהווים כ־20% מאוכלוסיית המדינה, ומתגוררים בעיקר בדרום־מזרח. מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) פתחה במאבק מזוין נגד המדינה בשנת 1984. בתחילת המרד ה-PKK ביקש להקים מדינה נפרדת ובהמשך ריכך את יעדיו לאוטונומיה ולהרחבת זכויות לכורדים. יותר מ־40 אלף בני אדם נהרגו בעימות.

מנהיג ה-PKK עבדאללה אוג'לאן כלוא בטורקיה מאז שנלכד בשנת 1999, אך בשנה שעברה הוא קרא לאנשיו להניח את נשקם במסגרת הליך שלום. עם זאת, התהליך נתקע במידה מסוימת מאז. ואולם, גורמים טורקיים אמרו כי ההתפתחויות האחרונות בסוריה עשויות להניע מחדש את תהליך השלום בטורקיה.

הצבא הטורקי תקף לא אחת מטרות באזור הכורדי של עיראק סמוך למעוז ה־PKK בהרי קנדיל. טורקיה שלחה גם כוחות לצפון סוריה במספר הזדמנויות כדי לפעול נגד ה־YPG, שאנקרה רואה בו שלוחה של ה־PKK. ארצות הברית, האיחוד האירופי וטורקיה מגדירים את ה־PKK כארגון טרור.

הנשיא רג'פ טייפ ארדואן הסיר מגבלות על השימוש בשפה הכורדית בשנות ה־2000 ובראשית העשור שלאחר מכן, אך ממשלו ממשיך לרדוף אחר פוליטיקאים כורדים תוך האשמות במעורבות בטרור.

הכורדים מהווים 15%-20% מאוכלוסיית עיראק, ומתגוררים בעיקר בשלושה מחוזות הרריים בצפון המדינה, המרכיבים את חבל כורדיסטן העיראקי.

בסוף שנות ה־80 תקף רודן עיראק סדאם חוסיין את הכורדים העיראקים בגז כימי, החריב כפרים כורדיים ואילץ אלפים לעבור למחנות. לאחר שכוחותיו של סדאם סולקו מהצפון במלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, השתלטו מפלגות כורדיות על כורדיסטן העיראקית.

מאז הפלישה בהובלת ארצות הברית שהפילה את סדאם בשנת 2003, הכירה הממשלה המרכזית בעיראק באוטונומיה של כורדיסטן, המנוהלת בידי ממשלה אזורית הנהנית מתקציב מבגדד בהתאם לנוסחה לחלוקת הכנסות הנפט.

כשאנשי ארגון "המדינה האסלאמית" שטפו חלקים נרחבים מצפון עיראק בשנת 2014, ניצלו הכורדים את קריסת השלטון המרכזי כדי להרחיב את שטחיהם, כולל השתלטות על העיר כירכוכ - עיר נפט שהם רואים כבירתם ההיסטורית.

בספטמבר 2017 ערכו הכורדים בעיראק משאל עם על עצמאות, שהתברר ככישלון: הוא עורר התנגדות חריפה מבגדד ומהמעצמות האזוריות, והוביל לתגובה צבאית וכלכלית מצד הממשלה המרכזית, ששבה והשתלטה על כירכוכ ואזורים שנויים במחלוקת. מאז השתפרו היחסים בין בגדד לממשלה האזורית הכורדית, אך נותרו מתיחויות סביב יצוא נפט וחלוקת הכנסות.

ישראל הייתה המדינה היחידה בעולם שהכירה אז בתוצאות משאל העם הכורדי, אך הוא לא זכה לתמיכת ארצות הברית וממשל טראמפ הראשון.

הכורדים מהווים כ־10% מאוכלוסיית איראן, וברבים מגלי המחאות ששטפו את הרפובליקה האסלאמית בשנים האחרונות, היו במרכז המחאות, כולל בזו האחרונה. חמושים כורדים אף ניסו לחצות את הגבול מעיראק, שם פועלות קבוצות בדלניות של כורדים-איראנים, לאיראן.

גם בגל המחאה המשמעותי הקודם באיראן, ב-2022, היו הכורדים במוקד. ההפגנות פרצו אז בעקבות מותה של הצעירה הכורדית מהסא אמיני במעצר משטרת המוסר, שעצרה אותה בשל אי-עטיית כיסוי ראש.

אזורים כורדיים היו גם נקודת הבזק מרכזית בגל המחאה הגדול הקודם בשנת 2022, אז פרצו הפגנות כלל־ארציות בעקבות מותה במעצר של אישה איראנית־כורדית.

הכורדים באיראן אף הקימו רפובליקה קצרת מועד ב-1949 בשם מהאבאד, שהייתה מדינת חסות סובייטית שהתקיימה במשך פחות משנה.