בזמן שהמזרח התיכון כולו דרוך בשאלה אחת: מתי ינחית הצבא האמריקאי את המכה הבאה על משטר האייתוללות ויושיט יד למפגינים ברחובות, בוחר הנשיא טראמפ לפזר מסך עשן. הדיווחים שהוא מפיץ על "רצון איראני לדיאלוג" עשויים להיות אמת, אך באותה מידה הם יכולים להיות חלק ממלחמת תודעה מתוחכמת.
המהלך הזה מעלה תהייה קריטית: עד כמה נחוש טראמפ ללחוץ שוב על ההדק? האם תגבור הכוחות המסיבי באזור הוא הכנה לתקיפת המשך, או שמא מדובר ב"חרב ארוכה" שנועדה לשרת תהליך דיפלומטי?
לכן, בצל התהיות הללו, אסור לשכוח את "אמנות הבזאר" האיראנית המפורסמת ואת "מתקפת החיוכים" המוכרת מהסכמים קודמים. באותה נשימה, אי אפשר לשלול את האפשרות של טעות בהערכה: האם ייתכן שבניגוד לסברה הרווחת, דווקא האיראנים הם אלו שמבשלים לארה"ב מלכודת? העובדה שהתגובה הצבאית האמריקאית הנוכחית מתעכבת, רק מחזקת את החשש שמשהו גדול יותר נרקח מתחת לפני השטח.
יש לא מעט דרכים לנתח את המשבר, אך שתי שאלות מרכזיות עומדות על הפרק: ראשית, האם טראמפ חותר להסכם מדיני מהיר, הישג דיפלומטי על הנייר, מבלי לפרק בפועל את תשתיות הצבא וצינורות מימון הטרור של משמרות המהפכה?
שנית, ישנו את מימד הזמן. המנהיג העליון חמינאי מבין שגם לכהונת טראמפ יש תאריך תפוגה. ואז אולי הוא עשוי להסכים ל"פשרות כואבות" זמניות רק כדי לדחות את הקץ. רמז לכך ניתן למצוא בדברי טראמפ, שמתגאה בכך שעקב איומיו נמנעו האיראנים מהוצאתם להורג של למעלה מ-840 מתנגדי משטר. זהו הישג הומניטרי חשוב, אך כזה שעלול לשמש למשטר כקלף מיקוח לקניית זמן יקר.
מנגד, טראמפ כבר הוכיח שהוא נשיא נועז שאינו מהסס לשבור את הכלים. לראיה: חיסולו הדרמטי של קאסם סולימאני, התקיפה של מתקני הגרעין באיראן, ומעצרו של נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו. לכן, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות חזרה לאסטרטגיית ה"לחץ המקסימלי" בכל העוצמה.
אך כאן עומדת שאלת השאלות: האם המטרה היא הפלת המשטר, משאלת לב של מדינות רבות באזור או שמא מדובר בפעולה צבאית מכאיבה בלבד? כזו שתעניש את האיראנים אך תאפשר למשטר לשרוד, לשמר יכולות ולצאת למרוץ חימוש מחודש בעתיד כשטראמפ כבר לא יהיה באזור.
הנקודה הנוספת חייבת להביא בחשבון הערכת חסר של הנכונות האיראנית להסלים. הסיכון הוא שטראמפ עשוי להאמין שהרתעה צבאית לבדה תשתק את איראן. אולם, כפי שראינו, האיראנים מוכנים לשגר מאות טילים ישירות לעבר ישראל (במבצע עם כלביא). ללא יכולות יירוט של כ-90% מצד חיל האוויר, התוצאות היו קטלניות והרסניות לעורך הישראלי.
בשורה התחתונה: לא ברור מה יקרה כשהמשטר ירגיש שהוא עם הגב לקיר ואין לו מה להפסיד. המרווח בין הפלת משטר לשיתוק כלכלי ומצור צבאי הוא משמעותי, ובמרחב הזה בדיוק מונחת המלכודת.