כולכם מכירים בוודאי את הקלישאה לפיה האדם מתכנן ואלוהים צוחק. כלומר, עם כל הכבוד לנו, לכוונות ולרצונות שלנו, יש מי או מה שמכוונים את חיינו - חלק יגידו "הקוסמוס", אחרים יקראו לו "אלוהים".
ואולי הגיע הזמן לקרוא לו בשם קצת יותר מוחשי. שננסה "דונלד טראמפ"? כי אם מקשיבים לנאומים האחרונים של האיש, נדמה שהוא בעצמו סבור כך.
מי שהאזין לנאום שלו אמש בדאבוס, לא יכול היה להשתחרר מהמחשבה שהעולם נמצא בידי מטורף, נרקסיסט שבטוח שאם רק יגיד שיש שלום במזרח התיכון, מה שקורה בשטח בכלל לא חשוב.
הוא יחליט שגרינלנד היא בסך הכל קרחון, שלא משנה מה חושבים תושביו או מה חושבת ממשלת דנמרק - הוא נחוש להשתלט עליו.
הוותיקים שבמאזינים לטראמפ אמש, לא יכלו שלא להיזכר במונולוג שנשא קווין קליין הנפלא בתפקיד "אוטו", סוכן ה- CIA המטומטם, שמטיח באשתו של ג'ון קליז, הפרקליט הבריטי: "אלמלא אנחנו, הייתם כולכם מדברים גרמנית" (בסרט: "דג ושמו וונדה").
הציטוט הזה מובא כאן בצירוף מראה מקום רק למקרה שטראמפ יחליט שהוא הגה אותו בעצמו, כמו שהחליט שכיפת ברזל היא פרי פיתוח אמריקני (ארה"ב בהחלט יכולה לקחת קרדיט מסוים, אבל בעיקר על הביצוע - ממש לא על הרעיון).
הנאום של טראמפ היה צריך להפחיד כל שומע שהאמין, עד לאותו רגע, שיש היגיון בשיגעון. שכל הקטע עם טראמפ הוא בכך שהאיש משמיע את אשר על ליבו, אבל עושה לבסוף את מה שמורה השכל הישר. ובכן, לא תמיד.
פוטין למען השלום
קחו לדוגמה את אותה "מועצת שלום". לטראמפ אין בעיה שיישבו בה מי שמימנו, חימשו ובמידה מסוימת אפילו הגו את טבח 7 באוקטובר, אבל הוא יושיב סביב השולחן גם את נתניהו, כמו שאומרים בצה"ל: "בפקודה" (איזו ברירה יש כבר לראש ממשלת ישראל, אחרי שאיבד כל בעל ברית אפשרי אחר בעולם?).
הוא משוכנע גם שאפשר לשלב בגוף שנקרא "מועצת השלום" את האיש שסיכן את שלום העולם יותר מכל מנהיג אחר בעידן שאחרי היטלר וסטלין, ולדימיר פוטין. כי מה אכפת לאיש שמסתכל על העולם, אבל רואה רק את עצמו?
כך הוא יכול להוציא מיליונים לרחובות ערי איראן עם הקריאה "העזרה בדרך", רק שהם כבר מונים אלפי נרצחים על ידי כוחות הדיכוי, בעוד הוא מנשנש משהו בבופה בדאבוס.
למה? כי הוא קשקש בלי לתת את הדעת על כך ש"עזרה" היא משהו שמבטיחים להושיט אחרי שיש לך תכנית סדורה - ולא לפני שאתה מבקש מהגנרלים שלך תכנית למיטוט המשטר, משהו שיארך חודשים (במקרה הטוב) וישלח עוד אלפים אל מותם. כי מה אכפת לו?
הזכרנו את "דג ושמו וונדה", אולי הגיע הזמן להיזכר בעוד מקור תרבותי, הפעם משלנו - כמו הלהיט "עבדים" של ברי סחרוף שגורס ש"כולנו עבדים של מישהו".
כי בעוד שנתניהו השאוויש נאלץ לזחול על גחונו למועצת השלום, בערך חמש דקות אחרי שטראמפ סיים שיחה עם "חברו הטוב", הנשיא ארדואן. הבנו שגם לנתניהו יש פיונים משלו.
למשתמטים בעם
במקרה של נתניהו מדובר בחיילי צה"ל ובנרצחי 7 באוקטובר. כמה שמענו על כך שחמאס הוכה מכה קשה? כמה פעמים מדדנו מרחק - בשעות, בימים ובחודשים מ"הנצחון המוחלט"?
עתה מתברר שחמאס מתחזק, מחזק את שליטתו בשטח, שהכוחות שנועדו לפקח עליו יעזרו לו להיבנות מחדש. אז לשם מה נשפך דם כה רב במלחמה שהמטרה המוצהרת הראשונה שלה הייתה "למוטט את חמאס"?
ולא רק הנופלים, אלא גם הנותרים, מי שעמדו בגבורה בסבב אחר סבב של מילואים. הם רק צריכים להאזין להקלטות הרבנים שמסבירים איך אף לומד תורה לא יתגייס. איך מה שנקרא, לעג לרש, "חוק הגיוס", הוא בעצם חוק הפטור, שיאפשר את חידוש הזרמת הכספים מהכיס של כולנו למימון המשתמטים.
לשמוע (ולמרות שידענו שכך הוא) פשוט לא להאמין. אחרי שכל ה"ביסמוטים" ניסו לשכנע את הציבור (ייאמר לזכות הציבור שללא הצלחה) שמדובר בחוק שיביא לגיוס "עשרות אלפי חרדים", מסתבר שאפילו אלה שמשחקים אותה קצת מתנגדים, יודעים את האמת:
לא רק לומדי התורה אלא אפילו הפרחחים והנושרים, ימשיכו לשבת על הברזלים בזמן שהילדים שלנו משרתי, מסתכנים ואפילו, חלילה, נהרגים.
אז ברוכים הבאים לעידן הפיונים: כולם, כולל המסכנים ברחובות ערי איראן הם פיונים של טראמפ, כולם מרוסיה ועד אוקראינה הם פיונים של פוטין, במזרח התיכון כולנו פיונים של מנהיגים עם תיאבון לשליטה אבסולוטית - מארדואן ועד נתניהו.
כולם אנשים שלפעמים אומרים את מה שאנחנו רוצים לשמוע, אבל עושים רק את מה שמתחשק להם, רק את מה שישמר את שלטונם.
כי הרי זה מה שחשוב, להמשיך את חגיגת הנהנתנות, להמשיך להיות מורם מעם, כי העם כידוע, מטומטם.