אחרי שנים של הפוגה, ארגון השדולה האמריקנית-פרו-ישראלית AIPAC מתכונן לשוב לבמה הציבורית עם כנס חדש שייערך בוושינגטון בין ה-22 ל-24 בפברואר. אם בעבר היה מדובר באירועי ענק, עם כ-18 אלף משתתפים, פוליטיקאים בכירים ונוכחות תקשורתית מסיבית - הפעם נראה כי מדובר בכנס מצומצם בהרבה, כזה שטרם ברור אילו חלקים ממנו יהיו פתוחים לסיקור עיתונאי.
לפי שעה, מי שכבר אישר את השתתפותו הוא יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, שאף צפוי לשמש כנואם מרכזי בכנס. מנגד, גורמים מדיניים מציינים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו עדיין שוקל את השתתפותו. ברקע הדברים, דיווחנו בוואלה כי המועד המסתמן לפגישת נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בבית הלבן הוא יום חמישי, ה-19 בפברואר - שלושה ימים בלבד לפני פתיחת כנס AIPAC.
בשנים האחרונות עברה AIPAC שינוי עמוק. אם בעבר נתפסה בעיקר כארגון לובינג קלאסי, הפועל מאחורי הקלעים מול הקונגרס והממשל, הרי שכיום היא פועלת גם בזירה הפוליטית-ציבורית, כולל הבעת תמיכה פומבית במועמדים שונים. המהלך נועד, להתמודד עם התחזקות קולות אנטישמיים ואנטי-ישראליים בפוליטיקה האמריקאית - בעיקר בשמאל הפרוגרסיבי, אך לא רק שם.
המעבר הזה לא עבר בשקט. בשנה האחרונה הפך שמה של AIPAC לסמל מועדף בשיח אנטי-ישראלי ואנטישמי, הן בשמאל והן בחלקים קולניים מהימין האמריקאי. במחנות אלה מוצג הארגון כעדות, לטענתם, ל"השתלטות" של הלובי היהודי והישראלי על המערכת הפוליטית בארצות הברית, טענה שממשיכה להזין קיטוב ושיח קונספירטיבי.
על הרקע הזה, הכנס הקרוב נתפס לא רק כאירוע פוליטי, אלא גם כמבחן תדמיתי. השאלה אינה רק מי ינאם ומי ייעדר, אלא כיצד ייראה הכנס בגודלו, בטון שלו ובמסרים שייצאו ממנו - והאם הוא יסייע לחזק את מעמדה של ישראל ושל AIPAC בעיני הציבור האמריקאי המפולג, או שמא יהפוך לעוד מוקד אש במאבק הפוליטי-זהותי סביב ישראל ויחסי ארה"ב-ישראל.