אחת החידות הגדולות ביותר של העולם העתיק היא כיצד נבנתה הפירמידה הגדולה של גיזה לפני כ-4,500 שנה. התיאוריות הקלאסיות מדברות על רמפות עפר חיצוניות ענקיות ועשרות אלפי עבדים שגררו אבנים, אבל התיאוריות האלו קורסות כשמתחילים לעשות חישובים. כדי לסיים את הפירמידה בזמן הבנייה המשוער (כ-20 שנה), הבונים היו צריכים להניח בלוק אבן עצום כל דקה עד שלוש דקות - קצב בלתי אפשרי בשיטות פרימיטיביות.
כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Nature (במסגרת npj Heritage Science) מציע פתרון הנדסי מבריק: הפירמידה לא נבנתה באמצעות רמפות חיצוניות, אלא בעזרת מנגנון פנימי מתוחכם שניצל את מבנה הפירמידה עצמו כדי להרים את האבנים.
סוד: "מעלית" פנימית של משקולות נגד
ד"ר סימון אנדראס שורינג מאוניברסיטת קורנל טוען שהפירמידה נבנתה "מבפנים החוצה". לפי המודל שלו, המסדרונות המפורסמים בתוך הפירמידה - כמו "הגלריה הגדולה" ו"המעבר העולה" לא היו סתם מעברים טקסיים או מסדרונות קבורה, אלא חלקים ממכונה ענקית.
המערכת פעלה כמו מעלית המבוססת על משקולות נגד: משקולות כבדות החליקו מטה לאורך השיפועים הפנימיים החלקים, ויצרו כוח משיכה שהרים את אבני הבנייה הכבדות כלפי מעלה בצד השני.
עוד בנושא
לא עבדים, לא בני ישראל: גרפיטי מסתורי חשף מי באמת בנה את הפירמידות
"יש עיר תת-קרקעית מתחת הפירמידות - ולוויינים מוכיחים את זה"
הראיות על הקירות
התיאוריה של שורינג מסבירה כמה מהתכונות המוזרות ביותר של הפירמידה, שעד היום נחשבו לתעלומות:
- השריטות המסתוריות: לאורך קירות הגלריה הגדולה ישנם סימני שחיקה ושריטות, המעידים על כך שמזחלות כבדות נעו שם שוב ושוב - הרבה יותר ממה שצפוי מתנועה של אנשים בלבד.
- חדר "הכספת" שהפך למנוע: חדר המבוא הקטן העשוי גרניט (הממוקם לפני חדר המלך) נחשב עד היום למנגנון אבטחה נגד שודדים. שורינג טוען שזה היה למעשה "תחנת משיכה" דמוית גלגלת. החריצים בקירות והרצפה הלא אחידה מעידים שבעבר היו שם קורות עץ וחבלים ששימשו להרמת אבנים במשקל של עד 60 טון.
- הסטייה מהמרכז: החדרים המרכזיים בפירמידה אינם ממוקמים בדיוק במרכז המבנה, אלא בסטייה קלה. לפי המחקר, זה נובע מאילוצים הנדסיים של מערכת ההרמה הפנימית, שלא אפשרו סימטריה מושלמת.
אם התיאוריה נכונה, הפירמידה הגדולה היא לא רק קבר מפואר, אלא מכונה הנדסית משוכללת שעזרה לבנות את עצמה.