בימים האחרונים שמעתי אמירה שנאמרה בקול רם ובביטחון: "אני נגד נשים בצבא באופן כללי". לא משנה מאיזה צד מגיעים, צריך לעצור לרגע ולהבין מה אמירה כזו עושה בשטח. היא לא "דיון רעיוני" על מודלים של שירות. היא סימון של בנות משרתות כמטרה. והיא מחלחלת מהר במיוחד אל מי שהכי משפיעים על ההחלטה: הורים, מחנכים, ואנשים שמבקשים עוגן ברור - מה נכון, מה מותר, ומה ראוי.
אני כותבת את זה לא כפרשנית אולפן, אלא כמי שעומדת בראש ארגון שמלווה צעירות וצעירים בשאלות של שירות, זהות ומסלול חיים. אני פוגשת את הבנות לפני הגיוס, בתוך ההתלבטות, מול הלחץ החברתי, מול הרצון להיות נאמנות לעצמן ולערכים שלהן. ומתוך המפגש הזה אני יכולה לומר בפשטות: בת שמתגייסת או בוחרת שירות משמעותי לא עושה את זה כדי להיות סמל, ולא כדי "לנצח ויכוח" של אף אחד. היא עושה את זה מתוך שליחות. מתוך אחריות. מתוך רצון לתת.
כאן הדיון חייב להשתנות. שירות משמעותי איננו סיסמה. הוא נשען על שני תנאים הכרחיים: מענה לצורך לאומי אמיתי, ביטחוני, קהילתי, חינוכי, בריאותי או חברתי, וחוויה פנימית של שליחות והתאמה, התחושה שאני במקום הנכון לי ומביאה את המיטב שלי. אבל יש תנאי שלישי, שרבים מדלגים עליו בשיח הציבורי: מרחב שמאפשר ביטחון ושייכות. שירות משמעותי לא צומח במקום שבו נערה מרגישה שהיא נכנסת לזירה טעונה של מלחמת מחנות.
ולכן אני מבקשת לומר את הדבר הכי בסיסי, הכי לא מתלהם, הכי אחראי: אל תשתמשו בבנות כ"מטבע" במאבק פוליטי. לא כדי לנגח "פרוגרס", ולא כדי לייצר קו שבר מול "שמרנות". מי שרגיש, ובצדק, לערבוב פוליטיקה בצבא, צריך להיות הראשון להבין את זה: כשהופכים את השירות של נשים לסמל תודעתי, לא מחזקים את הצבא ולא מחזקים את החברה. מחלישים אמון, מצמצמים מוטיבציה, ומרחיקים בנות ומשפחות משיחה אחראית ושקטה.
הדיון על בנות דתיות מחדד את זה במיוחד. יש בנות שמסגרת צבאית מתאימה להן, ויש בנות ששירות לאומי יהיה עבורן המסלול המשמעותי והמדויק יותר. שתי הבחירות יכולות להיות שליחות. שתי הבחירות משרתות צורך לאומי. השאלה איננה "צבא או לאומי", וגם לא "בעד או נגד נשים בצה"ל". השאלה היא האם אנחנו כחברה מייצרים מספיק מרחבים שמאפשרים שירות משמעותי, והאם אנחנו מצליחים לנהל את השיחה בלי להפוך אותה לקרב זהויות.
חברה שמבקשת את מיטב השנים של בניה ובנותיה חייבת גם לאפשר להם להביא את המיטב מעצמם. זה מתחיל בהחלטה פשוטה להיות המבוגרים האחראים: להוריד את הווליום, להפסיק קמפיינים על גב מי שמשרתות, ולהחזיר את הדיון למה שהוא באמת צריך להיות - איך מאפשרים עוד שירות משמעותי, לעוד צעירות וצעירים, מתוך אחריות, אמונה וביטחון.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת אלומה