בשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופה האחרונה, מתרחבת תופעה מדאיגה במרחב המשפטי הבינלאומי: מדינות מפעילות מנגנוני אכיפה מוגברים כלפי קבוצות זרות מסוימות, תוך טשטוש ההבחנה בין אחריות אישית לבין שיוך קבוצתי. בתאילנד, מגמה זו מתבטאת בעלייה במספר המעצרים, החקירות, העיכובים והגירושים של אזרחים ישראלים. אין מדובר באירועים מקריים, אלא בדפוס אכיפה מתמשך המחייב הבנה משפטית עמוקה.
המאפיין המרכזי של מצבים אלה הוא המעבר מאכיפה אינדיבידואלית לאכיפה קולקטיבית. הדין, שאמור להיבחן לפי מעשיו של אדם מסוים ונסיבותיו האישיות, מתחיל להיות מיושם על רקע רחב יותר, שבו עצם ההשתייכות לקבוצה משפיעה על רמת החשד, על אופי האכיפה ועל חומרת התגובה. כך, גם אדם תמים עלול להיקלע להליך פלילי חמור רק בשל שיוכו הנתפס לקבוצה שהרשויות מבקשות לרסן.
תאילנד מהווה דוגמה למערכת שבה שיקול הדעת של רשויות האכיפה רחב במיוחד. לצד חקיקה כתובה, מתקיימים שיקולים תרבותיים, פוליטיים ותדמיתיים. כאשר נוצר לחץ ציבורי, בין אם בעקבות תלונות מקומיות או סיקור תקשורתי, רשויות האכיפה נוטות לפעול במהירות ולעיתים בהחמרה בפרשנות החוק.
במהלך השנה האחרונה נפתחו הליכים נגד ישראלים בתאילנד בהקשרים שונים: עבירות סמים, הפרות דיני הגירה, עבודה ללא היתר, פעילות כלכלית במסווה של תיירות ותפיסת פריטים אסורים בשדות תעופה. המשותף לכל המקרים הוא שהתגובה אינה נקודתית, אלא חלק ממדיניות אכיפה רחבה.
כאשר מדינה מתחילה "לחפש" קבוצה מסוימת, מתרחש שינוי מהותי באופי האכיפה. רף החשד יורד, שיקול הדעת מתרחב והנטייה להקל כמעט נעלמת. פעולות שבעבר היו מטופלות באמצעים מנהליים הופכות לעילות למעצר, חיפושים שגרתיים מתרחבים לחקירות מקיפות וביקורות הגירה הופכות להליכים פליליים.
במצב זה מתרחש בפועל היפוך סמוי של נטל ההוכחה. אף שהנטל הפורמלי נותר על התביעה, החשוד נדרש להוכיח כי אינו חלק מן התופעה שהמערכת מבקשת למגר. טענות של טעות או תום לב מתקבלות בחשדנות ולעיתים נדחות מראש.
המעצר במצבים של אכיפה קולקטיבית אינו רק כלי חקירתי, אלא אמצעי הרתעה והפגנת שליטה. הדבר בא לידי ביטוי בהארכות מעצר, סירוב לשחרור בערבות ותנאים מחמירים, גם כאשר נסיבות המקרה האישי אינן מצדיקות זאת באופן מובהק.
אחת הטעויות הנפוצות של עצורים זרים היא ניסיון "להסביר" את המצב באמצעות שיתוף פעולה בלתי מבוקר. מסירת גרסאות מפורטות, חתימה על מסמכים לא מובנים או ויתור על ייעוץ משפטי מיידי עלולים לפגוע בהגנה ולהכתיב את המשך ההליך.
התמודדות נכונה מחייבת שינוי תפיסה מיידי: צמצום דיבור, דרישה לייעוץ משפטי מקומי ושימוש במתורגמן מוסמך. חשוב להבין כי ההליך מתנהל במקביל במסלול הפלילי, במסלול דיני ההגירה ולעיתים גם בזירה הציבורית. ניהול שגוי של אחד המסלולים עלול לפגוע באחרים.
הגנה משפטית אפקטיבית אינה מסתכמת בייצוג פלילי נקודתי. נדרש ניהול אסטרטגי רחב הכולל תיאום בין גורמים מקצועיים, בניית נרטיב משפטי נגדי, הדגשת נסיבות אישיות ואיסוף מהיר של ראיות מזכות. בתיקים בינלאומיים, התוצאה מוכרעת לא רק לפי חומר הראיות, אלא לפי איכות הניהול.
כאשר מדינה מסמנת קבוצה מסוימת, הסיכון אינו רק להליך פלילי נקודתי, אלא לפגיעה רחבה בחירות, במעמד ובהמשך התנועה הבינלאומית. ההתמודדות הנכונה חייבת להיות קרה, מחושבת ומבוססת על ניהול משפטי אסטרטגי. זהו ההבדל בין הסתבכות ממושכת לבין יציאה מהירה ומבוקרת מן המשבר.
הכותב הוא עורך דין מומחה למשפט פלילי, צווארון לבן, הסגרה ופשיעה בינלאומית