קרוליין לויט, הבהירה כי כל האופציות עדיין מונחות על השולחן - גם אם בפועל, נכון לשלב זה, הן לא מומשו. מאחורי ההחלטה שלא לפעול צבאית עומדת תמונה מורכבת בהרבה, שבה טראמפ פועל לפי אינסטינקט פוליטי מוכר: הוא אוהב לצאת לקרב רק כשהוא מוקף בקואליציה רחבה של מנצחים, לא רק יועצים בבית הלבן אלא גם שורה של בעלות ברית שמעניקות לו גיבוי ואומרות לו שזה המהלך הנכון. נכון שטראמפ לא תמיד מקשיב ליועציו, ולעיתים אף נוהג לעשות ההפך מהמלצותיהם, אך הפעם מדובר בלחץ רחב הרבה יותר - אזורי ובינלאומי - שלא ניתן להתעלם ממנו.
בראש רשימת הלוחצות נמצאות מדינות ערב המרכזיות: סעודיה, קטאר ועומאן. שלושתן העבירו מסר ברור לוושינגטון שלפיו תקיפה אמריקאית באיראן עלולה להצית מלחמה אזורית כוללת, שבה איראן תפעיל את שלל הזרועות שלה נגד מדינות המפרץ - תרחיש שהן מודות שאין להן יכולת אמיתית להתמודד איתו לאורך זמן. במקביל, הן מזהירות מפני זינוק חד במחירי האנרגיה, שעלול להכניס את הכלכלה העולמית, שעדיין מנסה להתאושש ממלחמת רוסיה אוקראינה ומהשלכות הקורונה, למשבר חדש.
ללחץ הזה מצטרפת גם ישראל, שבאופן מפתיע אינה דוחפת בשלב זה לפעולה מיידית. בירושלים הועלו בפני טראמפ מספר הסתייגויות משמעותיות. הראשונה נוגעת לאלמנט ההפתעה - גורמים ישראליים מעריכים כי אם המטרה היא פגיעה משמעותית במשטר, ואפילו ניסיון לערער את שלטונו של חמינאי, הדבר חייב להתבצע בהפתעה מוחלטת. בפועל, איראן נמצאת בכוננות הגבוהה ביותר, והיתרון הזה אבד.
סיבה נוספת היא ההערכה בישראל שהדיכוי האלים של ההפגנות בתוך איראן דווקא עובד לטובת המשטר בשלב זה, ושעדיין לא נוצר אותו "גב גמל" חלש שניתן לשבור באמצעות תקיפה אחת שתטלטל את המערכת.
אל כל אלה מצטרפות גם ההמלצות שמקבל טראמפ מבכירי הפנטגון, שמעדיפים קודם כל לעבות את הכוחות האמריקאיים באזור, להשלים היערכות צבאית רחבה ולדחות כל פעולה ישירה לשלב מאוחר יותר. התוצאה היא חזרה ברורה לשורה התחתונה שהציגה דוברת הבית הלבן: כל האופציות מונחות על השולחן, אך אף אחת מהן אינה ממומשת כרגע.
מבחינתו של טראמפ, יש כאן גם הישג תודעתי. ביטולן של מאות הוצאות להורג באיראן מאפשר לו להציג את עצמו כמי שסייע למפגינים ואף הציל חיים, גם בלי להפעיל כוח צבאי. בנקודת הזמן הזו, ועד שיחליט אחרת, זה מספק אותו.
לכן, המסרים שיישמעו בתקופה הקרובה יהיו ברורים: ממשיכים לעקוב כל הזמן, כל האופציות על השולחן, וטראמפ יכול להרשות לעצמו להראות שנתניהו ומדינות המפרץ הם אלה שביקשו לעצור - בעוד שהוא, לשיטתו, פשוט מנע שפיכות דמים בנסיבות שבהן היה יכול לעשות זאת.