בעיצומה של ההסלמה הביטחונית מול איראן, כשאזעקות קרעו את השגרה ומשפחות הסתגרו בממ"דים, תינוקת אחת בת שנה וחצי מצאה את עצמה בלי בית. הוריה לא יכלו עוד לטפל בה, ושירותי הרווחה הוציאו אותה למסגרת חירום זמנית. ימים ארוכים חיפשו לה פתרון קבוע. רק אז נמצאה משפחת אומנה שתוכל לפתוח בפניה דלת.
ביום ההשמה, בתוך מציאות של חירום לאומי, עמדה שם גם עו"ס נעם צימרמן. היא לא הייתה קרובת משפחה, לא אם ולא דודה, אבל הייתה הדמות שמחזיקה את הרגע: את הילדה הקטנה שנכנסת בפעם הראשונה לחדר חדש, ואת המשפחה שמנסה להיות לה בית.
"זה היה יום לא פשוט", היא מספרת. "ליוויתי השמה של פעוטה בת שנה וחצי למשפחת אומנה מדהימה. הרגע שבו הילדה מביטה סביב בעיניים סקרניות ומפוחדות, נוגעת במיטה החדשה, מנסה להבין איפה היא - זה רגע שהלב מתכווץ ומתמלא בו-זמנית".
צימרמן הייתה שם כדי לתווך את המעבר: להסביר, להרגיע, להכיל. להיות עם הילדה ברגע של פרידה, ועם המשפחה ברגע של התחלה. זה אולי רגע אחד ביום עבודה של מנחת אומנה, אבל הוא מזקק את מהות התפקיד כולו, ללוות ילדים שאין להם בית בטוח, ולסייע למשפחות שבוחרות להיות להם עוגן.
ילדים בלי משפחה, משפחות בלי ילדים
על פי נתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי, כ-4,426 ילדים חיו בשנה האחרונה במשפחות אומנה בישראל. במקביל, כ-70 ילדים ופעוטות ממתינים כיום למסגרת אומנה, בלי שיש משפחה זמינה שתוכל לקלוט אותם.
המחסור הזה אינו תיאורטי עבור מנחי ומנחות האומנה. הוא מורגש בשטח, בכל השמה שמתעכבת, בכל ילד שממתין עוד לילה למסגרת קבועה. המלחמה רק העמיקה את הפער: כ-90 משפחות אומנה פונו מבתיהן, בכ-40 משפחות אחד ההורים גויס למילואים, וכ-20% מהמשפחות שהחלו תהליך אבחון לאומנה עצרו אותו בשל העומס והחרדה.
עו"ס עדי מקל, מנהלת השירות לאומנה והמפקחת הארצית במשרד הרווחה, מסבירה: "מאחורי כל ילד שמועבר לאומנה יש סיפור של כאב, אבל גם של תקווה. מנחות ומנחי האומנה נמצאים שם ברגעים הכי שבריריים, כדי ללוות גם את הילד וגם את המשפחה שמבקשת להיות לו בית".
"איבדתי את אבי בגיל שבע וזה הולך איתי עד היום"
נעם צימרמן, בת 31, מלווה ילדים ומשפחות אומנה באזור השרון כבר ארבע שנים. הבחירה בתחום לא הייתה מקרית. "בגיל שבע איבדתי את אבי", היא משתפת. "זו חוויה שעיצבה אותי. בדיעבד אני מבינה שהיא גם משכה אותי לעולם האומנה, עולם שמתמודד עם פרידות, אובדן וטראומה. מהמקום הזה אני מצליחה לפגוש את הילדים והמשפחות באמת".
העבודה, לדבריה, תובענית: רגשית, מקצועית ובירוקרטית. אבל בשנתיים האחרונות, תחת שגרת חירום מתמשכת, היא קיבלה עומק נוסף. "ההשמות דחופות יותר, המשפחות מותשות יותר, והילדים זקוקים ליציבות יותר מאי פעם. ברגעים קשים אני מזכירה לעצמי למה בחרתי בזה - כי לפעמים צריך מישהו שישמיע את הקול של הילד".
עו"ס אנס מסאלחה, בן 27 מדבוריה, הגיע לאומנה אחרי ארבע שנים של עבודה בתחום האלימות במשפחה. "רציתי לפגוש גם את הילדים", הוא אומר. "ילדים שמרגישים שלפעמים אף אחד לא באמת רואה אותם".
רגע אחד, לדבריו, חקוק בו במיוחד. נער שליווה במשך שנה כמעט ולא שיתף פעולה. "ישבנו בוועדת תכנון טיפול, עוד ישיבה עם ניירות ואנשי מקצוע. פתאום הוא הסתכל עליי עם דמעות ואמר: 'אני הגעתי לאן שאני היום בזכותך. אל תלך עד שאני אהיה מוכן'".
עבור מסאלחה, זו הייתה הוכחה למה שנוכחות מתמשכת יכולה לעשות. "מאז המלחמה אין לי את הפריבילגיה לומר 'עכשיו אני לא פנוי'. הילדים והמשפחות צריכים מענה - מתי שהם צריכים".
אלישבע רבינוביץ, בת 32, מלווה משפחות אומנה בבני ברק והסביבה. את החלום לפגוש ילדים בלי בית היא נושאת מאז ילדותה. "בגיל 12 ראיתי מודעה בעיתון על ילד שמחפש משפחת אומנה והתחננתי להורים שלי שניקח אותו. ידעתי רק דבר אחד - לנו יש בית, ולו אין".
הוריה אכן שימשו בהמשך משפחת אומנה, ואלישבע צמחה לתוך העולם הזה. כיום היא מלווה משפחות חרדיות, בתפקיד שמחייב רגישות תרבותית עמוקה. "לפעמים זה מתחיל בפרטים הקטנים, איך שואלים ילד על ה'חיידר' ולא על בית הספר, וממשיך בהבנה עמוקה של העולם שבו הוא חי". הבדידות המקצועית, היא מודה, לא פשוטה. "הרכב הוא המשרד, הבית של המשפחה הוא הקליניקה". אבל הרגעים הקטנים שווים הכול: "כשילד מחכה לביקור שלי, כשמשפחה מספרת על תובנה שעזרה להם - אז אני יודעת שמשהו באמת השתנה".
כ-70 ילדים ופעוטות עדיין ממתינים למשפחת אומנה שתעניק להם חום, יציבות וביטחון. משרד הרווחה וארגון אדנמ - אדם פועלים לגייס משפחות חדשות וגם מנחי ומנחות אומנה נוספים.
"תחושת המשמעות בליווי הילדים והמשפחות, יציאה מבית משפחה לאחר תובנה משמעותית שעלתה העלולה להקל על המשפחה והילד, דיווח על כך שילד האומנה מחכה לביקור שלי וחשוב לו לשתף, אלו הרגעים שמזכירים לי את המשמעות בתפקידי בחייהם. הידיעה שאולי משהו השתנה בזכות העבודה שלי, היא זו שממלאת אותי", סיכמה רבינוביץ'.
אם אתם שוקלים להצטרף למערך האומנה או רוצים לשמוע עוד, ניתן לפנות במספר *4561. משפחות האומנה מקבלות ליווי צמוד, הכשרה מקצועית, והדרכה שוטפת של מנחות ומנחי אומנה לכל אורך הדרך.
למידע נוסף ולהצטרפות למערך האומנה ניתן לפנות ל- *4561.