המחאות הענקיות באיראן חיזקו את מתנגדיה הגולים של ההנהגה, אך למרות השנאה העמוקה שלהם כלפי אנשי הדת השולטים, פילוג מר ועמוק - שמקורו עוד לפני המהפכה האסלאמית של 1979 - ממשיך לפגוע במחנות האופוזיציה המרכזיים.
המחאות באיראן - כותרות מרכזיות
בנו של השאה: נפסיק את תכנית הגרעין, נכיר מידית בישראל
רופאים באיראן: כוחות הביטחון יורים למפגינים בראשים ובעיניים, רבים התעוורו
הקרע הזה, בין תומכי המלוכה המזוהים עם רזא פהלווי, בנו של השאה המודח, לבין קבוצה שמאלית מאורגנת יותר - מוג'אהדין חלק (MEK) - בא לידי ביטוי ברשתות החברתיות ואף בעימותים קולניים במהלך הפגנות רחוב באירופה ובצפון אמריקה.
קשה להעריך עד כמה יש לכל אחד מהמחנות תמיכה בתוך איראן, או באיזו מידה הם עשויים להשפיע על האירועים בעתיד. עם זאת, אנליסטים ודיפלומטים סבורים זה עשרות שנים כי לשניהם יש תמיכה רבה יותר בקרב מהגרים איראנים מאשר בתוך המדינה עצמה.
איראנים רבים נוספים החיים מחוץ לאיראן מגלים גם הם ספקנות עמוקה כלפי תומכי המלוכה וכלפי ה־MEK, אך אין בידיהם רשת אופוזיציונית מאורגנת בהיקף דומה.
היעדר תנועת אופוזיציה אחת המקובלת על כולם או דמות מנהיגותית מוסכמת הקשה על גיבוש מדיניות בינלאומית כלפי גל האלימות הקטלני ששוטף את איראן, כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אף הטיל ספק במידת התמיכה שלה זוכה פהלווי, בשעה ששקל תקיפות אוויריות.
"הבעיה היא שמעולם לא נבנתה מסגרת כוללת שיכולה לאחד איראנים מכל שכבות החברה - דתיות, אתניות וסוציו־אקונומיות", אמרה סנאם ואכיל, ראש תחום המזרח התיכון במכון המחקר צ'טהאם האוס בלונדון.
במהלך השבועיים האחרונים של מהומות אלימות, סרטונים מערים באיראן הראו חלק מהמפגינים קוראים קריאות תמיכה במלוכה שהודחה ובבנו של השאה המנוח, שעודד את המחאות.
השאה מוחמד רזא פהלווי, שנמלט לגלות ב־1979 ומת שנה לאחר מכן, היה בעל ברית קרוב של המערב, והציג את שלטונו כהנהגה לאומית וכפרויקט מודרניזציה הנשען על מורשת פרסית עתיקה. עם זאת, הוא התנגד לרפורמות דמוקרטיות בשעה שפערים כלכליים הולכים ומעמיקים ערערו את יציבות המדינה.
בנו, בן 65, המתגורר בארצות הברית, אומר כי הוא שואף לדמוקרטיה באיראן ולא פירט איזה תפקיד, אם בכלל, היה מבקש לעצמו אם המערכת הנוכחית תקרוס. תומכיו מפעילים את אחד מערוצי הלוויין המרכזיים בפרסית המשדרים לתוך איראן.
תומכיו של רזא פהלווי במערב הצביעו על סרטונים שבהם מפגינים באיראן קוראים בשמו כהוכחה לכך שהפופולריות שלו גוברת, וטענו כי הוא הדמות היחידה המסוגלת לאחד את המדינה אם הרפובליקה האסלאמית תתמוטט.
בקרב גורמים רשמיים ודיפלומטים זרים העוקבים אחר הנעשה באיראן קיימות דעות חלוקות באשר לשאלה האם המחאות האחרונות מעידות על התחזקות מעמדו של פהלווי.
דיפלומט מערבי אמר כי ייתכן ששמו של פהלווי שימש מפגיני רחוב משום שלא היו דמויות אופוזיציה מוכרות אחרות, אך אין סימן לכך שיש לו תמיכה פנימית רחבה שתאפשר לו להפוך למנהיג עתידי.
גורם אירופי אמר כי הזינוק החד במספר המשתתפים בהפגנות לאחר קריאה לפעולה מצד מתנגדי משטר מחו"ל, בהם פהלווי, עשוי להעיד כי מעמדו רחב יותר ממה שסברו עד כה.
עם זאת, כל תפקיד שימלא יצטרך להיות במסגרת תנועה דמוקרטית רחבה יותר, אמר האנליסט האיראני והדיפלומט לשעבר מהרְדאד חונסארי. "צריך קואליציה של אנשים שמאמינים בערכים דמוקרטיים כדי להקל על הנטל ולתת לאנשים יותר ביטחון", אמר.
"לא מלוכה, לא מנהיג עליון"
הרעיון שלפיו לפהלווי יש תמיכה משמעותית בתוך איראן אינו מקובל על ה־MEK, שתומכיו רואים במלוכה שלפני המהפכה מקבילה למשטר התאוקרטי השיעי הנוכחי.
תומכיהם ברשתות החברתיות משתמשים לעיתים קרובות בסיסמה: "לא מלוכה, לא מנהיג עליון".
ה־MEK הוא ארגון המשלב רעיונות שמאליים ואסלאמיסטיים, שחבריו ביצעו פיגועים בתוך איראן לפני ואחרי המהפכה, גם בשעה שתמיכה עממית נרחבת התגבשה סביב מחנות יריבים ברחובות.
אנשי הדת השולטים גירשו את ה־MEK בשנת 1981, והארגון הקים בסיסים צבאיים בעיראק, שממנה יצא לתקיפות נגד כוחות איראניים במהלך מלחמת איראן-עיראק בשנות ה־80 - פרק זמן שרבים באיראן זוכרים בזעם.
הארגון הוגדר כארגון טרור בארצות הברית עד 2012, אך פוליטיקאים מערביים מסוימים הביעו תמיכה בו, בהם מזכיר המדינה האמריקני לשעבר מייק פומפאו.
עם זאת, הגורם האירופי תיאר את ה־MEK כארגון השנוא מאוד בתוך איראן, בין היתר בשל התנהלותו במלחמת איראן-עיראק, ואנליסטים אומרים כי נוכחותו במדינה הייתה זניחה זה עשרות שנים.
המנהיג הרשמי של הארגון, מסעוד רג'אווי, לא נראה מאז 2002, ורבים סבורים כי הוא מת - אף שה־MEK לא אישר זאת. רעייתו, מריאם רג'אווי, עומדת בראש הארגון ובראש הזרוע הפוליטית שלו, המועצה הלאומית להתנגדות איראן.
גורמים בארגון טוענים כי לתומכיהם יש נוכחות רחבה ופעילה באיראן, אך במהלך המחאות לא נראתה כל עדות פומבית לתמיכה ב־MEK, לפי רויטרס.
תומכי המלוכה - כמו גם מתנגדים איראנים רבים אחרים ואף שליטי איראן הנוכחיים - מתייחסים ל־MEK בחשד עמוק, ומצביעים על עברו האלים ועל אכיפת טוהר אידאולוגי קפדנית בשורותיו.
עבור איראנים רבים, הוויכוחים בין הממסד התאוקרטי של הרפובליקה האסלאמית, תומכי המלוכה הנושאים געגוע לשנות ה־70, וארגון מהפכני שנדחק לשוליים בראשית שנות ה־80 - עשויים להיראות מיושנים.
בעוד שתומכי המלוכה וה־MEK נותרו בולטים בקרב גולים, ואותם פרצופים המשיכו להסתובב בצמרת הרפובליקה האסלאמית, אוכלוסיית איראן הוכפלה, הפכה עירונית יותר ומשכילה יותר.
מרבית התנועות הפוליטיות המרכזיות בתוך איראן לאחר 1979 ביקשו לחזק את הרפובליקה האסלאמית או לרפורם אותה, ולא למוטט אותה כליל - עד לגלי המחאה החוזרים בשנים האחרונות, שדרשו שינוי מקיף בהרבה.
"אני חושבת שאיראנים בתוך איראן אינם מביטים רק אל הפזורה כאל עתידם", אמרה ואכיל.