בעיות בבטן? אולי הפתרון שהרופא ירשום לכם הוא למעשה צואה מזוקקת של חייל ממלחמת העולם הראשונה. זה נשמע כמו מתיחה או אגדה אורבנית דוחה, אבל זו האמת מאחורי אחד הטיפולים הפרוביוטיים הוותיקים בעולם.
הסיפור מתחיל ב-1917, כאשר קבוצת חיילים גרמנים הגיעה לבית חולים צבאי ליד פרייבורג לאחר שחזרו ממערכה באזור דוברוג'ה שבבלקן. כל החיילים ביחידה קרסו תחת התקף קשה של דיזנטריה שנגרמה על ידי חיידקי שיגלה - כולם, למעט חייל אחד, שבאורח פלא לא הושפע כלל מהמחלה הקטלנית שהפילה את חבריו.
המקרה החריג תפס את תשומת ליבו של פרופ' אלפרד ניסל, רופא בבית החולים שגילה עניין מיוחד בחיידקי המעי האנושי. ניסל נהג לבצע ניסויים בהם ערבב דגימות צואה עם סלמונלה כדי לראות מי ינצח; בדרך כלל הסלמונלה ניצחה, אבל במקרים נדירים, חיידקי ה-E. coli שבצואה חיסלו את הסלמונלה.
ניסל הבין שיש לו הזדמנות פז. הוא לקח דגימת צואה מאותו חייל מסתורי והצליח לבודד ממנה זן חזק ואלים במיוחד של חיידק אי-קולי. עד היום לא ברור איך החייל פיתח את החיידק העוצמתי הזה - אולי בזכות תזונת ילדות ייחודית, חשיפה לחיות משק, או זיהום מוקדם שחישל את המעיים שלו. זהות החייל וההיסטוריה הרפואית שלו נותרו עלומות.
Stomach troubles? Perhaps the refined poop of a soldier from the First World War will be just what the doctor ordered. pic.twitter.com/71BB6GQDue
— IFLScience (@IFLScience) January 6, 2026
מהיטלר ועד בית המרקחת המודרני
החיידק זכה לשם המדעי E. coli Nissle 1917 על שם המגלה שלו. הרופא החל לגדל את הזן בכמויות מסחריות, דחס אותו לקפסולות ג'לטין ורשם פטנט תחת השם המסחרי "מוטפלור" (Mutaflor).
אחד המשתמשים המפורסמים ביותר בתרופה היה לא אחר מאשר אדולף היטלר. הרודן הנאצי, שסבל מבעיות עיכול קשות לאורך חייו, קיבל את החיידק מרופאו האישי, תיאודור מורל. לפי הדיווחים, לאחר חצי שנה של טיפול, היטלר הצליח לאכול רגיל ללא התכווצויות בטן, אם כי הבעיות חזרו כמה שנים מאוחר יותר.
עוד היסטוריה רפואית
יחידת המורעלים: המתנדבים אכלו רעל, החוקרים חיכו לראות מה יקרה
המטופלים שלו שלשלו למוות והוא שלשל לכיסו הרבה מאוד כסף
אבל זה לא רק היסטוריה רחוקה. גם כיום, הצאצאים של אותו חיידק שנלקח מהחייל ב-1917 משמשים לטיפול רפואי. מחקרים מצביעים על כך שהזן הזה יעיל לטיפול במחלות מעי דלקתיות, מסייע להפוגה (רמיסיה) אצל חולי קוליטיס כיבית, ואף מאושר לשימוש במדינות מסוימות באירופה. היצרנים המודרניים טוענים שהוא יעיל גם לעצירות כרונית ולשלשולים אצל תינוקות.
כך שגם אם לעולם לא נדע את שמו, המורשת של החייל האלמוני ההוא עדיין חיה ובועטת - בתוך המעיים של אנשים רבים ברחבי העולם.