מדינת ישראל התעוררה לקמפיין החדש של בני גנץ וכחול לבן הנעלמת בסקרים, שדורש לחתור ל"ממשלת הסכמות לאומית". מתחת לכל המילים הגבוהות, והתכניות הנכתבות, בפועל, הוא תורם להעמקת הדה־לגיטימציה של נבחרי הציבור הערבים ושל עצם הרעיון של שותפות פוליטית ערבית-יהודית במוקדי קבלת ההחלטות.
בסרטונים החדשים שיצאו בימים האחרונים החליטו בכחול לבן לרמוס ציבור שלם במסווה של אחדות ו"אהבת ישראל". בסרטונים האלה מוצגים תרחישי קיצון: ממשלה "שנשלטת בידי קיצוניים", קבינט שאינו מתכנס בימי לחימה - רע"ם והרשימה המשותפת המוצגות כגורם מסוכן, משתק ולא לגיטימי. המסר ברור: שותפות עם נבחרי הציבור הערבים אינה אופציה, גם כשהיא דמוקרטית, חוקית ומבוססת על אחריות אזרחית. להיפך - זו הסכנה הגדולה ביותר לפי כחול לבן. בכל מדינה אחרת בעולם פסילה של 20% מאזרחי המדינה הייתה מעוררת זעם אדיר, בישראל ככה נראים מי שמתיימר להציג אלטרנטיבה שלטונית.
אלא שכדאי לזכור עובדה בסיסית: פעמיים הנהגת הציבור הערבי - הרשימה המשותפת, המליצו ב-2019-2020 על בני גנץ לנשיא המדינה. זה היה רגע פוליטי תקדימי, שביטא נכונות אמיתית להשתלב במהלך אזרחי רחב ולהחליף את שלטון הימין. גנץ קיבל את ההמלצה הזו בחיבוק, אך פספס את ההזדמנות להקים ממשלה - ממשלה שהייתה עשויה לעצור את מחול השדים שאנו רואים בימים האלה.
פעמיים נכנס גנץ לממשלתו של נתניהו - פעם אחת בתקופת הקורונה, כשהעדיף להקים ממשלת "אחדות חירום" עם נתניהו מאשר להקים ממשלה בראשותו. פעם שנייה לאחר ה־7 באוקטובר, כשהצטרף שוב לממשלת חירום, במקום להוביל מהלך פוליטי ארוך־טווח הנשען על שותפות אזרחית רחבה. הדלת לא נסגרה מצד המפלגות הערביות, היא נסגרה בהחלטה פוליטית מודעת של גנץ. הציבור הערבי הושיט יד, דווקא נציגי הציבור היהודי דחו אותו.
כעת, עם פתיחתה של שנת בחירות, הבחירה להציג את רע"ם והרשימה המשותפת כחלק מ"האיום" אינה מקרית. זו אסטרטגיה שמנסה לרצות קהלים יהודיים חוששים, גם במחיר פגיעה בעקרונות יסוד של שוויון אזרחי ודמוקרטיה. בכך, הקמפיין של כחול לבן אינו מרחיק את הקיצוניות - אלא מאמץ חלק משפתה, ומחזק אותה.
אין עוד זמן לדחיות. שנת הבחירות החלה, והמחנה הדמוקרטי נדרש להכרעה ברורה: האם הוא מוכן להוביל שותפות ערבית-יהודית אמיתית, או שימשיך להחריג חמישית מאזרחי המדינה בשם נוחות פוליטית. האם להמשיך להפסיד כי מפחדים ממה יגידו, או שיעשו את מה שנכון מוסרית, חברתית, ודמוקרטית.
שותפות פוליטית עם הנהגת הציבור הערבי אינה איום על המדינה היא מבחן לבגרותה הדמוקרטית. גם אחרי ה-7.10 חשוב שנהיה ברורים: רק שלום מביא ביטחון ורק שותפות אמיתית תקדם חברה משותפת ושגשוג. מי שמבקש הנהגה ממלכתית חייב להפסיק לפחד מהשוויון, ולהתחיל להיאבק עליו.
הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית בעמותת יוזמות אברהם