בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר, אנו עדים ללידתה מחדש של הציונות. המושג הזה, שנתפס לעיתים כארכאי, קיבל תוכן חי ורלוונטי בזכות דור של צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ, שבוחרים לקחת את גורל המדינה בידיהם. בתוך הגל הזה, בולטת נוכחותם של צעירי הפריפריה החברתית-כלכלית; גם הם, למרות נקודות פתיחה מאתגרות לעיתים, אינם נשארים מאחור. הם צועדים לקדמת הבמה, לא רק כשותפים אלא כמובילים, ומעצבים מחדש את פניה של המדינה.
הציונות של ימינו אינה עוסקת רק בהגנה על גבולות פיזיים, אלא בבניית חברה ישראלית צודקת, חזקה ושוויונית יותר. זו ציונות של תיקון פנימי וערבות הדדית. עם זאת, כדי שציונות זו תכה שורש, עלינו להישיר מבט אל פערי ההזדמנויות שעדיין קיימים במבנה החברתי שלנו. המאבק על דמותה של ישראל אינו מסתכם רק בנכונות לשרת, אלא ביכולת של המדינה להבטיח שכל צעיר וצעירה, ללא קשר למיקוד המגורים או למצב הכלכלי בבית, יוכלו להגיע למוקדי ההשפעה. צמצום הפערים הללו אינו מעשה חסד, אלא אינטרס לאומי עליון; ככל שנשכיל להסיר חסמים ולהשקיע בתשתיות אנושיות בפריפריה, כך נבטיח מאגר מנהיגות איכותי ורחב יותר עבור החברה כולה. צעירי הפריפריה כבר לא מחכים ל"שיוויון הזדמנויות" שיינתן להם מלמעלה, הם יוצרים אותו בעצמם דרך מצוינות, התמדה ושבירת תקרות זכוכית.
עבור הצעירים מהפריפריה, זוהי ההזדמנות להפוך ממי ש"זקוקים לסיוע" למי שמנהיגים ומשפיעים. הם דורשים שההבטחה הציונית תמומש בעוטף עזה, בנגב, בגליל ובשכונות, והם עושים זאת דרך מעורבות חברתית עמוקה ולקיחת אחריות על עתיד הבית הלאומי. המכינות הקדם-צבאיות, ובייחוד אלו הפועלות בלב הפריפריה החברתית- כלכלית, הן המקום שבו הרוח הזו הופכת לתוכנית עבודה. המכינה הקדם צבאית היא הרבה מעבר להכנה לצבא, היא בית ספר לאזרחות פעילה. שם הצעירים מחזקים את תחושת המסוגלות ויוצאים להגשמה בתוך הקהילות - הם פועלים ומיישמים את ערכי הציונות דרך העשייה היומיומית בשטח.
מלחמת "חרבות ברזל" הביאה לידי ביטוי את עוצמתו של הדור הזה בשעתה הקשה ביותר של המדינה. ברגע האמת, הצעירים והצעירות מהפריפריה לא היססו. הם צעדו קדימה באומץ לב, בבגרות ובאחריות מעוררת השראה, והוכיחו שהם עמוד השדרה של הצלחת המערכה.
לצד הגבורה בשדה הקרב, ראינו התגייסות אזרחית חסרת תקדים: צעירים שהקימו חמ"לים קהילתיים, הובילו יוזמות התנדבות לשיקום יישובים ותמכו במשפחות המפונים. עוצמה זו הוכיחה כי המנהיגות החברתית שצמחה במכינות קדם צבאיות ובשכונות היא הכוח המניע של העורף הישראלי. הצלחתם להשתלב בתפקידי פיקוד וביחידות המובחרות אינה רק הישג אישי, אלא הוכחה לכך שכאשר ניתנת ההזדמנות והליווי הנכון, הפריפריה הופכת למנוע הצמיחה המרכזי של ישראל.
המלחמה הזו לימדה אותנו שהחוסן הלאומי שלנו תלוי ביכולת של כלל הצעירים - מכל קצה של הארץ ומכל רקע כלכלי - לעמוד כתף אל כתף. אלו שצמחו במכינות ובשכונות, שעמלו קשה כדי להגיע לשירות משמעותי ולתפקידי הפיקוד, הוכיחו שציונות היא נכונות לעשות הכל למען הכלל. הם לא נשארו מאחור, הם היו הראשונים להסתער ולהוביל.
לסיכום, הציונות של דור ה-7 באוקטובר דורשת מאיתנו להכיר בכך שאין חוסן צבאי ללא חוסן חברתי. הצעירים מהפריפריה, שבוחרים להשקיע ולהיות בחזית העשייה, בקהילה ובשירות קרבי משמעותי, מוכיחים שהציונות חיה ופועמת. הם הופכים את המושג המופשט למחויבות יומיומית - לבנות מדינה טובה וחזקה יותר, עבור כולנו.
הכותב הוא מנכ"ל וראש מכינה "אחד משלנו" - מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית המפעילה שלוחת בנות ושלוחת בנים