מרכז טאוב פרסם היום (ראשון) כי מיליארדי שקלים מתקציב החינוך הועברו ללא שקיפות ופיקוח, כך על פי דוח מצב המדינה לשנת 2025. הדוח עסק ב"משברים אמיתיים ומדומים במערכת החינוך", והמליץ גם על אימוץ מסקנות ועדת שפירא בנוגע לחינוך המיוחד.
לפי המרכז, לוחות התקציב של משרד החינוך חושפים סעיף חריג בהיקפו ובהשפעתו: כספי הרזרבה. על פי פרק החינוך בדוח, מדובר ברכיב תקציבי שהלך ותפח בשנים האחרונות, אך אופן השימוש בו נותר עמום וחסר שקיפות, הן כלפי הציבור והן כלפי הכנסת.
בניסיון להבין לאילו מטרות הופנו כספי הרזרבה, פנו חוקרי מרכז טאוב בתחילת אפריל 2025 למשרד החינוך בבקשה רשמית לפי חוק חופש המידע. בבקשה נדרש פירוט מלא של העברות התקציב מסעיפי הרזרבה מאז שנת 2021, לרבות מועדי ההעברה, הדיונים בוועדת הכספים והיעדים התקציביים שאליהם הופנו הכספים בפועל, בצירוף מסמכים נלווים ופרוטוקולים רלוונטיים.
תשובת משרד החינוך לפנייה הייתה כי "לא ניתן להצביע על תקנות ספציפיות שאליהן הועבר התקציב". לטענת המרכז, תשובה זו מהווה דוגמה לחוסר השקיפות, הן כלפי הציבור והן כלפי הכנסת, בכל הנוגע לשימוש בכספי הרזרבה, ששיעורם גדל מאוד בשנים האחרונות.
עוד נמסר מטעם המרכז כי תשובה זו ממחישה היטב את הפער בין הדרישה הציבורית והמשפטית להגברת השקיפות והפיקוח לבין המצב בפועל, המתאפיין בבקרה רופפת ובהיעדר שקיפות, ללא כללים מחייבים וגבולות ברורים לפעולות הדרג המבצע. במהלך השנים נעשו ניסיונות לתקן את המצב, אך כמעט ללא הצלחה.
בפרק העוסק בחינוך המיוחד מציינים במרכז גידול ניכר במספר התלמידים. בין השנים 2020 ל-2024 גדל מספר תלמידי החינוך המיוחד ב-61%, לעומת גידול של 8.5% בכלל תלמידי מערכת החינוך. בהתאם לכך, תקציב החינוך המיוחד לשנת תשפ"ה גדל ב-26%, לעומת גידול של כ-6.7% בתקציב החינוך הכולל.
גידול זה נמשך גם בשנת תשפ"ה, ואף ביתר שאת: בשנה זו זינק מספר תלמידי החינוך המיוחד בכ-20% - מ-295 אלף ל-354 אלף תלמידים - בעוד שהגידול במספר התלמידים הכולל במערכת עמד על פחות מאחוז אחד.
בתוך כך, במרכז התייחסו לדוח ועדת שפירא - מערכת החינוך בראי החינוך המיוחד - שחלק ממסקנותיו קוראות ל"הפיכת הפירמידה" ולהענקת חשיבות רבה יותר לחינוך הקדם־יסודי (גנים). הדוח מציע לשנות מן היסוד שתי קונספציות מרכזיות המנחות כיום את מערכת החינוך בישראל. האחת מקנה לחינוך היסודי והעל-יסודי חשיבות רבה יותר מאשר לחינוך הקדם-יסודי - תפיסה הבאה לידי ביטוי בחלקו היחסי הנמוך של התקציב המוקצה לגיל הרך בהשוואה לשאר שכבות הגיל. השנייה מעדיפה כיתות גדולות הזוכות למספר רב של שעות עבודה של מורות, על פני כיתות קטנות יותר עם מספר שעות עבודה מצומצם.
הדוח ממליץ להקטין את גודל הכיתות מהגן ועד כיתה ט' לממוצע של 19 תלמידים בכיתה - מהלך שלפי הדוח ניתן ליישום מבחינה תקציבית וכוח אדם, באמצעות הקטנת מספר שעות העבודה לכל כיתה.
נחום בלס, ראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב: "מערכת החינוך מתמודדת כיום עם מגוון אתגרים, אך לא כל סוגיה שמעסיקה אותה היא בבחינת משבר. המשבר האמיתי והדרמטי הוא הגידול העצום והבלתי מידתי בשנים האחרונות במספר תלמידי החינוך המיוחד ובתקציב המוקצה להם, שאינו מלווה בעלייה בשיעור התלמידים המשולבים בכיתות רגילות. אני סבור כי יישום המלצות ועדת שפירא, ובראשן הגדלה דרמטית של ההשקעה בחינוך הקדם-יסודי והקטנת הכיתות תוך צמצום מספר שעות העבודה לכיתה, יחולל מהפכה של ממש בכלל מערכת החינוך בישראל".
כזכור, אחת הסיבות המרכזיות להקמת הוועדה הייתה סוגיית שיעורי השילוב הנמוכים של תלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. שיעור התלמידים והתלמידות המאובחנים עם צרכים מיוחדים המשולבים במערכת החינוך הכללית בישראל עומד על כ-60% בלבד, לעומת יותר מ-90% ברוב המדינות המפותחות.
כאמור, למרות התועלת הגלומה בשילוב, הן עבור התלמידים עצמם והן עבור החברה כולה, אשר הוכחה במחקרים רבים, לא ניכר כל שיפור בשיעורי השילוב זה לפחות עשור. זאת בניגוד להמלצות ועדת דורנר ובניגוד לתקוותיהם של יוזמי תיקון מס' 11 לחוק החינוך המיוחד.
כמו כן, קצב הגידול המהיר של אוכלוסיית התלמידים והתלמידות המאובחנים בישראל הוא חריג וכמעט חסר תקדים בהשוואה בינלאומית. גידול זה מקשה על גיוס צוותי הוראה וטיפול לגנים ולבתי ספר ביישובים מסוימים, כפי שבא לידי ביטוי לאחרונה בהצעת משרד החינוך לקצר את יום הלימודים בגני החינוך המיוחד, וגובה נתח הולך וגדל מתקציב משרד החינוך.
במרכז טאוב מצטטים את אתר "שווים" ומציינים כי בשנת 2025 לבדה גדל מספר התלמידים המאובחנים עם צרכים מיוחדים בכ־20%. באותה שנה גדל תקציב החינוך המיוחד בכ-26%, לעומת גידול של כ-7% בלבד בתקציב הכולל של משרד החינוך. כתוצאה מכך, תקציב החינוך המיוחד הגיע לכ-20% מתקציב החינוך כולו, אף שתלמידי החינוך המיוחד מהווים כ-10%-12% בלבד מכלל תלמידי המערכת.
מדוע לא קורה דבר?
על פי המרכז, מאז ומתמיד היה הנימוק המרכזי נגד צמצום מספר התלמידים בכיתה עלותו הגבוהה של מהלך כזה, הנובעת מעלויות בינוי ומהצורך בהעסקת אלפי מורות נוספות. נימוק נוסף הוא שהביקוש המוגבר למורות עלול להביא להורדת הרמה הכללית של כוח האדם בהוראה, ובעקבות זאת לפגיעה בהישגים הלימודיים והחינוכיים, ואף לנדידה של מורות איכותיות מבתי ספר המשרתים אוכלוסיות חלשות לבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מבוססות, תהליך שעלול להעמיק את הפערים במערכת החינוך.
במרכז מזכירים כי הרעיונות שבבסיס המהלך התגבשו עוד בימי הקורונה, על רקע הדרישה לריחוק חברתי, והם הראו כי קיימת אפשרות להקטין את גודל הכיתות תוך שימוש בכוח האדם הקיים, וללא הגדלה מסיבית של מספר המורות. אשר לסוגיית הבינוי, נטען כי גם הטענה בדבר העלויות הגבוהות מופרזת במידה רבה, שכן היא מבוססת על תפיסה שגויה שלפיה עלות הבינוי נגזרת מהכפלת מספר הכיתות הנוספות הדרושות במיליון שקלים, מחיר בנייתה של כיתה חדשה לפי הערכות משרד החינוך. ואולם, מדובר באומדן מופרז מכמה סיבות.
ראשית, עלות הבינוי של כיתה חדשה כוללת רכיבים נוספים מעבר לבנייה עצמה, כגון תכנון, פיתוח הקרקע, הקמת חדרי ספח, מתקני ספורט ומעבדות. אולם מאחר שלרוב מדובר בבתי ספר קיימים, חלק ניכר מרכיבים אלה אינו נדרש. שנית, בבתי ספר רבים הצטמצם מספר התלמידים, ובעקבות זאת התפנו חדרי לימוד שניתן לעשות בהם שימוש לצורך יישום המהלך. שלישית, ניתן להקטין את שטחן של הכיתות החדשות, שכן הן מיועדות לאכלס בממוצע כ-20 תלמידים בלבד, ולא קרוב ל-30 כפי שנהוג ברוב הכיתות כיום. ואכן, מציינים בדוח, האומדן שאליו הגיעה הוועדה, שהתבסס בין היתר על חוות דעת אדריכלית עצמאית, היה נמוך בהרבה מההערכות הראשוניות
הוועדה המליצה על הוספת כ-20 אלף כיתות בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, וכן כ-8,000 כיתות גן. העלות הכוללת הנדרשת ליישום התוכנית נאמדה בכ-14 מיליארד שקלים. אמנם מדובר בסכום לא מבוטל, אך בהתחשב בתועלות החינוכיות הצפויות ובחיסכון הכלכלי בטווח הארוך, סברו רוב חברי הוועדה כי מדובר בהשקעה ראויה בהחלט.
"אם ראוי להשקיע 20 מיליארד שקלים ברכבת קלה מפתח תקווה לבת ים, בוודאי ראוי להשקיע 14 מיליארד שקלים בתשתיות החינוך", קבעו חברי הוועדה. המלצה זו משקפת שינוי תפיסה מהותי, המבוסס על ההבנה כי הקטנת הכיתות אינה כרוכה בהכרח בהגדלת מצבת כוח האדם במערכת החינוך.