נתניהו הולך על כל הקופה: מחוק הגיוס ועד שלום עם איראן

בנימין נתניהו התייצב השבוע מאחורי חוק הגיוס, אבל יודע שמבחינה פוליטית העברת החוק פוגעת בו ומשמשת את קמפיין יריביו. לכן הוא מעדיף לשים את האירוע מאחוריו כמה שיותר מהר. חצי שנה אחרי שהחוק יאושר, השיח עליו יתעמעם. ראשי המפלגות ינסו להעיר את הנושא במהלך קמפיין הבחירות, אבל יהיה זה ניסיון מאולץ, פוליטי, לא כזה שנמצא באופן טבעי בסדר היום, כמו בימים אלה.
אבל זו לא הסיבה היחידה שבגללה רוצה נתניהו, בניגוד לפרשנויות והערכות, לקיים את הבחירות כמה שיותר קרוב למועדן. הוא גם רוצה לראות את ועדת החקירה הלאומית קמה על רגליה, אחרי שהחוק בנושא יאושר, ובטוח שאחרי שהציבור יראה את ההרכב שלה, ויבין שבאמת מדובר בוועדה שוויונית עם נציגים לשמאל - האמון בה יגבר והקמפיין הנגדי ידעך. בכך יפרק ראש הממשלה את שני המסרים הקטלניים ביותר נגדו מצד האופוזיציה: הגיוס וועדת החקירה.
לפני שנמשיך עם חוק הגיוס על מורכבויותיו, חשוב לציין שיש תוכניות גם בצד הפוזיטיבי, ההישגי. בשנתיים האחרונות הזכיר נתניהו ברבים מנאומיו כי אחד מיעדיו הוא "הרחבת הסכמי אברהם". עד כה סעודיה הייתה היעד המרכזי שלו ושל דונלד טראמפ. אבל המגעים איתה דעכו ונראה שייקח עוד זמן רב עד שניתן יהיה לחזור לשם.
אלא שבימים האחרונים השתנה השיח, ומשיחות של גורמים פוליטיים עם סביבת נתניהו, ולמרות שהדבר רגיש ומדובר ככל הנראה בפורומים הכי סגורים ומצומצמים, עולה כי היעד החדש הוא לא אחרת מאשר איראן. שלום עם סעודיה אאוט. שלום עם איראן אין.
זה כמובן תלוי בראש ובראשונה בעם האיראני ובהצלחת המפגינים להפיל את המשטר. על פי אותם גורמים, ועל אף שהדברים לא נאמרו להם על ידי איש באופן רשמי, אבל באופן שכנראה לא ניתן היה להבין אחרת, בישראל לא רק שמתחזקת ההערכה שהמשטר לא יחזיק מעמד הפעם וההפגנות יכריעו אותו, אלא שגורמים שונים באופוזיציה האיראנית משמשים כבר היום בני שיח להסכם שלום עתידי עם ישראל, אם וכאשר, עד כדי הפיכת ההסכם ליעד אסטרטגי עוד לפני הבחירות.
השבוע התקיימו דיונים בישראל לגבי השלכות ההפגנות באיראן. לפחות באחד מהם נידון התרחיש שהמשטר נופל והמשמעויות הנגזרות מכך לישראל. המסקנה מהדיון הייתה כי חידוש השלום בין איראן לישראל, כפי שהיה עד למהפכה האסלאמית, אפשרי - ורצוי לחתור אליו במידת האפשר.

בחזרה לחוק הגיוס. כולם ראו את ראש הממשלה מתייצב באופן מוחלט, אולי מפתיע, מאחורי החוק. מתי מעט מכירים את ההתרחשויות מאחורי הקלעים שהביאו לכך. זו לא הפעם הראשונה בה נתניהו תומך בחוק הגיוס. אבל זו כן הייתה הפעם הראשונה שהתמיכה שהביע הייתה מוחלטת, גורפת, כזו שמציגה את החוק לא כאילוץ פוליטי או חברתי של החרדים, אלא מלכתחילה.
נתניהו, בניגוד לרוח הנושבת בתקשורת, ודאי באופוזיציה, ואפילו בתוך חלקים מהקואליציה שלו עצמו, כולל במפלגתו, הציג את החוק ככזה שיביא לגיוס חרדים בהיקפים חסרי תקדים, נכנס לפרטים וליעדים, לסנקציות החריפות שמעולם לא היו בשום חוק גיוס שקדם לו - והביא את עצמו לנקודת אל־חזור. אחרי הנאום השבוע לא יוכל עוד נתניהו לפזר את הכנסת ולטעון שעשה זאת בגלל התנגדותו לחוק, כפי שרבים העריכו שיעשה. מהיום, חוק הגיוס ונתניהו הם דבר אחד. ובכל זאת ראש הממשלה בחר ללכת על זה. בכל הכוח.
קדמה לכך העברת מסרים חד־משמעית בין סביבתו לבין הסיעות החרדיות התומכות בחוק. קרי דגל התורה וש"ס. השורה התחתונה היא אחת: הבחירות יהיו במועדן. לא חוק הגיוס ולא התקציב יהיו מכשול אמיתי להגיע לשם. החרדים אומנם פירקו בכך את הנשק המשמעותי שהיה להם להחזיק את הליכוד קצר, כפי שאיים השבוע בפומבי דובר ש"ס כי בלי חוק הגיוס אין תקציב - כלומר הולכים בחירות - אבל בפועל אין איום ואין בטיח. נתניהו יוכל להחזיק את ממשלתו כל עוד ירצה, וגם התקציב יעבור, על פי אותם מסרים. אגב, המועד המדובר לבחירות הוא לא בסוף אוקטובר אחרי החגים, אלא תחילת ספטמבר, לפניהם.
באותן שיחות לא בוחלים הנציגים החרדים בהכפשתו של ראש הפלג החרדי שלא הולך איתם - מנהיג אגודת ישראל החסידית יצחק גולדקנופף - שלדבריהם הצטרף לקיצוניים שמפגינים נגד הגיוס ואף מקיים בלי הרף מגעים עם נציגים מהאופוזיציה להקמת ממשלה חלופית אחרי הבחירות. המסר שהועבר לנתניהו היה שגם אם יחבור גולדקנופף למהלכי הפלת הממשלה, וגם אם הקואליציה תגיע ל־60 מנדטים, אפשר יהיה למשוך עד הבחירות.
למעשה, כרגע תלויות הסיעות החרדיות במעבר חוק הגיוס בהבטחתו של נתניהו בלבד. אין מנוף לחץ ואין איום אפקטיבי נוסף. זה מצב שמי כדרעי וכגפני יודעים שאין גרוע ממנו. אבל בכל זאת זה המצב. בינתיים עושה ראש הממשלה את מירב המאמצים לעמוד במילתו. הנאום בכנסת היה אחד מהם, כחלק מהתייצבות גורפת מאחורי החוק וכוונה כנה להעברתו, כפי שסיכם עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט, מיד אחרי הנאום.
כבר בתחילת השבוע ההערכה הייתה כי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל תודיע רשמית על התנגדות לחוק. זה מוריד ארבעה חברים מהקואליציה. אליהם מצטרפים ארבעה נוספים שהודיעו שיתנגדו: אופיר סופר, שרן השכל, יולי אדלשטיין ודן אילוז. זה מוריד את התמיכה ל־60. זה מצב בו החוק נופל, אך מספיק אחד מהמתנגדים שיעבור ממתנגד לנמנע או נעדר, כדי להחזיר את הרוב. בקואליציה מעריכים שזה בדיוק מה שיקרה. מספיק חבר כנסת אחד מאגודת ישראל שיהיה חולה באותו היום כדי שהחוק יעבור והממשלה תמשיך.

על פני שישה עמודים פורשת היועמ"שית גלי בהרב מיארה את עמדתה לגבי הצורך בפיטורי השר איתמר בן גביר מתפקידו, בטענה כי הוא "פועל באופן שיש בו להשפיע על חקירות קונקרטיות, תוך התייחסות בפומבי לחקירות פליליות שנפתחו נגד אזרחים בגין אירועי ירי או תקיפה, ולחקירות נגד שוטרים ומפקדים על ידי מח"ש". לטענת היועמ"שית, מרגע שהשר הממונה על המשטרה מגבה שוטרים או תוקף חקירות מח"ש, לא רק שמדובר במעשה לא ראוי ולא מקובל, אלא עילה לפיטורין(!) לא פחות.
בין השאר מצטטת היועמ"שית את בן גביר מדברים שנשא השר בחפ"ק תל אביב ביום 4 במארס 2023: "חקירת מח"ש נועדה להרתיע את השוטרים, להפחיד את השוטרים, לגרום להם לא לעשות את העבודה שלהם, ולכן אני מגבה את השוטרים, אני עומד מאחוריהם... ".
ציטוט נוסף של בן גביר ממכתב היועמ"שית: "אני מגבה את הקצין יאיר חנונה המסור, את מפקד המחוז ואת כל שוטרי משטרת תל אביב בעבודתם החשובה למנוע את השיבוש המתמשך של הסדר הציבורי, אותו מנסים מחוללי החסימות ליזום". במארס 2024 הגיע בן גביר למשרדי מח"ש ביום בו החלה חקירת לוחם מג"ב שחיסל במחנה הפליטים שועפט במזרח ירושלים נער בן 12 שירה זיקוקים לעבר הכוחות שבמקום. "אני לא מתערב בחקירה של מח"ש", אמר השר, "אבל בעיניי זה מזעזע שהמחלקה לחקירות שוטרים בכלל העזה להזמין את הלוחם הזה כאן לחקירה, זו בושה וחרפה". מכתב היועמ"שית מציין עוד כמה דוגמאות ברוח דומה. כאמור, השורה התחתונה היא שבגלל התבטאויות אלה יש לפטר את בן גביר.
בדיקה קצרה בהיסטוריית ההתבטאויות של שרים לביטחון פנים בעבר מגלה, כמה מפתיע, שאין כל חריג בהתבטאויות של בן גביר. כך למשל אחרי שלוחמי מג"ב הובאו לחקירת מח"ש בעקבות חיסול מחבל בשער שכם בירושלים בדצמבר 2021, אמר השר עמר בר־לב: "כך מצופה. הלוחמים פעלו באופן מהיר ונחוש". השר הוסיף ואמר כי תמיכתו בלוחמים נובעת מסרטון וידאו שראה, המתעד את האירוע.
גם פרשת מותו של אהוביה סנדק בדצמבר 2020 הביאה לחקירת מח"ש. זה לא הפריע לשר הממונה בר־לב לקבוע בהמשך כי "מותו נגרם כי ניסה להתחמק מהשוטרים". לדבריו, "השוטרים עשו את משימתם ואין כל סיבה לפתוח נגדם בחקירה". בספטמבר 2022 אירעה תקרית בה פיזרו לוחמי מג"ב מסיבת טבע תוך שימוש בירי באוויר לאחר שחשו סכנה. האירוע נחקר במח"ש ואילו השר בר־לב יצא מיד להגנת השוטרים: "אני מגבה את השוטרים שפעלו כדי להגן על שלום הציבור ועל עצמם. לוחמי מג"ב פעלו כנדרש, לא היה מקום לחקירתם במח"ש".
גם אם הולכים עוד אחורה, מגלים התנהלות זהה להפליא מצד שרי ביטחון פנים אחרים. כמו למשל יצחק אהרונוביץ', שהיה השר הממונה על המשטרה מטעם מפלגת ישראל ביתנו, שאמר אחרי אסון השריפה בכרמל, למרות שהאירוע נחקר, כולל במח"ש ובמבקר המדינה: "אני נותן גיבוי מלא מראש לכל השוטרים, הכבאים והסוהרים כיוון שסיכנו את חייהם".
אירוע נוסף שנחקר בתקופת אהרונוביץ' היה הריגתו בידי שוטרים של צעיר ערבי בכפר כנא בנובמבר 2014. "הזדעזענו לראות מפגין חמוש בסכין מאיים על חיי שוטרים. הם חשו איום, נאלצו להגיב בירי חי ופגעו בו. אני נותן גיבוי מלא לשוטרים שהתגוננו ופעלו לסיכול האיום".
אלה לא ההתבטאויות של בן גביר שמפריעות ליועמ"שית. זה בן גביר עצמו שלא בא לה טוב בעין, כמו כל הממשלה הזאת. אירוע בן גביר עשוי להיות הראשון בו הממשלה במפגיע לא תציית לבג"ץ, אם יחליט שיש לפטרו. לא ברור משפטית ומעשית איך זה יתנהל, אם וכאשר, אך דבר אחד בטוח: בן גביר לא יכול היה לבקש קמפיין בחירות טוב מזה.

יאיר לפיד האשים השבוע בראיון בגלי צה"ל את אחת המפלגות בממשלה הקודמת שלא רצתה לגייס חרדים, ולכן הובילה חוק ללא סנקציות ועם פטור מלא מגיל 21 - והצית מחדש את הקרבות הפנימיים בתוך מחנה השמאל. הרי נושא הגיוס הוא אחד המרכזיים גם של לפיד, גם של אביגדור ליברמן, וגם של נפתלי בנט.
החשוד המיידי להאשמות של לפיד היה בני גנץ. הוא הרי היה שר הביטחון שהגיש את החוק. צה"ל באותם ימים היה נאמן לשיטת צבא קטן וחכם, וכלל לא רצה את החרדים. החוק שהגיש נתמך על ידי שלטונות הצבא ושיקף את יכולת צה"ל לגייס חרדים. גנץ הוא גם זה שאמר שממשלה עם החרדים זה דבר רצוי, עד כדי כך שבכוונתו לתת להם דף לבן, לחתום עליו, ולאפשר להם לכתוב כל מה שירצו כתנאי להצטרפותם.
אבל כמה מאנשי בנט היו משוכנעים שהכוונה אליו. הרי גם הוא, בנט, לא רצה לגייס חרדים. לא בגלל צרכי הצבא. אלא משיקולים פוליטיים. הממשלה קרטעה על 61 מנדטים ונשענה על רע"ם שהוכחה כמשענת קנה רצוץ. כל מה שקשור לגיוס - רע"ם לא הייתה שם, כולל חוק "ממדים ללימודים".
בנט רצה את החרדים. ציר המגעים המרכזי היה מוטי בבצ'יק, יועצו של יעקב ליצמן וכיום יועצו של גולדקנופף. אחת המחוות היה החוק הדרדל'ה לגיוס חרדים שאותה ממשלה העבירה בקריאה ראשונה. אבל המגעים לא צלחו והחרדים החליטו להישאר עם נתניהו באופוזיציה.
היחיד שיכול היה להפעיל שרירים לצורך אישור חוק אמיתי שיגייס חרדים היה אביגדור ליברמן. הוא הרי הוביל לבחירות נוספות וסירב להצטרף לממשלת נתניהו, למרות שהיה מביא לה את הרוב הדרוש, רק בגלל חוק הגיוס. מתברר שלא גיוס חרדים היה בראש מעייניו אז, וכנראה גם לא היום. רק החלפת הממשלה. מה שהחל בשלוש מערכות בחירות רצופות בגלל התעקשות על גיוס חרדים, נגמר בחוק לפטור מלא בתמיכתו בשנייה שקמה ממשלה אחרת.