מה צריך לקרות כדי שגל המחאה באיראן - יהפוך למהפכה שמפילה משטר?

בקהילת המודיעין בישראל בפרט ובמזרח התיכון בכלל, עוקבים בדריכות אחר הנעשה באיראן. לא רק אחרי תנועות צבאיות חריגות בדגש על משגרי טילים בליסטיים, אלא גם אחרי זרמי העומק ומגמת ההפגנות במחוזות השונים באיראן כולל בעיר קום.

אז מה צריך לקרות כדי שגל המחאה באיראן יהפוך למהפכה שמפילה משטר? כבר עכשיו ברור שלא מספיק רק "זעם ברחובות". דרוש תהליך שבו המנגנון השלטוני מאבד את יכולת התפקוד שלו.

ישנה חשיבות רבה להיקף הגדול מאוד של מפגינים ומוקדי הפגנה במחאה, אבל לא פחות מכך, ישנה חשיבות רבה לנרטיב אחיד, קליט, משכנע, שיאחד את מתנגדי המשטר. זה קריטי. אז למה זה לא קורה?

יש הרבה תשובות, אבל אחת מהן נעוצה בעובדה שהמשטר משבש את התקשורת ומונע מהנהגה אופוזיציונית לצמוח מהרחוב. מדי לילה הוא מבצע מעצרים נגד כל מי שמנסה לאחד את השורות. עד כה יש אלפי עצורים, והמציאות הזו היא שמובילה אותנו לנקודות הבאות.

הצבא הסדיר באיראן, נתפס כ"צבא העם", לעומת משמרות המהפכה שהם "צבא מטעם המשטר", שהוקם בדיוק למציאות שכזו, מדינה בעימות פנימי. אל מול מה שקורה כעת בטהרן, במקביל לערים אחרות - זה אולי הפרמטר החשוב ביותר.

על כן, מהפכה אמיתית תקרה ברגע שחטיבות שלמות בצבא הסדיר יסרבו פקודה לירות במפגינים. עד כה דווחו סירובי פקודה בודדים. התרחיש הקיצוני: שחיילי הצבא הסדיר, יתחילו להגן על האזרחים מפני כוחות הבאסיג', או הצטרפות של דמות פיקודית בכירה מהצבא למפגינים, למשל: גנרל בכיר שיתפוס פיקוד על הזרם האנטי משטרי, יכול לתת גב ביטחוני שכל כך חסר להם נגד המשטר ומנגנוני הביטחון האלימים שלו.

שביתה כללית ומשתקת, תוביל לפגיעה כלכלית קשה ותעמיק את המשבר הקיים. הפגנות הן רעש, אבל שביתות הן עצירה של זרימת הדם של המשטר. פעולות מהסוג הזה יכולות להוביל לשיתוק ולכפות על מגזרים נוספים להצטרף. למשל: אם עובדי תעשיית הנפט (המגזר הכלכלי הראשי של איראן), עובדי הבנקים והסוחרים בבזארים הגדולים ישביתו את המשק באופן רציף - למשטר לא יהיה כסף לשלם משכורות לכוחות הביטחון. משטר שלא יכול לשלם משכורות - יאבד את השליטה בשטח בתוך שבועות. חמאס למשל - מצליח גם היום לשלם משכורות לפעיליו.

ריכוז מאמץ דורש פנים, דמות להזדהות איתה וללכת אחריה. כדי שהמחאה תהפוך למהפכה, נדרשת קבוצת מנהיגים, מקבלי החלטות. הרי הציבור מחכה שמישהו יגיד לו מה לעשות. החוכמה היא להפוך את הציוצים בטוויטר, פוסטים בפייסבוק, ותרבות הלייקים לתוכנית עבודה אנטי משטרית. מנהיגות כזו שיכולה לאחד גם את המיעוטים באיראן ויחד הם יהיו מכפילי כוח בדרך להפלת משטר האייתולות.

כך או כך איראן נשענת על אנשי הדת. ברגע שתראו שאנשי דת בכירים מהעיר קום יוצאים נגד חמינאי - תבינו שנפל דבר, שקרחוני הענק באיראן החלו לזוז נגד המשטר. המשטר מבסס את החלטותיו על אידאולוגיה דתית, מה שגרם לחמינאי לדבר על זה בנאומו ביום שישי : "הם" ו"אנחנו", מאמינים וכופרים. ברגע שהלוחם הדתי, יפקפק בצדקת הדרך של המשטר זה יהיה יותר מכדור שלג.

בשלב הזה טראמפ מאיים שייתערב רק אם ייפגעו במפגינים. כמו שזה נראה כרגע, האיראנים מגבילים את הכוח של מנגנוני הביטחון ברחובות אחרת מספר המפגינים ההרוגים היה גבוה יותר.

פרט לפלישה זרה או תקיפות אוויריות, יש עוד דרכים חיצוניות לסייע למפגינים: אספקת אינטרנט מהחלל כדי לעקוף ניסיונות של המשטר לנתק את הרשת ולמנוע התארגנות, תמיכה לוגיסטית ומודיעין למפגינים, והצרת צעדיהם של בכירי המשטר ובני משפחותיהם בחו"ל כדי להגביר את הלחץ.