איראנים רבים הצטרפו בימים האחרונים למחאות נגד השלטון, כשהם מכלים את זעמם במשטר האסלאמי שקם לפני כמעט חצי מאה. כמה מהם סיפרו לרשת BBC - לפני שהמשטר השבית את התקשורת והאינטרנט ביום חמישי בערב - על תחושותיהם וכיצד גל המחאות הנוכחי שונה מקודמיו.
אישה צעירה אחת בטהראן אמרה שהיא מפגינה משום שחלומותיה "נגנבו", והיא רוצה שהמשטר ידע כי "עדיין יש לנו קול לצעוק, אגרוף להכות להם בפנים".
אישה אחרת דיברה על הייאוש וחוסר התקווה שמניעים את המחאות. "אנחנו חיים בלימבו," אמרה. "אני מרגישה כאילו אני תלויה באוויר, בלי כנפיים להגר ובלי תקווה להגשים כאן את המטרות שלי. החיים כאן הפכו לבלתי נסבלים".
מדי יום, מאז סוף דצמבר, המחאות באיראן מתפשטות וצוברות תאוצה, על רקע תסכול כלכלי ופוליטי עמוק.
"אנשים נעשים נועזים יותר עכשיו", כתב ל-BBC ביום חמישי סינא בן 29 בהודעת טקסט מהעיר כראג', ממערב לטהראן. "הלכתי לקנות מצרכים ואנשים דיברו בקול רם נגד המשטר לאור יום! חשבתי שהמחאות ייעצרו, אבל הן לא איבדו תנופה".
קשה לדעת את התמונה המלאה של המתרחש, משום שתקשורת עצמאית אינה פועלת בחופשיות באיראן, רבים חוששים לדבר בפומבי, וכעת גם האינטרנט הוגבל מאוד. עם זאת, אין אפשרות להסתיר את עומק אי-שביעות הרצון ואת גודלן של חלק מההפגנות שתועדו והועלו לרשתות החברתיות.
לאיראנים שורה ארוכה של טענות נגד ממשלתם - מהיעדר חירויות פוליטיות, דרך שחיתות ועד מצבה של הכלכלה, שהוביל לעליות מחירים קשות. המחאות הגדולות האחרונות באיראן פרצו ב-2022 בעקבות מותה במעצר של צעירה, מהסה אמיני, שהואשמה בכך שלא עטתה את החיג'אב כראוי.
הפעם הייתה זו שביתה של סוחרים בבזאר הגדול ההיסטורי של טהראן ב-28 בדצמבר, במחאה על צניחת ערך המטבע האיראני, שהציתה משבר לגיטימציה חדש לרפובליקה האסלאמית.
לאחר מכן באו מחאות באוניברסיטאות. המוסדות נסגרו במהירות בידי הרשויות, לכאורה בגלל מזג אוויר קר. אך עד אז הניצוץ כבר הצית אש רחבה יותר ברחבי המדינה, עם עימותים בעיירות וערים רבות, במיוחד במערב איראן.
חלק מהסיסמאות שנשמעו ברחובות בימים האחרונים מוכרות: "מוות לדיקטטור" - כינוי למנהיג העליון בן ה-86, האייתוללה עלי חמינאי. "אזאדי, אזאדי" - "חופש, חופש" - היא קריאה נפוצה נוספת. סיסמה פופולרית נוספת: "המולדת הזו לא תהיה מולדת עד שהמולות ייקברו".
אליהן הצטרפה הקריאה "פהלבי יחזור", בהתייחסות לרזא פהלבי, בנו של השאה האחרון של איראן שהודח ב-1979. הוא זה שקרא לאנשים לצאת לרחובות בליל חמישי. המחאות בימים האחרונים מתאפיינות בקריאות הולכות וגוברות להשבת המלוכה, אם כי מידת התמיכה האמיתית בהן לא ברורה.
"אישית אני חושבת שהוא הדרך היחידה לצאת מזה," אמרה שרה בת 26 מטהראן.
איראנים אחרים אומרים כי גילויי התמיכה במלוכה משקפים ייאוש מהרצון להיפטר מהמשטר הנוכחי, והיעדר חלופות.
"אני לא המעריצה הכי גדולה של רזא פהלבי. אבל למען האמת, הדעה האישית שלי לא חשובה עכשיו", אמרה מריאם בת 27 מטהראן. "להיות ולהישאר מאוחדים זה יותר חשוב. זו אווירה שונה ממחאות 'אישה, חיים, חירות' (של 2022)". לדבריה, אותן מחאות התאפיינו באבל על מהסה אמיני. "אבל עכשיו אנשים נראים כועסים ונחושים יותר."
אישה נוספת, מהעיר אילאם שבמערב איראן סמוך לגבול עם עיראק, תיארה כיצד אנשים פשטו על סופרמרקט המקושר למשטר והשליכו את המוצרים כדי לבטא את סלידתם מהרשויות.
היא סיפרה שהיא אף מכירה צעירים ממשפחות המזוהות עם המשטר שמשתתפים במחאות: "החברה שלי ושלוש אחיותיה, שאביהן דמות מוכרת בשירותי המודיעין, מצטרפות להפגנות בלי שאביהן יודע".