איך הפכה טרגדיה של נער שנדרס למשהו ששבר את כל שיאי הכיעור?

בסופו של דבר מוטל לפנינו ילד, אם תרצו נער צעיר, בן 14, שמת מוות אלים. האלמנט הטראגי הזה לבדו מבקש להניח לפרשה, לא להפוך אותה לעיסוק פוליטי, לתת ללב להתכווץ נוכח קלסתרון של ילד חייכן שהיה ואיננו עוד.

הבעיה היא שאנחנו בשנת בחירות, שבה גם מוות של נער מצית מיד מדורת הבלים, אפשר לדעת מי הצית את האש, אבל האצבע המאשימה מופנית, כמעט באותה המידה, אל מי שמיהרו לקחת חלק בקטטה התקשורתית, להחליף מהלומות בבית אבלים.

נתחיל במי שיכלה למנוע הן את האסון והן לחסוך חלק מהבלבול שבעקבותיו, משטרת ישראל.
המשטרה זגזגה - ולא בגלל העובדות והראיות שנאספו בשטח, אלא מסיבה פוליטית גרידא, רוקדת לפי חלילו של השר הממונה עליה, איש ריב ומדון שיחפש תמיד פצע פתוח שאפשר לזהם ולהעלות בו מוגלה.

בהודעתה הראשונה הסירה המשטרה חשד לפיגוע. הן הן די ברור שמי שהתקשר למשטרת ישראל וביקש סיוע לאחר שהותקף, לא הגיע כדי לבצע פיגוע.

מאותה הסיבה בדיוק אפשר היה להסיר מיד גם את אשמת הרצח מעל השולחן - רוצח לא מזעיק למקום שוטרים, מה גם שכל צילומי הווידיאו מוכיחים כי האוטובוס הותקף והגיוני בהחלט להניח שהנהג חשש לחייו.

זאת ועוד - לו היה רוצה לפגע או לרצוח, אזי היו לו, לאורך הדקות הגורליות, מספיק הזדמנויות לקטול רבים הרבה יותר. לא צריך להיות חוקר משטרה כדי להגיע לכל המסקנות דלעיל, די בזוג עיניים ובשכל ישר, צמד המילים האחרון הוא הדבר שכה חסר למשטרת ישראל לאחרונה.

מי הנחה את המשטרה לשנות גרסה כאחרונת העבריינים? אפשר רק לנחש (ולצדוק). אגב, העובדה שלא מדובר בעבירת רצח אינה אומרת שהנהג חף מפשע. יתכן בהחלט שאיבד את קורו רוחו ופעל באופן שגרם לדריסה. בדיוק לשם כך הוארך מעצרו בתשעה ימים, פרק זמן ארוך דיו בכדי לברר את החשד הזה - ואם יתברר כמוצדק, לשלוח אותו לשנים בכלא על פעולה פזיזה וקטלנית.

באותה נשימה צריך גם לזכור ולהזכיר שמשטרת ישראל לא רק זגזגה בין גרסאותיה שלה עצמה - שלא בגלל התפתחות בחקירה, אלא עוד קודם לכן - לא נכחה באירוע. במשך דקות ארוכות רגמו צעירים חרדים כלי רכב באבנים וחיפשו ערבים לעשות בהם שפטים - ושום שוטר לא נראה באופק. פתיחת כהונה רעה מאוד למפקד המחוז החדש, שנראה לפחות כרגע כמפחד-מחוז.

יש כמובן עוד גורמים תורמים לאסון - מי שמוציא את הצעירים האלה לרחובות עם הקריאה "נמות ולא נתגייס", לא יכול להינקות מאשמה כאשר זה בדיוק מה שקורה.

הרצון של עסקני הדת, שקיימים למרבה הצער לא רק בהנהגה הפוליטית של המגזר החרדי אלא גם בהנהגה המכונה "רוחנית", לשמור על כוחם, תקציביהם ומעמדם בכל מחיר, מעביר אותם על דעתם. מעביר אותם על דתם.

אנא זכרו רק זאת: לא על עולם התורה הם מגינים כי אם על הפוליטיקה הטפילית שנבנתה סביבו. עכשיו יש למלחמה הנפסדת הזאת גם חלל.

אגב כך, גם התקשורת לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. שימו לב לשקופית שהעלתה ספינת הדגל של החדשות בישראל, חדשות 12, בה מוצג ההרוג כחלל פעולת איבה - פלא שמי שנחשפו למצג הזה היו בטוחים שמדובר בפיגוע?

את מדורת ההבלים הציתו הפריימריסטים מהליכוד, מטלי גוטליב ועד למיקי זוהר, שככל הנראה תקופת הממלכתיות המעושה שלו הסתיימה ברגע שנשמע הגונג המבשר על הבחירות המקדימות בליכוד. מטלי גוטליב התרגלנו כבר לשמוע הכל. מעמדה המתחזק בסקרים בין חברי הליכוד מעיד על מה שנהייה מהמפלגה הזאת לא פחות מאשר עליה.

מיקי זוהר לעומתה ניסה לסגל לעצמו גינונים ממלכתיים, כיאה למי שמכוון גבוה יותר ממשרד התרבות והספורט. למרות זאת הוא האשים איזה שמאל דמיוני בכך שההסתה שלו נגד חרדים היא שגרמה לדריסה. כלומר, מה שמיקי זוהר אומר בעצם הוא שהדרישה הייתה מכוונת, משמע רצח בכוונה תחילה - ולא זו בלבד אלא שהנהג נחשף לנאומים של יאיר גולן (למשל) ועל כן דרס בכוונה נער חרדי.

וואו. מתפתה לתת למיקי זוהר, שרק לפני כמה ימים צפינו (חדשות 12) בו משתלח בלאה גולדין, אם שכולה שגופת בנה הייתה חטופה בעזה במשך כ-11 שנים, להתבוסס במי האפסים שבהם בחר לשחות.

לכן נמנע מלהעניק לו שמות תואר שאולי היה ראוי להם בנסיבות העניין ונתהה שוב על קנקנם של מתפקדי הליכוד: אם שר מהמפלגה חושב שזו הדרך להלהיב ולגייס אותם, מה זה אומר עליהם?

אגב, את הדברים הכי קשים על המתנגדים לגיוס שמענו (בדין) מהציבור המגויס ביותר, הציונות הדתית. אז האם זה ה"שמאל" שאליו מכוון זוהר? כי אם כן, אזי יש להזכיר לו שבציונות הדתית יש לא מעט גורמים שבכל הקשור לימין אידיאולוגי אמיתי, כבר שכחו את שהוא לעולם לא ילמד.

אם עד כה עסקנו בחרדים, בליכוד ומעט על התקשורת, הרי שגם המגיבים ממה שהוא לכאורה "שמאל" נתפסו הפעם בקלקלתם. בתגובה להתגרות של איזו שופרית-טוויטר, ששאלה איך היו נראות מהדורות החדשות לו היה נדרס מפגין בקפלן, השיבו הללו בפרץ של רוח רעה.

זה החל בתגובות ענייניות גם אם מיותרות, כמו העובדה שהאירוע חלק הרבה אחרי המהדורות המרכזיות - ומרגע שהתבררו הפרטים הוא עבר לראש החדשות.

זה המשיך עם תגובות אידיאולוגיות, אך עוד יותר מיותרות, כמו הטענות (הנכונות לכשעצמן) לפיהן מפגיני קפלן לא ניסו מעולם לבצע לינץ' בנהג אוטובוס, בין אם הוא יהודי או ערבי.

זה הסלים פה ושם, אם כי בשוליים (המגונים, בכל מקרה) אפילו לתגובות שגבלו בנאצה, שוכחות את הנסיבות הטראגיות של המקרה שהסתיים עם ילד מת.

ילדים מתים לא רק בהפגנות נגד הגיוס. ילדים, אם כי גדולים יותר, בני 18-19 מתים בישראל בעיקר כי לא זכו לפטור מגיוס, השמור לחרדים.

זה לא מקהה את הצער על מותו של בן 14, אבל מאחר שהאירוע התרחש בשולי הפגנה נגד גיוס לצה"ל, חובה לזכור ולהזכיר גם את העובדה שבמאות בתים של בני-עשרה יושבים הורים ומבכים את ילדיהם שהתייצבו להגנת העם והמדינה ונפלו על משמרתם.

את הפסקה הבאה יהיו רבים שלא יאהבו, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם בעזה מתים ילדים. ייתכן שאנו זכאים לכל הנסיבות המקלות שעומדות למי שספג, שמנה את מתיו ושיצא למלחמה שאין צודקת ממנה.

עומדת לנו בוודאי ההקלה לפיה חמאס הוא זה שממקם את מפקדותיו ומחסני הנשק שלו בבתי חולים, בתי ספר וגני ילדים. ובכל זאת, אם אי אפשר לפקוד עוון על בן 14 במותו, וודאי שאי אפשר לעשות כן על ילדים שמתו כתוצאה מנזק היקפי, אגבי או איך שלא תבחרו לקרוא לזה.

אנחנו אוהבים להרגיש קורבנות, בין אם אנחנו ימנים, שמאלנים, חרדים, דתיים, יהודים או ערבים. לכן למשל (הנה שוב התקשורת), תפסה את העין כותרת מהימים האחרונים שדיווחה על "35 מפגינים נהרגו בהפגנות באיראן, ביניהם 4 ילדים".

מי שמפרסם כותרת כזאת מבקש לגרום לנו לצקצק בשפתיים נוכח אכזריות המשטר האיראני שאינו בוחל באמצעים עד כדי כך שהוא הורג ארבעה ילדים. זה מקרה קלאסי של גמל שאינו רואה את דבשתו שלו, עם כל אותן נסיבות מקלות שפורטו לעיל.

ילדים מתים לשווא. ילדים נרצחו ביישובי העוטף באותו יום מר ונמהר, ילדים מתו בעזה כתוצאה מהתגובה, מוצדקת ככל שהיא. ילדים נרצחים בערי איראן, נערים גדולים מתים בהגנה על עם ישראל - והחל משלשום יש גם נער צעיר שמת תוך כדי קריאות "נמות ולא נתגייס". אפשר לרגע אחד להיות סתם עצובים בלי לריב?