פרשה שנמשכת כשלושה עשורים מצויה בימים אלו בחקירה ומתעוררת תקווה לפריצת דרך בפיענוחה. צו איסור פרסום גורף מוטל על כל פרטי החקירה. למרות שחלפו כבר כשלושים שנה, בזיכרון הישראלי עדיין צרובות מספר תעלומות לא מפוענחות מאותן שנים, תעלומות שעוררו דאגה גדולה ועניין ציבורי נרחב.
קשה להבין איך כל כך הרבה שנים יכולים סודות נוראיים להישמר ולפתע לצוץ מעל למעטה השתיקה. ייתכן שבעולם המודרני של שנת 2026, שבו כל צעד מתועד בדיגיטל וכל רגע מונצח בענן, קשה לנו להבין שלפני שלושים שנים תעלומות נבלעו בתוך חור שחור של שתיקה. חור שחור שבמשך עשרות שנים בלע אליו חיים שלמים. זהו המיסתורין האפל שעוטף שלושה סיפורים שהסעירו במשך שנים את הציבור הישראלי - סיפוריהם של אלכסנדרה-סשה ברנדט, גיא חבר ועדי יעקובי, שלושה ישראלים צעירים שנעלמו יום בהיר אחד, ומאז הפכו לפרשיות מעוררות דאגה וכאב בזיכרון הלאומי.
העצב המלווה את המקרים הללו אינו רק על ילד שהוריו מצפים בדאגה לשובו הביתה, אלא גם נוכח השאלה: איך ייתכן שבמדינה קטנה וצפופה כמו שלנו, איש לא ראה, איש לא שמע, ואיש לא נשבר וגילה סוד שהוא נושא איתו? איך סודות נוראים כל כך מצליחים לשרוד שלושים שנה בלי שקצה חוט אחד ייחשף ויעלה אל פני השטח? השנים שחלפו לא הקהו את הכאב, הן רק העמיקו את התסכול נוכח האפשרות שהאמת קבורה במקום שבו העין האנושית - והטכנולוגית - אינה יכולה להגיע אליו.
אלכסנדרה, גיא ועדי אינם רק שמות ברשימת נעדרים; הם עדות חיה לכך שלמרות כל הידע שצברנו, האדמה עדיין יודעת לשמור סודות, והשתיקה היא לעיתים הצעקה הרועמת מכולן.
אלכסנדרה-סשה ברנדט: הילדה שלא חזרה מבית הספר
נובמבר 1994. אלכסנדרה-סשה ברנדט, ילדה בת 10 עם חיוך ביישני, יצאה בשעות הצהריים מבית הספר "זומר" ברמת גן. זה היה מסלול קצר ומוכר, בלב עיר מרכזית, אך סשה מעולם לא הגיעה לביתה. למעלה מ-31 שנים חלפו מאז אותו יום סגרירי, ועשרות כיווני חקירה - מפליליים ועד לאומניים - נבדקו ונפסלו.
הדרמה סביב היעלמותה הגיעה לשיא מטלטל בשנת 2013, כאשר אמה ואחותה של סשה פגשו אישה, תושבת אשדוד, בחתונה ברמת גן, והשתכנעו כי מדובר באלכסנדרה, בשל דמיון יוצא דופן. האישה, שהייתה בשנות ה-30 לחייה וחיה כחרדית, הכחישה בתוקף שהיא אלכסנדרה וטענה כי יש לה הורים ביולוגיים משלה. למרות הכחשתה, האישה הסכימה לעבור בדיקת DNA כדי להסיר ספק, הבדיקה הראשונה, שהשוותה את ה-DNA שלה לזה של אחותה של סשה, לא הייתה חד-משמעית. בדיקה נוספת שנערכה מול הוריה של האישה מאשדוד הראתה התאמה מלאה, ובכך הוכח סופית שהיא אכן בתם הביולוגית, וכי היא לא אלכסנדרה ברנדט. נכון לינואר 2026, המשטרה עדיין מגדירה את המקרה כתעלומה, בעוד משפחתה ממשיכה לחיות בתוך הריק המייסר של חוסר הוודאות.
גיא חבר: החייל שנעלם ברמת הגולן
באוגוסט 1997 גיא חבר, חייל בשירות סדיר, יצא מבסיסו שברמת הגולן כשהוא לבוש מדי א' וחמוש ברובה ה"גליל" שלו. מאז, במשך למעלה מ-28 שנים, האדמה הבזלתית מסרבת לספק תשובות. צה"ל והיחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) ביצעו סריקות נרחבות ברחבי רמת הגולן. נבדקו תרחישים של נפילה לבורות עמוקים, חטיפה לסוריה ואף עזיבה מרצון, אך פריצת הדרך המיוחלת לא הגיעה.
אמו, רינה חבר, הפכה לאורך השנים לסמל למאבק עיקש ובלתי מתפשר. היא מסרבת להשלים עם היעדרו של קצה חוט, וממשיכה להחזיק בתקווה שבנה עדיין בחיים, אי שם מעבר לגבול או תחת מעטה של סוד שטרם נחשף.
עדי יעקובי: נעלמה בלב הכרך הסואן
דצמבר 1996. עדי יעקובי, נערה בת 16, נראתה לאחרונה בפינת הרחובות קינג ג'ורג' והנביאים, אחד המקומות ההומים ביותר בלב תל אביב. בדומה למקריהם של ברנדט וחבר, מדובר בהיעלמות מסתורית בצהרי היום. העובדה שנערה יכולה להיעלם לפתע בלב מרכז עירוני מבלי שאיש מהעוברים והשבים יבחין בדבר חריג, היא בלתי נתפסת. תיק החקירה נותר פתוח גם היום, בשנת 2026, כשהוא מציף מחדש את השאלות הקשות על פגיעה פלילית מתוחכמת או חטיפה שבוצעה בקור רוח מקפיא.
השנים שחלפו לא הקהו את הכאב, הן רק העמיקו את החרדה מפני האפשרות שהאמת קבורה במקום שבו העין האנושית אינה יכולה להגיע אליו.