דונלד טראמפ מתנהג כמו הבריון השכונתי: למה זה רע לישראל?

סוכנות רויטרס פרסמה הלילה ידיעה מדהימה, לפיה ממשל טראמפ שיגר אזהרה מפורשת לשר הפנים של ונצואלה, דיוסאדו קאביו: "שתף פעולה או הפוך ליעד הבא שלנו".

את מה שאירע ל"יעד" הקודם שהעלתה ארה"ב על הכוונת, כולנו יודעים: הוא נחטף ממיטתו באישון לילה והוטס לארה"ב, שם יעמוד למשפט שתוצאותיו ידועות מראש, שכן לבקשת הממשל התיק נגדו נתפר בקפידה, עוד בטרם פעלה ארה"ב בוונצואלה.

הכוונה כאן אינה ללמד סניגוריה על מדורו או על שר הפנים שלו. מדובר במשטר דיקטטורי, שבז לרצון העם, זייף את תוצאות הבחירות, אירח בחום את כל מנהיגי ציר הרשע, שיתף פעולה עם הטרור האסלמי ולא בחל בסחר בסמים, לצד מכירת נפט בניגוד לאמברגו שהוטל על ידי רוב מדינות העולם.
רוצה לומר, רשימת הפשעים שאפשר לייחס למאדורו ולמשטרו, לא תחייב את התביעה בארה"ב להיות יצירתית מדי.

אם כך, למה עלינו להיות מוטרדים ממעצרו של איש רע כל כך? כי בסופו של דבר מדובר בהתערבות אמריקאית גסה במה שהוא בתחום סמכותה של מדינה אחרת. התערבות צבאית ברוטלית נגועה בלא מעט גזענות, כזאת שבטוחה שכל אוצרות הטבע בעולם שייכים לאדם הלבן, מלך ארה"ב, בן מהגרים מגרמניה, שיצא להבטיח את זכויותיו בקרב הילידים, תוך שהוא מבטיח לדאוג לרווחתם.

טראמפ לא הסתיר את כוונותיו כמעט מהרגע הראשון. עוד בתחילת מסיבת העיתונאים שבה בישר לעולם על לכידת מדורו היה ברור שההאשמה בסחר בסמים, חמורה ככל שתהיה, היא רק התירוץ להשתלטות על הנפט של ונצואלה.

צריך להזכיר גם את הנסיבות המקלות לזכות טראמפ: על הנפט שעליו השתלטה ארה"ב, השתלטו עוד קודם הסינים, שהפכו את ונצואלה למדינת חסות. אלא שטראמפ לא תקף את תעשיית הנפט של ונצואלה, הוא הודיע שבכוונתו לנהל את המדינה עד שיימצא גורם בתוכה שיוכל לנהל אותה כמו שצריך.

מה זאת אומרת? גורם שבראש ובראשונה ישמור על האינטרס האמריקני. רק אחר כך רצוי שגם יהיה מקובל על רוב אזרחי המדינה שהוא רוצה להנהיג.

מדובר בקולוניאליזם צרוף, שמעלה זיכרונות היסטוריים עגומים מהעידן האימפריאליסטי, במהלכו חמסו מדינות חזקות באירופה את אוצרות הטבע של מדינות נחשלות, לעיתים קרובות תוך שיעבוד תושביהן, כדי לבנות דמוקרטיות משגשגות... הנה לנו הפרדוקס המערבי בקליפת אגוז.

אלא שבעוד תושבי אירופה מכים על חטא (העובדה שחטאו לא אומרת שהדרכים שמצאו למרק בהן את מצפונם המיוסר הן נכונות: ממדיניות הגירה ליברלית ועד לשנאת ישראל), בארצות הברית התעורר התיאבון: האיש שהבטיח להחזיר את אמריקה לגדולתה, הפסיק לרדוף אחר פרס נובל לשלום והחליט להשליט את רצונו על העולם בכוח הזרוע.

טראמפ משתמש במעצר של נשיא ונצואלה לא רק כדי להשתלט על עתודות הנפט של המדינה (כבר הבטיח שהמדינה הנכבשת תעביר עשרות מיליוני חביות לרשות האמריקנים, שישתמשו בתמורה "לטובת האינטרסים של אזרחי ונצואלה וארה"ב" - אין יותר פטרוני מזה... הוא גם משתמש בפלישה כדי לאיים על מדינות נוספות, בהן מדינות מערב מובהקות כמו קנדה וגרינלנד (דנמרק).

בישראל יש מי שמתמוגגים מהנעשה: הפעולה בוונצואלה, מבחינתם, היא רמז למה שמוכן טראמפ לעשות באיראן. יכול להיות שאכן כך יהיה וישראל תשיג יתרון גדול כתוצאה מהעובדה שהבריון השכונתי מסמן לכולם שמי שמתעסק איתה, עוד יגמור איתו...

לטווח הארוך מדובר בבכייה לדורות. כי אם למדנו משהו מההיסטוריה הרי זה רק שהקשרים הסימביוטיים האלה מסתיימים תמיד ברע.

טראמפ אינו האיש הכי יציב בעולם, בלשון המעטה. היום הוא אתנו, מציג לראווה בכל מקום את חותנו היהודי וביתו שהתגיירה. מחר הוא עלול להתהפך, כי פילושמיות היא הצד השני של המטבע שבצידו הרע מוטבעת האנטישמיות.

מתי זה יקרה? כשטראמפ ירצה, אולי, לגזור את הקופון שלו על חלומות הריביירה בעזה ויתקע אותנו בהסדר ביטחוני רע לישראל. זה יכול לקרות גם בחזית הסורית או הלבנונית. מי יעז להגיד לא לאיש שכל חימוש צבא ההגנה לישראל נמצא בידיו?

זאת ועוד, כי לא לעולם חוסן. לכהונת טראמפ נותרו עוד 3 שנים בלבד. על פי החוק הקיים הוא לא יוכל להמשיך לתקופת כהונה נוספת. אומרים שהוא פועל לשינוי החוק, אבל גם אם כך יהיה, הרי שהוא יגיע אל הקדנציה הבאה כקשיש מופלג.

רוב הסיכויים שלא ירוץ בעוד מערכת בחירות. הוא מנסה לטפח את מרקו רוביו כיורש, אבל ההחלטה תהיה בסופו של דבר בידי חברי המפלגה הרפובליקנית.

במפלגה הרפובליקנית יש כבר לא מעט קולות שמוחים נגד הקרבה היתרה לישראל. על העמדה האנטי-ישראלית של האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית לא צריך להכביר מילים. הזהות המוחלטת בין ממשל טראמפ לממשלת נתניהו הופכת אט אט גם את החלקים הפחות שמאליים במפלגה לכיוון ה"ממדניזם".

כלומר, השיטות הטראמפיסטיות-קולוניאליסטיות עלולות להישאר בארגז הכלים של אמריקה, גם אחרי שמי שמנהיג אותה יתחלף.

במילים אחרות: מי שמפנטז עתה (כמו כל מני שופרות) על סנקציות שיוטלו על ישראל במקרה שמשפט נתניהו לא יבוטל, עוד ימצא את עצמו תחת אותו איום שיכריח את ישראל למסור שטחים תמורת שלום (הפנטזיה של השמאל עד לפני זמן לא רב).

מי שסבור שמדובר בהגזמה, מוזמן להיזכר במחלוקת המנומסת עם ביידן. בעצירה סימבולית של חימושים כדי להביע מורת רוח. מישהו חושב שאחרי שטראמפ מנסח מחדש את הכללים מול יריבים ושותפים כאחד, ממשל שפחות יסכים איתנו יסתפק בסנקציה פעוטה כל כך?

לכן אולי כדאי להיזכר בערך הייסוד עליו קמה מדינת ישראל: גורל היהודים צריך להיות אך ורק בידינו. זה לא אומר חלילה תקיעת אצבע בעין העולם, אלא להפך, הרחבת חוג ידידינו שהצטמצם מאוד במהלך השנתיים האחרונות (לא רק בגלל ישראל ובכל זאת, נדמה שהיינו מוכרחים לטפל בנסיגה במעמדנו הבינלאומי באופן מוצלח יותר).

הבריון של הכונה מגן עלינו, כך יודע כל מבקש רעתה של ישראל, אבל אוי לנו אם ההישענות על מחדש הקולוניאליזם תגרום לנו להזניח את יכולות ההגנה העצמית שלנו: בשלב ב' בעזה, בריסון בלבנון, בהבנות עם הג'יהדיסט מסוריה או בתמיכה בהסכם עם איראן תמורת הגברת הלחץ לחנינה.

היום זו ונצאולה, מחר זו עלולה להיות החלטה להפוך את הנוחב'ה לקרופייה בקזינו שייבנה בלב הריבריירה של עזה.