בלשי משטרת תל אביב דרום בשיתוף לוחמי זרוע תל אביב במג"ב פעלו אתמול בערב (שני) בדירה ברחוב לפידות בתל אביב, שלפי החשד שימשה כבית בושת מחתרתי. הפעילות בוצעה לאחר חקירה סמויה, ובמהלכה אותרו בדירה שני צרכני זנות, שנעצרו ונקנסו כל אחד בסכום של 2,000 שקלים.
בחיפוש שנערך במקום מצאו השוטרים ממצאים המשמשים, על פי החשד, למתן שירותי מין. בנוסף נתפסו סמים לשימוש עצמי, סכום של 14,500 שקלים במזומן וארבעה טלפונים ניידים. הדירה נסגרה, ובעל המקום זומן לחקירה ביחידת הרישוי של תחנת תל אביב דרום.
מאחורי הודעת האכיפה הרשמית עולה שאלה רחבה הרבה יותר: האם קנס של 2,000 שקלים לצרכן הוא אמצעי שמסוגל לייצר הרתעה אמיתית מול תעשייה שמגלגלת סכומי כסף גבוהים ופועלת, גם היום, כמעט ללא הפרעה.
"קנס כזה לא מרתיע אותנו ובטח לא את המפעילים שלנו"
בריאיון לוואלה מספרת ל', אישה הנמצאת במעגל הזנות ופועלת כיום בדירה דיסקרטית במרכז הארץ, כי קנס כזה אינו משנה את המציאות בשטח. "קנס כזה לא מרתיע אותנו ובטח לא את המפעילים שלנו", היא אומרת. "מי שמגיע לשלם על מין לא נבהל מדוח של אלפיים שקלים. מבחינתו זו עוד הוצאה. זה לא משהו שעוצר לקוחות ולא סוגר מקומות".
לדבריה, המפעילים נערכים מראש לאפשרות של פשיטה. "אם סוגרים דירה אחת, עוברים לאחרת. מחליפים טלפונים וממשיכים לעבוד. לפעמים אפילו מגלגלים את הסיכון ואת הקנסות אלינו. הכסף לא נפגע באמת, והשליטה שלהם נשארת".
"אין אכיפה אמיתית במקום שבו נמצא הכוח והכסף"
אל תוך התמונה הזו נכנסת עדותה של קטי גבעוני, בת 33, תושבת בנימינה, שיצאה ממעגל הזנות לפני שמונה שנים, כשהייתה בת 25. בשיחה עם וואלה היא מתארת מציאות קשה בהרבה מזו שמשתקפת בדוחות ובקנסות. "הדירות האלה הן סיוט הסיוטים,, היא אומרת. "מי שמפעיל אותן הם בדרך כלל אנשים מעולם התחתון. אלה לא אנשים נורמטיביים, ובטח לא אנשי הייטק. מדובר באנשים שסוחרים בבני אדם. זו הזיית ההזיות".
לדבריה, עצם הבחירה להטיל קנסות על הצרכנים בלבד מחמיצה את מוקד הבעיה. "את הקנס של האלפיים שקלים נותנים לצרכנים ולא למפעילים. בסוף זו אנרגיה שהמשטרה משקיעה, אבל אין אכיפה אמיתית במקום שבו נמצא הכוח והכסף. שם לא נוגעים באמת".
עם זאת, גבעוני מדגישה כי ייתכן שיש אפקט הרתעתי מסוים. "ברגע שאתה מבין שאתה עושה משהו ומקבל עליו דוח, כמו דוח על שימוש בטלפון בזמן נהיגה, אתה מבין שזה לא חוקי. אולי זה יגרום לחלק מהאנשים לעצור ולחשוב", היא אומרת, אך מבהירה: "זה רחוק מלהיות פתרון".
"כרגע נדמה שכל מה שקורה במדינה מקופח, בכל הגזרות"
לדבריה, רבים מצרכני הזנות אינם פועלים מתוך אלימות או זדון אלא מתוך מצוקה עמוקה ומתמשכת. "הרבה אנשים שהולכים לצרוך זנות חושבים שזה הפתרון בשבילם. אלה אנשים שמתמודדים עם קשיים חברתיים, שמגיל קטן התרבות או החברה שבה גדלו לימדה אותם שצריכת זנות זה דבר לגיטימי. בתוך זה הם לא הצליחו לקיים יחסים רגילים".
גבעוני תיארה גם את צרכני הזנות. "גם המיניות עצמה עבורם היא משהו מאוד מכני ורגעי", היא אמרה. "הם לא יודעים מה זה קשר אנושי ואמיתי ובריא בתוך זוגיות. מדובר באנשים שחושבים שזה מצרך בסיסי. עבורם זה כמעט כמו לגנוב אוכל. הם לא מכירים משהו אחר".
מכאן, לדבריה, נדרש שינוי חברתי עמוק. "צריך שם עבודה הרבה יותר חינוכית. גם הם פצועים ונמצאים במקום רע. צריך שיקום אמיתי של החברה. הקנס לא מה שיעזור. אולי צריך לקחת אותם למעצר של לילה, אבל זה חייב לבוא ביחד עם שיקום. בלי זה, זה לא יפתור כלום", סיפרה.
כך, בין סגירת דירה אחת בתל אביב לרישום שני קנסות בסך 2,000 שקלים, נותרת השאלה המרכזית בעינה: האם האכיפה כפי שהיא נראית היום נוגעת בשורש התופעה, או רק מסמנת נוכחות, בזמן שהתעשייה ממשיכה לפעול כמעט כרגיל.
עם זאת, היא מדגישה כי עצם החשיפה אינה חסרת משמעות. "יש המון דירות שנסגרות, והעובדה שחשפו את הדירה הזו אומרת שעשו עבודה. אבל זה לא מספיק חזק. כל עוד לא מבינים באמת את הראש של צרכני הזנות ולא משקיעים בשיקום הזהות שלהם, מתייחסים אליהם רק כפושעים".
לדבריה, ייתכן שהפתרון נמצא במקום אחר לגמרי. "אולי הם צריכים סדנאות מיניות, להבין שהם יכולים ליצור מקום רגשי ואנושי בחינם, בלי לשלם בשביל סקס. שזה אפשרי לריפוי. אבל בשביל זה צריך מדינה שרוצה להבין, לא רק לקנוס".
כך, בין סגירת דירה אחת בתל אביב לרישום שני קנסות בסך 2,000 שקלים, נותרת השאלה המרכזית בעינה: האם האכיפה כפי שהיא נראית תציל ותסייע לנשים - או שמותירה לתעשייה הקשה להמשיך להתנהל כלא מפריע?