אבנר שלו, יו"ר "יד ושם" וחתן פרס ישראל, אינו מוטרד. הודעת הפרישה של צייד הנאצים, שמעון ויזנטל, לא תגרום, לדעתו, לזכר השואה לקהות. הוא מאמין קודם כל בחינוך, ובכך שהשואה כבר הפכה לנושא אוניברסלי. את צה"ל והסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מבקש להוציא מכל שיחה בנושא. ראיון מיוחד לוואלה! לרגל יום השואה החל היום.
-מר שלו, עכשיו, עם הודעתו של שמעון ויזנטל, צייד הנאצים, על פרישתו מפעילות, האם אתה סבור שמדובר בסיומו של עידן?
-"אני לא חושב כך. פעולתו של ויזנטל מסמלת את ההתמדה בניסיון לקיים זיכרון אקטיבי של השואה. העובדה שהוא הודיע בגיל המופלג של 94 על פרישה זה סמל לכך שקבוצת גיל מסויימת עוזבת אותנו. אנחנו בתהליך טבעי של היפרדות מהרבה מאוד ניצולים, אבל עדיין יש מאות אלפי עדים שחיים בקרבנו. ויזנטל הוא גם מופת לכך שלפשעי השואה אין התיישנות ולא יהיו. העידן הזה של אנשים שמדברים מתוך תוקף מוסרי אדיר הולך ונגמר, נכון, אבל זיכרון השואה לא עתיד להסתלק".
-האם אינכם חוששים מ"היום שאחרי" בו לא יוותר אף ניצול בחיים כדי למסור את עדותו?
-"יותר משאנחנו חוששים, אנחנו נערכים ליום הזה. אני אסכים עם מי שיטען שאין שום דבר שידמה לעדויות של אנשים שחוו את השואה על בשרם ובמציאות, שהרי לדבריהם יש את הערך המוסרי הגדול ביותר. אבל אנחנו נערכים לכך בעיקר בהגברת המעורבות בתהליך של הגברת העניין אצל הדור השני והשלישי. על הדור השני כבר נכתב ודובר וחשוב להסביר שגם באירופה, אצל לא יהודים, יש עניין מרובה בנושא הזה בקרב בני הדור השני, אבל התופעה המעניינת והמעודדת יותר היא של התעוררות העניין בשואה בקרב הדור השלישי.
"הדור השלישי מקרב עצמו אל השואה משום שבמידה רבה השואה הפכה לגורם שמרכיב את הזהות הקולקטיבית שלהם. אנו מקפידים לטפח את העניין זה גם באמצעות מעורבות בחינוך, גם באמצעות פתיחת מרכזים ללימוד השואה. אני מרוצה לגלות שמידת הסקרנות והרצון ללמוד ולדעת על התחום משותפת למורים ולתלמידים כאחד. אצל הגויים, השואה נתפשת כאירוע בעל היבטים תרבותיים ואוניברסאליים. תרבות שמסתכלת אל תוך עצמה ושחותרת לקראת עתיד של ציביליזציה ללא מאפיינים של גזענות ורצחנות ברוטאלית, מוכרחה להתעניין בשואה.
"בוודאי תופתע לשמוע שהשואה היא נושא לימוד הכרחי במערכות חינוך רבות בעולם כולו. אף אחד לא יכול להבטיח שתהליך רוחני ויצירתי של זיכרון ימשיך לאורך שנים, אבל אנחנו נערכים לתת מענה לכל דרישה למידע ולדעת. אם אתה שואל לתחושותיי, אני מוכן להתנבא לפי התהליכים שתיארתי שזכר השואה לא יגווע. כמובן שימשיכו להתקיים חוגים שוליים שאינם מעוניינים בשימור הזיכרון הזה, כמו גם גילויים של אנטישמיות חדשה, אבל נגדם אין הרבה מה לעשות.
מכחישי שואה תמיד יהיו
-מה, באמת, האסטרטגיה של "יד ושם" בהתמודדות עם תופעת מכחישי השואה שהפכה לבון-טון בחוגים מסויימים בקרב אינטלקטואלים?
-האסטרטגיה שלנו מתמקדת בעיקר בחינוך, חינוך, חינוך. אנו עושים כל מאמץ להרחיב את מערך החינוך שלנו, כמו גם העמדתו בראש סדר העדיפויות של כל הגורמים. לא נצליח לשנות את דעת המכחישים המקצועיים, שפועלים ממניעים ניאו-אנטישמיים, ניאו-נאציים או אנטי-ישראליות מובהקת, אבל נוכל לבצר את המסגרת של הקהילות הרחבות שאינן נגועות בדעות הללו.
"נתון מעודד שיש בידי למסור לך הוא העובדה שמסקרים שלנו עולה שנושא השואה מעורר עניין בקרב כמעט 90 אחוזים מבני הנוער הישראליים. הנתון מתייחס לנוער ממוצא אשכנזי וספרדי כאחד. מסקנתי היא שנושא השואה הוא אחד הנושאים היחידים שמהווים כיום קונצנזוס בציבור הישראלי. אנחנו ב"יד ושם" לא דוגלים במסר פוליטי או אידיאולוגי להוציא המשך קיום העם היהודי וזכותו להתקיים. זה מכנה משותף שמדבר כמעט לכל הציבור בישראל".
-לאחרונה השתחל דימוי השואה לשיח הפוליטי והציבורי. הרבה דוברים נכסו לעצמם את השואה כדימוי שמתאים לבטא את המציאות הפוליטית בזמננו. מה דעתך על העניין?
-"אנחנו חושבים שזהו קשר פסול ושגוי. מדינת ישראל לא קמה בגלל השואה. הסכסוך הישראלי-ערבי לא נובע כתוצאה מהשואה. שאיפתו של העם היהודי לבית בארץ ישראל לא נובעת מהשואה, אלא התחילה בתקופה מוקדמת מאוד. נכון שהשואה שימשה זרז מוסרי להקמת מדינת ישראל, אבל היא בוודאי לא הסיבה להקמתה. מבחינה זו, קראתי ואני ממשיך לקרוא לכל הפוליטיקאים להוציא את השואה מהשיח שלהם ולהניח לה.
"גם אחרים, אנשי רוח, נופלים בפח הזה שלא בטובתם. הנה למשל, ז'וז'ה סארמאג'ו, הסופר הפורטוגזי. אני יכול להעיד על עצמי שקראתי את כל ספריו שתורגמו לעברית ולדעתי הוא סופר מחונן, אבל ההשוואה שעשה בשעתו (בין התנאים במחנות הפליטים למצב היהודים במחנות הריכוז ובגטאות א.כ.) הייתה שגיאה מכרעת. אולי חלחלה לדבריו איזה מסורת פסבדו-אנטישמית שמצויה באירופה, מי יודע?
"דבריו ודברי אחרים, גם כאלה המשווים בין התנהגותם של חיילי צה"ל בשטחים להתנהגות הקלגסים הנאצים, פסולים ומוטעים. אין להשוואה הזאת כל שחר. במלחמה לעתים נוהגים שלא כשורה, ואם חיילי צה"ל נוהגים לעתים באופן שגוי, עדיין, כיצד ניתן להשוות או להצדיק השוואה כזאת? דבריי, כמובן, אינם צריכים להצדיק כל התנהגות פסולה של חיילי צה"ל בשטחים, אבל הקישור הזה, בין צה"ל לצבא הנאצי הוא שקרי".