הדיווח הזה משוגר אליכם עדיין מפלורידה (שישי, שעון ישראל), מרחק מטרים ספורים ממר א־לאגו - אחוזתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ששימשה בימים האחרונים גם זירת האירוח המרכזית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם מוקד לחגיגות השנה האזרחית החדשה שם נכחו רה"מ ורעייתו. אלא שכעת, עם המראתו של נתניהו חזרה לישראל ונחיתתו הבוקר סמוך לשעה 11:00, ברור: הביקור הזה נסב לא פחות - ואולי יותר - סביב טראמפ עצמו וצרכיו.
בחצות וחצי שעון ישראל (עוד כמה שעות), עם חילופי התאריך, טראמפ צפוי לקבל את העדכון המודיעיני השבועי שלו. מדובר ברגע קבוע ומרכזי בלוח הזמנים הנשיאותי, שבו בכירי קהילת המודיעין האמריקאית, בראשות מנהלת המודיעין הלאומי טולסי גברד, מתכנסים בלשכתו של הנשיא במה שמכונה "הבית הלבן החורפי" - מר א־לאגו שבפלורידה החמימה - ומציגים בפניו את תמונת המצב הביטחונית המלאה.
אין ספק שאחד הנושאים המרכזיים שיעלו שם הוא איראן. שעות ספורות קודם לכן, בשעה 02:58 לפנות בוקר שעון החוף המזרחי, אמצע הלילה כאן, פרסם טראמפ הודעה חריגה ברשת Truth Social, שבה הזהיר כי אם המשטר האיראני ימשיך להרוג מפגינים אזרחיים לא אלימים - ארצות הברית תסייע למפגינים. "הכול מוכן וטעון", כתב, "ומוכן לצאת לדרך".
דבר והיפוכו
מדוע זה חשוב בהקשר של ביקור נתניהו? משום שבתחילת השבוע, במסיבת העיתונאים שקיים טראמפ לפני פגישתו עם ראש הממשלה, הוא נשאל על האפשרות שארצות הברית תפעל להפלת המשטר האיראני - והעדיף אז להתחמק מתשובה חדה, אולי כדי להשאיר פתח לשיח עתידי עם טהרן. אלא שכאשר נשאל על ידי, שליח וואלה לביקור, האם יגבה תקיפה ישראלית באיראן במקרה של המשך פיתוח הטילים הבליסטיים וחידוש תוכנית הגרעין - טראמפ היה נחרץ בהרבה. תשובתו, בנוסחים שונים, חזרה על עצמה: "מהר" ו"מייד".
עם זאת, במסיבת העיתונאים שלאחר הפגישה עם נתניהו, טראמפ כבר סייג. הוא חזר לדברים, נתן להם תוקף מסוים - אך הדגיש כי הכול כפוף לאימות מודיעיני. כלומר, גם כאן הושאר פתח, צר אמנם, לנסיגה מהאפשרות של אור ירוק לתקיפה ישראלית או אף להצטרפות אמריקאית למהלך כזה - אבל בהחלט חופש פעולה ישראלי ואולי אף הצטרפות אמריקנית.
עדכוני המודיעין שמקבל טראמפ כוללים את כלל סוגיות הביטחון הלאומי של ארצות הברית - והנושא האיראני, במיוחד על רקע אי־שקט פנימי ומחאות באיראן, נמצא במרכזם. לכן, לא מפתיע שבסיכום ביקור נתניהו, הזרקור מופנה בעיקר אל טראמפ עצמו.
משיחות עם גורמים בפמליה הישראלית רגע לפני העלייה למטוס, עולה תחושת סיפוק ברורה. "אוויר פסגות", כך תיארו זאת. טראמפ, כהרגלו, הפגין חום יוצא דופן כלפי נתניהו - כזה שגרם לראש הממשלה להיראות כמעט נבוך ושקט, בניגוד לתדמיתו הרגילה. שתי מסיבות העיתונאים, המחמאות, וההתייחסויות החיוביות ליחסים האישיים - כל אלו חיזקו את התחושה הזו.
אבל חיבוק גדול, כפי שיודע כל מי שמכיר יחסים אישיים או פוליטיים, עלול להתברר גם כחיבוק דוב. וטראמפ, בממדיו ובסגנונו, יודע לחבק - אך גם לדרוש. מה טראמפ צריך מנתניהו? בראש ובראשונה - התקדמות לשלב ב' של עסקת החטופים והפסקת האש בעזה, בהתאם ל"תוכנית 20 הנקודות". בניגוד לדרישות שהושמעו בישראל, אין בתוכנית התניה להשבת כלל החטופים החללים ובמקרה זה רן גואילי, לפני המעבר לשלב הבא. הדרישה הברורה נוגעת לחטופים החיים - והם כבר שבו. מכאן ואילך, טראמפ מצפה לתנועה קדימה.
הדרישה הזו מתחברת לשורה של ציפיות נוספות: פתיחה של מעבר רפיח לשני הכיוונים - מהלך שנתניהו מתקשה בינתיים לספק נוכח הלחצים מבית, בעיקר מצד שותפיו הקואליציוניים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'; מאמץ ממשי לבלימת אלימות מתנחלים והפחתת צעדים ביהודה ושומרון שמביכים את הממשל האמריקאי בזירה הבינלאומית; וכן התקדמות כלשהי בערוץ מול הנשיא הסורי אשרף א-שרע.
האגרה והתמורה
ובצל כל אלה מרחפת סוגיה נוספת: טורקיה. טראמפ מחבב מאוד את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, ומבקש להעניק לו לגיטימציה מחודשת - בין אם דרך עסקת מטוסי F-35 ובין אם באמצעות שילוב טורקי בשלב הבא של שיקום עזה. ישראל מתנגדת לכך נחרצות: לא לשילוב טורקיה במועצת שלום, לא לכוחותיה בשטח, ואפילו רעיונות של סיוע לוגיסטי טורקי מבסיסים מצרים או מירדן נדחו בשלב זה על הסף. "אנחנו לא מכירים את זה - וזה גם לא יהיה", אמר בכיר ישראלי.
לכן, על אף הביקור החמים, החיוכים והמחמאות, בירושלים מבינים היטב: טראמפ אכן מפגין חיבה עמוקה לנתניהו ולישראל - אך במקביל מצפה לתמורה. וכשטראמפ צריך משהו, הוא נוהג להפעיל טקטיקה מוכרת של מתקפת חיבוקים. בפמליה הישראלית אולי לא מדברים על דאגה, אך בהחלט חשים את כובד האחריות - ואת החוב המדיני שנוצר - כלפי נשיא ארצות הברית.