רמזי קאסם, מונה הלילה (רביעי) רשמית לתפקיד היועץ המשפטי הראשי (Chief Counsel) בלשכת ראש העיר הנבחר של ניו יורק, זוהרן ממדאני, שיושבע לתפקידו בעוד יומיים. מדובר במינוי ישיר של ראש העיר, שאינו מחייב אישור של מועצת העיר ניו יורק ולכן ההודעה שפורסמה היום הופכת את המינוי לסופי ומחייב. התפקיד, נחשב לאחד התפקידים הרגישים והמשפיעים ביותר בעירייה. המינוי עורר ביקורת חריפה בשל עברו המשפטי והאידיאולוגי של קאסם.
מי אתה - רמזי קאסם?
קאסם, בן 47 כיום, הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת "העיר" בניו יורק (CUNY) וחבר בצוות המעבר של ממדאני לענייני משפט.
בשנת 1999, בעת לימודיו באוניברסיטת קולומביה, פנה במכתב לעיתון הסטודנטים ודרש לשנות את שמו של כריך שנמכר בקפיטריה ונקרא "Israeli Wrap". לטענתו, עצם השימוש במילה "ישראלי" הוא פוגעני כלפי מוסלמים וערבים ומהווה דוגמה לנירמול קיומה של ישראל. הדרישה עוררה אז ויכוח בקמפוס, וכיום מוצגת על ידי מבקריו כסמל קדום לעמדותיו הקיצוניות כלפי עצם הלגיטימיות של ישראל.
רק לאחרונה, הופיע קאסם בבית המשפט כחלק מצוות ההגנה של מחמוד ח'ליל, בוגר קולומביה ממוצא סורי ומנהיג המחאה הפרו-פלסטינית בקמפוס, שנעצר על ידי רשויות ההגירה האמריקאיות לאחר שממשל טראמפ ביטל את הגרין קארד שלו במסגרת המאבק בפעילים זרים שהיו מעורבים בהפגנות פרו-חמאס באוניברסיטאות. ח'ליל היה ממנהיגי תנועת Columbia University Apartheid Divest, שתמכה ב"התנגדות המזוינת" של חמאס, ושימש כראש צוות המו"מ של מאהל המחאה הלא-חוקי בקולומביה באביב האחרון.
בהמשך לפעילות זו, ההפגנות בקולומביה הסלימו, כללו תפיסת מבנים, שיבוש לימודים והפצת חומרי הסתה אנטישמיים. בעקבות זאת הודיע ממשל טראמפ בשבוע על שלילת מענקים פדרליים בהיקף של כ-400 מיליון דולר מהאוניברסיטה, בטענה לאוזלת יד מתמשכת מול הטרדות חמורות של סטודנטים יהודים.
הרקע של קאסם מעורר מחלוקת גם מעבר לפרשת ח'ליל. לאורך השנים הוא ייצג מחבלים ואנשי אל-קאעידה, בהם אחמד אל-דרבי שהורשע ב-2017 במעורבות בפיגוע נגד מכלית נפט צרפתית וכן עצורים נוספים מגואנטנמו, כולל מי שהוגדר כ"מקורב לאוסאמה בן לאדן". במקביל, שימש קאסם גם כיועץ למדיניות הגירה בממשל ביידן, במסגרת המועצה למדיניות פנים של הבית הלבן.
בעברו האקדמי והציבורי פרסם קאסם שורה של מאמרים שבהם האשים את ישראל ב"טיהור אתני" ואף ב"רצח עם שיטתי", טען כי הציונות היא מכשול לשלום, התנגד לפתרון שתי המדינות ותמך ביישום "זכות השיבה" לפלסטינים - עמדה שמשמעותה, לפי מבקריו, ביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל. הוא גם תקף את התמיכה האמריקאית בישראל וטען להשפעה מוגזמת של לובי פרו-ישראלי על המערכת הפוליטית בארצות הברית.