יותר פטירות והגירה שלילית - פחות ילודה: מהפך דמוגרפי בישראל | כל הנתונים

לראשונה מקום המדינה, קצב גידול האוכלוסייה בישראל צפוי לעמוד השנה על כ-0.9% בלבד, נתון חסר תקדים שמסמן שינוי במבנה האוכלוסייה העמוק. כך לפי פרק הדמוגרפיה בדוח מצב המדינה לשנת 2025 של מרכז טאוב המתפרסם הבוקר (רביעי).

מאחורי המספר עומדת תמונה מורכבת: ירידה מתמשכת בפריון כמעט בכל קבוצות האוכלוסייה, עלייה חדה במספר הפטירות כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה, ולצידן, תפנית היסטורית בדפוסי ההגירה, עם מאזן שלילי זו השנה השנייה ברציפות.

הצפי הוא כי בעשור הקרוב תורגש האטה משמעותית בגידול במספר הנשים הערביות בגיל הפריון. אם שיעורי הפריון ימשיכו לרדת, תהיה ירידה במספר הלידות האבסולוטי באוכלוסייה זו. על בסיס דפוסי הפריון של נשים יהודיות בשנות ה-20 שלהן, רמת הפריון הסופית של חילוניות ומסורתיות לא דתיות צפויה להתקרב ל-1.7 ילדים לאישה עד סוף שנות השלושים של מאה זו - גבוה במעט מזו שבמדינות צפון אירופה וצפון אמריקה כיום.

לגבי נשים דתיות, כולל מסורתיות דתיות, צפויה רמת הפריון לרדת לכ-2.3 ילדים לאישה, ובקרב נשים חרדיות הרמה צפויה לרדת ל-4.3 ילדים לאישה. מגמות מקבילות יורגשו גם בחברה הערבית, שם רמת הפריון צפויה לרדת ל-2.7 בקרב נשים דתיות ול-2 בקרב לא דתיות.

בין השנים 2016 ו-2025 ירד שיעור הריבוי הטבעי השנתי של ישראל מ-1.6% ל-1.3%. ירידה חדה במיוחד נצפתה באוכלוסייה הערבית, שבה השיעור ירד מ-2.1% ל-1.6%. הסיבה העיקרית לכך היא יציבות במספר הלידות לצד עלייה של 43% במספר הפטירות, בעקבות גידול מהיר במספר הקשישים בחברה הערבית.

בקבוצת היהודים והאחרים (מי שאינם מוגדרים במרשם האוכלוסין כיהודים, כמוסלמים או כערבים נוצרים), ירד שיעור הריבוי הטבעי מ-1.5% ל-1.2%. שיעורים אלו צפויים להמשיך ולרדת, עד שבשנת 2040 יעמוד הריבוי הטבעי הכולל של ישראל על כ-1%.

מדובר בשינוי מהותי במקור הגידול הדמוגרפי של ישראל. בשני העשורים שקדמו למגפת הקורונה לפחות 80% מהגידול הדמוגרפי השנתי בישראל נבעו מריבוי טבעי והשאר נבעו מהגירה נטו, אבל בשנים האחרונות היחס הזה השתנה. עקב הירידה המתמשכת בפריון והעלייה הצפויה במספר הפטירות ההגירה תמלא תפקיד משמעותי יותר בכל שינוי דמוגרפי, הן גידול והן צמצום.

עוד נתון מעניין הוא לגבי תוחלת החיים בישראל מהגבוהות בעולם, אך גם כאן צפוי שינוי. בשנת 2023 הנתון עמד על 83.7 שנים, שמציב את ישראל לפני רוב מדינות ה-OECD. עם זאת, הדוח מצביע על מגמה מדאיגה פחות מוכרת: מספר הפטירות השנתי צפוי לעלות בכ-77% עד שנת 2040.

הסיבה אינה החמרה במצב הבריאותי, אלא שינוי מבני עמוק באוכלוסייה בישראל. קבוצות גיל גדולות, יהודיות וערביות כאחד, נכנסות כעת לעשורים שבהם שיעורי התמותה גבוהים יותר. כבר היום עלה מספר הפטירות מכ-46 אלף בשנת 2018 לכ-51 אלף בשנת 2024 - מגמה שתלך ותגדל בעשורים הקרובים כי האוכלוסייה בישראל מזדקנת ובגילאי 70-90 הסכנות גדולות יותר.

בעתיד הנראה לעין ימשיך מספר הלידות לעלות על מספר הפטירות. עם זאת, ישראל כבר אינה צפויה לחוות שיעורי גידול שנתיים של 1.9%-2% כעניין שבשגרה. יתרה מזו, המדינה תידרש למאזן הגירה חיובי כדי לשמור על גידול דמוגרפי העולה על 1.3% בשנת 2025, על גידול של יותר מ-1.2% עד 2030, ועל גידול של יותר מ-1% עד 2040. עם כל זאת, נתונים אלו עדיין משקפים גידול דמוגרפי גבוה בהשוואה למדינות אחרות בעלות הכנסה גבוהה.

אחד הממצאים הבולטים בדוח הוא השינוי בדפוסי ההגירה. בשנת 2024 נרשם מאזן הגירה שלילי של כ-26 אלף איש, ובשנת 2025 הפער צפוי להתרחב לכ-37 אלף. מדובר בשנה השנייה ברציפות שבה יותר אנשים עוזבים את ישראל מאשר נכנסים אליה - תופעה נדירה וחסרת תקדים בהיסטוריה של המדינה.

עיקר ההגירה היוצאת מגיעה מישראלים ילידי חו"ל, ובפרט מעולים שאינם יהודים על פי ההלכה, אך גם בקרב ילידי הארץ נרשמת עלייה עקבית ביציאה מהמדינה. במקביל, מספר העולים לישראל נמצא בירידה וצפוי להיות מהנמוכים ביותר בעשור האחרון .

לדברי מחברי הדוח, ישראל נמצאת בפתחו של עידן דמוגרפי חדש - גם אם מספר הלידות ימשיך לעלות על מספר הפטירות בשנים הקרובות, קצב הגידול הגבוה שאפיין את המדינה במשך עשורים לא צפוי לחזור. כדי לשמור על שיעור גידול של יותר מאחוז אחד, תידרש בעתיד מדיניות הגירה אקטיבית ומושכלת, אך זו תוכל להתגבש רק על בסיס הבנה עמוקה של מי עוזב את ישראל ומי נכנס אליה.

פחות ופחות ישראלים מהגרים אל היעדים המסורתיים כגון ארה"ב, אוסטרליה ובריטניה, ויותר בוחרים בגרמניה, קפריסין, ומדינות במזרח אסיה כיעד ההגירה שלהם. הדבר מרמז על שינויים במניעי ההגירה של ישראלים, ובראשם חיפוש אחר שינוי אורח החיים, יותר מאשר שיקולים כלכליים. גיוון יעדי ההגירה מעיד גם על שינוי בתפקידה של ישראל בקהילות היהודיות הגלובליות, שעשוי לאותת על הפיכתה למעין מטרופולין שמזין ומסייע לשמר קהילות יהודיות קטנות מחוץ לישראל.

פרופסור אלכס וינרב, מנהל המחקר וראש תחום הדמוגרפיה במרכז טאוב, אמר: "אנחנו בפתחו של עידן חדש בהתפתחותה הדמוגרפית של ישראל. תקופת השיא של הריבוי הטבעי חלפה, וזאת לצד מאזן הגירה פחות יציב ואף שלילי, שני גורמים שמהווים שבירה מובהקת של דפוסי העבר. לאור זאת ברור שמדיניות ההגירה הולכת ונעשית מרכזית יותר בחיזוק הצמיחה הדמוגרפית של ישראל לעשורים הקרובים. אולם קביעת מדיניות בנושא תוכל להיעשות רק כאשר נדע יותר על מאפייניהם היחסיים של הישראלים העוזבים את ישראל ושל הנכנסים אליה. ללא מידע כזה, המדיניות תישען על תמונה חלקית בלבד".

ההשפעות לכך הן רבות: שינוי במבנה האוכלוסייה ישפיע ככל הנראה על מערכת הבריאות, שוק העבודה, מערכת החינוך, הביטחון הסוציאלי והכלכלה הישראלית בכללותה. הדו"ח של מרכז טאוב מציב תמרור אזהרה ברור, ומזמין דיון ציבורי ומדיני על עתידה הדמוגרפי של ישראל בעשורים הבאים.

פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ועורך הדוח: "דוח מצב המדינה מאפשר לקבל תמונת רוחב מקיפה ועדכנית על המערכות החברתיות והכלכליות בישראל. האתגרים החברתים-כלכליים של מדינת ישראל בסוף 2025, לאחר שנתיים של מלחמה, הם גדולים, והדוח שם את הזרקור על הסוגיות החשובות ביותר שדורשות מענה".

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.