צ'ארלי, הכלב האהוב של ניצולת שואה, בת 85, חזר הביתה לאחר פעילות נחושה של שוטרי משטרת יפו. כעת, היא משתפת בתחושות שעברו עליה מאז העלמותו, וכמובן על האושר וההקלה שהוא שב אליה.
ימים לאחר הפריצה לביתה ביפו, ניצולת השואה ניסתה לאסוף את עצמה ולתאר את מה שעבר עליה. "היום אני מרגישה הקלה עמוקה והכרת תודה", היא אומרת. "בראש ובראשונה למשטרת ישראל, שעשתה עבודה עצומה, מקצועית ומסורה כדי להציל ולהחזיר אליי את צ'רליק. ותודה ענקית לכל אחד ואחת מאלפי האנשים בישראל שחיבקו, דאגו, התפללו ועזרו לי ככל שיכלו בחיפושים".
"הכאב וההלם עדיין שם, אבל הידיעה שצ'רליק חזר אליי הביתה מחזירה לי אוויר לנשימה", המשיכה ואמרה בחצי נחמה. "זה לא מוחק את מה שקרה, אבל זה נותן לי כוח להמשיך".
בשיחה עם וואלה היא מספרת כי בזמן הפריצה היא כלל לא היתה בבית. "הייתי בתוך שגרה פשוטה ויומיומית, בלי לדעת שבזמן הזה מישהו פורץ למקום שהוא כל עולמי. הכול היה רגיל, ואז, ברגע אחד, שום דבר כבר לא היה רגיל".
את הרגע שבו הבינה שמשהו אינו כשורה, היא מתארת כנקודת שבר. "כבר בכניסה לבית הבנתי שמשהו נורא קרה. הדירה הייתה הרוסה לחלוטין, הכול הפוך, שבור, מחוק. והשקט. ואז ההבנה שצ'רליק איננו. זו הייתה שנייה שבה הלב כמו עצר, האוויר נעלם והגוף קפא. תחושה של נפילה לתוך תהום בלי תחתית".
עבור מי ששרדה את השואה, בנתה כאן חיים והקימה בית בתחושת ביטחון ואמונה, הפגיעה הייתה עמוקה במיוחד. "זה היה כאב עמוק מאוד", היא אומרת. "המקום הזה הוא הבית שבניתי בעמל רב, בתחושת ביטחון ובאמונה. להרגיש שהוא נפרץ כך זה פצע ישן שנפתח מחדש. אבל גם מתוך זה אני יודעת, שרדתי אז, ואני עומדת גם עכשיו".
הכאב הגדול ביותר, היא מדגישה, לא היה קשור לרכוש. "הרגע הקשה ביותר היה המחשבה שאיבדתי את צ'רליק לנצח. הוא לא רכוש. הוא משפחה, הוא החיים עצמם. זו הייתה תחושה של אובדן מוחלט, כאילו נקרע ממני לב פועם".
תוך זמן קצר המשטרה הביאה למעצר החשוד, תושב יפו בשנות ה-30 לחייו, ומעצרו הוארך בבית משפט השלום בתל אביב עד מחר, 31 לינואר. במקביל נמשכו החיפושים אחר הכלב שנעלם, עד ששלשום אותר צ'רליק כשהוא משוטט לבדו בטיילת בת ים והושב בחזרה אליה.
מאז האירוע, היא מודה, תחושת הביטחון נסדקה, אך לדבריה לא הכול אבד. "תחושת הביטחון נסדקה, אבל האמון באנושיות לא נעלם", היא מעידה. "אני מבקשת שנזכור כמה עדין ושברירי הוא העולם של אדם אחד, וכמה כוח יש לערבות הדדית, לאכפתיות ולמעשה אנושי. לפעמים הצלה אחת מחזירה חיים שלמים".