תושבי הוד השרון, תתחדשו. מהשבוע שעבר, יש לכם רב; ועוד איזה רב - רב עיר! הרב ארז אלחרר נבחר ברוב מוצק של 24 קולות מתוך 36 בסך הכל. מנכ"ל המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן, בירך אותו ואמר ש"מינוי רב מעניק יציבות רוחנית ומאפשר לתושבים ליהנות מהנהגה תורנית". אין ספק שמה שהיה חסר לתושבי הוד השרון, עיר חילונית ברובה שזכתה במקום הראשון במדד החופש העירוני של תנועת "ישראל חופשית" אך לא מכבר, הן יציבות רוחנית והנהגה תורנית. אך בדבריו של אבידן יש רמז עבה לשינוי משמעותי שהוא וחבריו בש"ס עמלו כדי להטמיע בתקנות בחירת רבני הערים - ביטול קציבת הכהונה שהחיל השר לשירותי דת הקודם, מתן כהנא. משמעות הדבר שהרב אלחרר נבחר בגיל 50, אך הוא כנראה יכהן ברצף עד גיל 75. בחישוב מהיר, 25 שנים של יציבות רוחנית.
אפשר, ובעיקר כדאי, ללמוד הרבה מהמקרה של הוד השרון, לטובת עשרות הערים שבהן עדיין מתנהל הליך בחירת רב עיר בימים אלה, נושא המקודם במרץ על ידי המשרד לשירותי דת והעומדים בראשו. אבל רגע לפני שנלמד, הסבר קצר על המשמעות של תפקיד רב העיר מעבר למילים הגבוהות על הנהגה תורנית ורוחנית: בהרבה מאוד ערים ומועצות מקומיות, לא מכהן רב ושירותי הדת מתנהלים כסדרם, ויש שיגידו, אף יותר טוב מאשר בתקופה בה היה רב. זאת משום שהרב הוא הדמות ההלכתית, הקובעת את המדיניות בנושאים כמו כשרות, רישום נישואין, מקוואות וקבורה. המדיניות של רבנים שנבחרים בלחץ מלמעלה ושתאריך פקיעת כהונתם לא נראה באופק, נוטה להיות המחמירה ביותר האפשרית. מעבר לכך, רב העיר הוא דמות ציבורית ופוליטית ויש לו השפעה על המתחולל בעיר, בתחום תפקידו וגם הרבה מעבר לכך. הוא עשוי להיות לא מועיל אך גם לא מזיק, אבל לדאבוננו במקרים רבים רבני הערים הוכחו כמזיקים עד מאוד וכמי שנותנים רוח גבית למפגני כפייה דתית בנושאים כמו שבת במרחב הציבורי והפרדה מגדרית.
אז איך קרה שבהוד השרון, עיר ליברלית שבה רוב חברי מועצת העיר אינם פוקדים את הכוללים ואת בתי הכנסת באופן יומיומי, נבחר רב שמקורב לרב הראשי לשעבר יצחק יוסף ומתנגד כמוהו לגיוס בני ישיבות לצבא? התשובה היא שילוב של שני מרכיבים - כללי משחק מעוותים וסכסוכים פנימיים במועצת העיר.
זה עובד כך: השר לשירותי דת מחליט לקיים הליך בחירה ולהקים גוף בוחר שמחציתו מורכב מחברי מועצת העיר וראש המועצה הדתית ומחציתו מנציגי ציבור - שמועצת העיר ממנה שליש מהם והשר עוד שני שלישים. כלומר, תיאורטית, אם מועצת העיר ונציגיה פועלים ביחד, יש להם רוב בבחירת הרב. אבל כאן נכנסים כללי המשחק המעוותים: תקנות בחירת רבני ערים קובעות שמי שיכול להגיש מועמדות הוא רק מי שכשיר לכהן כרב עיר או כדיין. כלומר, רק מי שעבר מספר רב של מבחני רבנות, יכול בכלל להגיש מועמדות. בהוד השרון הגישו 16 רבנים מועמדות, רובם המוחלט בכלל אינם קשורים לעיר וכמעט אף אחד מהם אינו מתגורר בה, כולל הרב שנבחר והרב שהגיע למקום השני. רבני קהילות בעיר, בטח ובטח אם הם מקהילות ליברליות, כלל אינם יכולים להתמודד. נשים, כמובן, בכלל מחוץ לתמונה שהרי הרבנות עושה בימים אלה כל שביכולתה שלא לאפשר להן להיבחן במבחני הרבנות. נוסיף לכך את הלחצים הבלתי פרופורציונאליים שאנשי ש"ס, בכל משרדי הממשלה שבהם הם נמצאים, מפעילים על ראשי הערים וחברי מועצות ברשויות המקומיות - ונגיע למצב שבו אין מועמדים מקומיים, וכשמועצת העיר מסוכסכת - הדרך סלולה למינוי רב לעשרות שנים קדימה.
וכך, בעיר שבה הצביעו לש"ס בבחירות האחרונות פחות מ-2.5% מהתושבים, נבחר רב מטעם המפלגה שהולך להמשיך עם העיר גם אחרי שכל חברי מועצת העיר כבר יפרשו או יוחלפו. המציאות מלמדת שבש"ס מקדמים הליכים במקומות שבהם הם חושבים שיש להם סיכוי לנצח. ועל כן ההצעה למי שמתמודד או מתמודדת עם מקרה דומה היא פשוטה: שבו ביחד, מנו את נציגי הציבור ביחד, הגיעו להסכמות ביחד על מועמד אלטרנטיבי. אחרת - "תהנו" ביחד מהנהגה תורנית ורוחנית חרדית יציבה לשנים הבאות.
הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן