בית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר היום (שני) עונש חסר תקדים של 31 שנות מאסר בפועל על רופא שהורשע בפגיעות מיניות חמורות ומתמשכות בשתי בנותיו, לאורך כשני עשורים, מגיל חמש ועד גיל 18. לצד עונש המאסר חויב הנאשם לשלם פיצוי כספי כולל של 438 אלף שקלים לנפגעות. הוא הורשע ב-22 אישומים, בהם אינוס בידי בן משפחה, ניסיונות אינוס, ריבוי מעשים מגונים ותקיפה. בפסק דין חריף קבע בית המשפט כי מדובר באחד מתיקי המין החמורים שנדונו בישראל, הן בהיקף המעשים, הן באכזריותם והן במשך הזמן שבו בוצעו.
לפי הכרעת הדין, הנאשם, רופא במקצועו, לא היה מוכר למשטרה או לרשויות הרווחה. הוא גדל במשפחה חרדית, הקים בית שנתפס כלפי חוץ כמתפקד ושומר מצוות, ונחשב דמות סמכותית ומוערכת. בבית ומחוצה לו הצטייר כאב מסור ואיש מקצוע, אך בין קירות הבית, כך קבעו השופטים, התנהלה מציאות אחרת לחלוטין.
גזר הדין המלא
כבר כשהייתה בתו א.א כבת חמש, החל האב לפגוע בה מינית. בית המשפט קבע כי לא מדובר באירועים אקראיים או חד פעמיים, אלא בדפוס מתמשך ומתוכנן. הנאשם רקם לעצמו, כך נקבע, "תוכנית עבריינית", שבמסגרתה יצר תנאים שאפשרו לו להמשיך ולפגוע, תוך שליטה מוחלטת, השתקה והפחדה.
הנאשם ניצל את מעמדו כאב ואת סמכותו כהורה יחיד בעל כוח מוחלט. הוא בחר מועדים שבהם הבית היה שקט, פעל בלילות או בשעות שבהן ידע שלא יופרע, והפעיל על בתו שליטה פיזית ונפשית. בהמשך, כאשר גדלה א.א וכאשר בת נוספת החלה להיפגע, התגבשה שיטה ברורה: בידוד, אלימות, האשמה והפחדה, ולאחר מכן חזרה מדומה לשגרה.
"משולות לחפץ"
בית המשפט קבע כי הפגיעות נמשכו ברצף, לעיתים בתדירות גבוהה, לאורך כל שנות הילדות וההתבגרות, עד גיל 18. בפסק הדין פורטו שורה של אירועים חמורים במיוחד, שבוצעו החל מגיל חמש. באחד האישומים נקבע כי הנאשם ביצע בקטינה עבירות אינוס ומעשים מגונים, תוך ניצול גילה הרך ומצבה כחסרת ישע, לרבות ניסיונות חדירה ופגיעה מינית בתוך חדר השירותים בזמן שקילח אותה, לצד אלימות מילולית ופיזית. בית המשפט תיאר אירוע טראומטי של שליטה מוחלטת, השפלה והטלת פחד.
באישום נוסף נקבע כי הנאשם הוציא את א.א ממיטתה בשעות הלילה, הפשיט והשפיל אותה, וביצע בה מעשי אינוס תוך שימוש בכוח. בגין אירועים אלה הורשע בעבירות אינוס בידי בן משפחה, ניסיון אינוס ומעשים מגונים. השופטים קבעו כי הנאשם גרם לבנותיו להאמין שהן אשמות, שהן "לא בסדר", וכי אם ידברו המשפחה תתפרק. בפסק הדין נכתב כי בעיניו, הבנות היו "משולות לחפץ", כלי לסיפוק דחפיו.
היומן
חלק מרכזי בראיות היה יומן אישי שכתבה א.א שנים לאחר תחילת הפגיעות. ביומן, שנכתב בזמן אמת, תיארה תחושות של בושה, אשמה וכאב עמוק. קטעים מהיומן הובאו בפני בית המשפט, ובית המשפט קבע כי מדובר במסמך אותנטי, מטלטל וכואב, המחזק את עדותה וממחיש את עומק הפגיעה הנפשית.
מתוך יומנה של א.א:
ביומן כתבה בין היתר: "אני רוצה להתכסות, אני מרגישה שזה לא עוזר להתכסות, בחיים זה לא ייגמר, הוא תקוע בתוכי, הוא לא יוצא... זה מרגיש שזה קורה עכשיו. אבל זה באמת לא, נכון? זה רק הזיכרונות". בהמשך כתבה: "הזיכרונות באים לכל מקום, כל דבר הוא טריגר, עברתי כבר דרך ארוכה".
בית המשפט קבע כי הנאשם לא היסס לנצל גם את הידע הרפואי שלו ואת החזות המקצועית כדי לטשטש גבולות, לנרמל מגעים אסורים ולהציג מעשים כ"טיפול". השימוש במעמדו המקצועי, נקבע, החמיר את חומרת המעשים והקשה עוד יותר על הבנות להבין שמדובר בעבירות חמורות.
לאורך ההליך, שנוהל כהוכחות מלאות ונמשך זמן רב, הכחיש הנאשם את המעשים מכל וכל. הוא לא נטל אחריות, לא הביע חרטה, וניסה להטיל דופי בבנותיו. השופטים דחו את גרסתו באופן חד וקבעו כי עדויות הבנות אמינות, עקביות ונתמכות בראיות חיצוניות.
בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי הנאשם פעל באכזריות קיצונית, תוך ניצול מרותו וסמכותו כהורה, גילן הצעיר של בנותיו ותלותן המלאה בו, וכי מדובר בסדיזם מתמשך הכולל אלמנטים של התעללות פיזית ונפשית.
בשלב הטיעונים לעונש ביקשה עו"ד יעל זליג מפרקליטות מחוז מרכז להטיל על הנאשם 37 שנות מאסר בפועל ופיצוי מקסימלי לנפגעות, בשל חומרת המעשים והיקפם החריג. בסופו של דבר גזר בית המשפט 31 שנות מאסר.
לאחר מתן גזר הדין מסרה עו"ד זליג כי מדובר בפסק דין חמור ומצמרר באחת הפרשות הקשות שנדונו בבתי המשפט בישראל. "זהו פסק דין שמבהיר באופן חד וברור שאין חסינות לאף אדם", אמרה, "ומאחורי חזות של איש מקצוע ואב מסור הסתתר עבריין מין שפגע פגיעות עמוקות וקשות במי שהיו אמורות להיות מוגנות מכל". "זהו פסק דין שמבהיר באופן חד וברור: אין חסינות לאף אדם", הוסיפה. "מאחורי החזות הזו הסתתר עבריין מין שפגע פגיעות עמוקות וקשות במי שהיו אמורות להיות מוגנות מכל", היא הוסיפה.
עו"ד לילי גץ הורוביץ, מנהלת פורום תקנה, מסרה: "העונש החמור שניתן היום הוא ביטוי נדיר אך הכרחי להכרה בעוצמת הזוועה ובמשך הזמן הבלתי נתפס שבו בוצעו המעשים. מי שהיה אמור להיות למשענת גם עבור משפחתו וגם עבור מטופליו, פגע באכזריות בבנותיו שלו, פעם אחר פעם, תוך ניצול מוחלט של סמכות, קרבה ותלות".
"31 שנות המאסר אינן מחזירות את השנים שנגזלו מהנפגעות, אך האומץ של הבנות לחשוף את המעשים, לשבור שתיקה ולהתלונן כנגד אביהם הוא לא פחות ממעשה גבורה שחייבים ללמוד ממנו. ככל שיותר נפגעות יעשו זאת, כך נוכל להציל אחרים ולמנוע את הפגיעה הבאה".