בקיבוץ עין חרוד איחוד התקיימה היום (שני) הלוויתה של הנערה אביב מאור, בת ה-19, שנרצחה בפיגוע ביום שישי האחרון. המנוחה, אביב, הייתה רוכבת סוסים וחובבת בעלי חיים ואת הלוויתה ליוותה קבוצה של רוכבים על סוסים. להלוויה הגיע קהל רב והיא נערכה תחת גשם שלא הפסיק לרדת.
"התכנסנו כאן בלב שבור ומלא בכאב כדי ללוות אותך בדרכך האחרונה. הותרת אחרייך משפחה שבורה, חברים רבים וקהילה שלמה שמסרבת להאמין שהנורא מכל קרה לנו". פתחו את ההספדים. "אביב, צעירה מלאת חיים, אור, נדיבות, הומור חד ולב רחב ואוהב כבר לא איתנו".
"אביבי שלנו. תינוקת שלנו. האור שבלב. קרן השמש שלנו. איך נמשיך לחיות בלעדייך", ספד לה האבא, טל בדמעות. "בלי הריח והצחוק והחיוך וההומור שלך. העזרה והנדיבות. מה האחים יעשו בלעדייך. ניצי שהיית כל כך דומה לך, וכולם התבלבלו ביניכן. הייתם כל כך דומים באהבה לאוכל ולחיים. ואמא שקשורה אלייך בקשר שאין לתאר והקדישה לך את כל החיים. היית החברה הכי טובה שלה. היא דאגה לך".
"איזה כיף שהחזקנו אותך ימים ושעות על הידיים שהיית תינוקת", המשיך האב. "שהפכת אותי לאבא בפעם הראשונה. היה לך את השקע מאחורי האוזן שרק לי ולך יש. כולם מחכים שתחזרי". על האהבה שלה לסוסים סיפר האבא: "עוד לפני ההלוויה באו מאות אנשים שרצו להזמין אותך לרכב".
הוא סיפר על המחשבות מאז שנרצחה: "אמא ואני רוצים לכתוב לך הודעה אם הכל בסדר, ונזכרים שאת לא תחזרי. ונזכרים שאת מתה. פשוט מתה. כמו כל הילדים שנרצחו בנובה. כל הבחורות היפות שנרצחו בנובה איזה בזבוז ופתאום אנחנו הורים שכולים. חלק מהסטטיסטיקה. וזה קרה לנו פה. אנחנו מקבלים מאות הודעות".
"תמיד נאמנה לאמת שלך. תמיד אמרנו לך לעשות מה שהלב שלך רצה. לא ילדה של מוסכמות. שמחה עם העיניים הירוקות שמסתכלות על העולם בפליאה. בסוף בא הרוע ולקח אותך", המשיך האבא האבל. "לפעמים חששנו מה תעשי בלעדינו אם יקרה לנו משהו, ובסוף את השארת אותנו לבד. אבא ואמא צריכים לראות את הבת מתה באמצע היום. שוכבת בתעלה כמו מלאך יפה בתוך שלולית של דם. הפנים היפות שלך פצועות ואת ישנה. אולי אלוהים היה צריך אותך כי הוא איבד שליטה על כל הרוע הזה. את בטח למעלה רודפת אחרי פרפר. לא נפסיק לחשוב ולהנציח אותך. ונשים לך צלחת כל יום שישי ונבקר אותך עם הכלבים. לא נשכח אותך לעולם. נגמרו לי הדמעות", סיים.
בועז אוחנה, מזכיר עין חרוד איחוד ספד לאביב: "מזג האוויר היום כמו החיים בארץ הזאת. השמיים בוכים איתנו, הלכת בטרם עת, מדי פעם מבליחה שמש ומופיעה קשת, למרות שיש לנו עוד תקווה ויש לנו סיכוי פה". הוא פנה למשפחה האבלה: "משפחת מאור היקרה, עינת, טל, ניצן ואיתי, מרים וססי, טון, רז, לימור, בר, הילדים והמשפחה המורחבת. כבר השעה מאוחרת, עוד מעט אורות לילה, עוד מעט תהיה רוח אחרת, ופתאום יחברו עלים וארץ ושמיים חרש יתחילו להחליף פנים".
"אביב, פרח אביב שנקטף באמצע החורף. אביב האהובה, ילדה של טבע, אוהבת אדם וחיות, מלאה בחמלה ונתינה אינסופית", המשיך ותיאר את אביב. "מוכשרת, ילדה של אור ואהבה. זר של פרחי אביב, בעיטו של חורף. והלב דואב ומסרב להאמין על האובדן ועל ההחמצה".
"ואיך ננחם? שלא תדעו עוד צער, והרי הצער פה הוא כל כך נוכח והאובדן כה כבד", המשיך בהספדו. "שהמקום ינחם אתכם. כולי תקווה שבאמת נמצא נחמה במקום. בשדות העמק המשפחים מאופק ועד סוף. במרחבים אותם אהבת בשקיקה. בשבילי הקיבוץ, בחברים המקיפים אותך ואת כולנו. בבית ובמשפחה. בקהילה ובקיבוץ. שנדע לנחם ולעטוף ולהישאר. פשוט להישאר ולהיות איתכם ולצדכם".
הוא סיכם את דבריו: "כבר השעה המאוחרת, אך המעגל לא נחתם. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים. נוחי בשלום על משכבך, בת עין חרוד, פרח אביב יקר. יהי זכרך ברוך. מחזקים ואוהבים".
חברותיה של אביב הספידו את חברתם שנקטפה בדמי ימיה: "נפש חופשייה בעולם, אוהבת חיות בכל צורותיהן, אוהבת אדם, אור גדול עם חיוך כובש עם צחוק מתגלגל ומדבק, מסורה לכל חברותיה, לוחמת צדק, אחות בכורה ששומרת על אחים הקטנים שלה מכל משמר". החברות האבלות המשיכו לספר על אביב: "מישהי שאי אפשר לפספס, נוגעת בכל אחד שרואה אותה. הייתה לנו הזכות לגדול לצדך ולחוות איתך את הילדות הקיבוצית והכל כך מיוחדת שלנו המלאה בצחוק, שיחות על העתיד, חוויות משותפות, הליכה מבית הספר לבית ובחזרה, הארוחות בחדר האוכל בצהריים והשאלה האם אפשר לבוא אלייך הביתה אחרי הבית ספר".
"אנחנו כל כך מצטערות שככה הלכת כשעוד רק היית בתחילת דרכך", שיתפו בדמעות. "היית חלק חשוב באישיות שלנו". פנו ישירות לאביב המנוחה: "אין מספיק מילים בשפה העברית שיתארו אותך ואת מי שהיית. הלב נשבר ולא נתפס לנו שאת כבר לא כאן, שאנחנו צריכות לדבר עלייך בלשון עבר, שהשם שלך בכותרות ושהתמונה שלך בכל מקום. לנצח תהיי חלק מאיתנו ומהשכבה שלנו. תלכי איתנו לכל מקום ותהיי בכל מחשבה שלנו בדרכנו, בכל צעד וכל רגע".
"אוהבות אותך לנצח, ביבי, מבית תינוקות ועד אין סוף", סיימו החברות. "מבטיחות לקחת אותך איתנו לכל מקום תמיד. תמיד תהיי בליבנו, ביבי, מתגעגעות עלייך אוהבות אותך יותר משאפשר לדמיין".
איליה, בן זוגה לשעבר של אביב ספד לה: "המלאך השומר שלי, אהבת הנעורים שלי. אני לא יודע איך אני ממשיך מפה. כל פעם שאני לבד אני נשבר. היית בן אדם שדחף אותי. בזכותך הגעתי לאן שאני היום. בזכותך יצאתי לקורס מפקדים וסיימתי אותו בהצלחה. בזכות הדחיפה שנתת לי", דיבר בדמעות. הוא המשיך: "את הבן היחיד שגרם לי להיפתח ולדעת לפרוק. אני בחיים לא אשכח את המפגש הראשון שלנו. ברגע שראיתי את החיוך היפה שלך, התאהבתי בך במקום", סיפר על ההכרות.
"אם היית רואה את היופי הזה מסביב, היית רואה כמה אנשים אוהבים אותך ומחבקים אותך", המשיך. "אני בחיים לא אשכח איך שהייתי מדבר עלייך בצבא, בטירונות, איך שרציתי להכיר אותך לפלוגה ולמחלקה שלי, איך שהם אהבו אותך וראו איזה נשמה טהורה היית. כל פעם שהייתי מדבר עלייך בצבא, זה היה מלא בחיוך". הוא הוסיף: "בשבועות שטח ובשדרות הייתי הופך עולמות בשביל לשמוע את הקול שלך, הקול שלך היה נותן לי את הכוח ואת האנרגיה להמשיך".
הוא סיים במילות תודה: "אני רוצה להגיד תודה, תודה למשפחה של אביב, עינת, טל, לניצן ואיתי, שאתם הייתם המשפחה השנייה שלי, ואני מבטיח לכם שאני איתכם. אביב שלי, תודה על הערכים שלימדת אותי, אני מעריך אותך ברמות ועל כל מה שעשית לי, כל מה שלימדת אותי, אני אוהב אותך ואני מתגעגע".
ניצן, אחות של אביב, ספדה לאחותה הגדולה: "אביב, המודל, ההשראה שלי. אני לא באמת יודעת מה אני עושה או איך אני עושה לא חשבתי שאספיד את אחותי כשאני רק בת 17", דיברה בדמעות. "ואת ילדה יפה שלי עוד לא חגגת 19. אי אפשר לסכם במילים את מה שאת היית בשבילי ובשביל כל העולם כולו". היא המשיכה: "הילדה עם הלב הכי טהור שאני מכירה, זאת שתעזור לחיות לפני שתעזור לאנשים,
זאת שלא הייתה צריכה מעבר לסוס, שדות, סיגריות ומוזיקה ואי אפשר לשכוח עד כמה שאהבת רכבים.
לכל מקום שהלכנו היית תמיד מסתכלת רק על רכבים. היית מכירה את כל הסוגים. כשהייתי מבקשת שתצלמי אותי והייתה עוברת מכונית שאת אוהבת, מהר מאוד המצלמה כבר לא הייתה עליי", שיתפה על דמותה של אביב.
"זה פשוט עשה לך טוב על הלב. היית בחופש שלך, ילדה חופשייה שלי", הוסיפה: "תודה על מה שהיית עבורי. תמיד היית שם בשבילי. החזקת אותי בשלוש בבוקר כשאני גמורה של החיים ומקיאה לך באוטו או שחיבקת אותי כי חברה פגעה בי והיית שם להחזיק אותי. היינו אגרוף. אי אפשר לשכוח שכשהיינו קטנות ומישהו הציק לאחת מאיתנו או לאיתי התאחדנו לאגרוף אחד ואף פעם לא ישבנו בשקט. היינו כוח ביחד", סיפרה על האחווה שהייתה ביניהן.
"להיות בסביבה שלך הרגיעה אותי. הכניס אותי תמיד לפרופורציות גם אם זה סתם לנסוע ברכב עם שירים ברוסית על פול ווליום. פשוט עשה לי טוב להיות איתך. הרגשתי כל כך בטוחה. עכשיו אני רק ריקה", המשיכה האחות השכולה. "אני תמיד אזכור כמה שהיה לנו כיף ביחד וכמה אנחנו חזקות בתור אחיות, בתור החברות הכי טובות. כמה תמיד אמרו לי שאיזה כיף שיש לי אותך ואני תמיד חייכתי ואמרתי שזה נכון".
האחות המשיכה ובכתה: "אבל מה עכשיו אביב? מה עכשיו? פשוט לקחו לי אותך. את היית האוויר שלי. את הייתה אור שלי. את היית צוחקת אם היית רואה מה קורה במדינה עכשיו וכמה אנשים אוהבים אותך, ילדה יפה שלי. ברור שהם אוהבים אותך, כי אין מה לא לאהוב כל כולך אמת נקייה עם העיניים האלה שיש רק לי ולך במשפחה שקיבלנו מסבתא. העיניים האלה שמדברות בעד עצמם מהסוג הזה שלא צריך מילים כי הן אומרות הכול. בעיניים שלך היה ניצוץ תמידי. הוא תמיד הופיע שם".
"אנחנו כל כך דומות שכשהיינו ביחד בבוקרשט כבר התחלנו לדבר אותו דבר ועם אותן התנועות", סיפרה בחצי חיוך. "אני זוכרת כמה שזה חיבר בינינו, כמה שאני צריכה אותך עכשיו. היינו בתקופה הכי טובה שלנו. תני לי לחזור אחורה בזמן ואני מבטיחה שאני אתן לך איזה בגד שאת רוצה מהארון שלי. תני לי שוב לריב איתך על בגדים ועל זה שאת לוקחת בלי אישור. תני לי לחזור להכל אביב. תני לי לחזור לאותו בוקר ואני מבטיחה לך שאני אשאל מה שלומך לפני שתלכי".
"אני מצטערת שלא הייתי שם", המשיכה. "את הקסם של המדינה. ילדה של כולנו. תמיד הייתי מסתכלת עלייך ואומרת איזה מזל שיש לי אותה. הייתי לוקחת השראה מאיזה לב טוב יש לך. לא משנה כמה אנשים עשו לך רע. תמיד מצאתי מקום חם אצלך בלב ותמיד שאלתי את עצמי איך הם הרי פגעו בה למה שהיא תסלח להם. אבל מהר מאוד עניתי לעצמי ואמרתי שזאת אביב היא טובה ונכונה. לב כל כך רחב משאירה חותם בכל מקום שהיא הולכת אליו. חיוך ולב כזה לא שוכחים אף פעם".
האחות סיפרה כי אביב הייתה מיועדת לגיוס בעוד חודש: "היית אמורה להתגייס עוד חודש והיית בתקופה הכי טובה שלך ופשוט עשית מה שאת אוהבת ומה שעושה לך טוב, מלאכית שלי. כמה פעמים אנשים התבלבלו בינינו כשאנשים היו עושים לך שלום כי הם חשבו שזאת אני. תמיד היית מחזירה שלום למרות שאין לך מושג מי הם אבל את טובת לב ואת לא תתני להם להרגיש רע. למי יגידו לי שאני דומה עכשיו? לקחו לי חצי מהלב. הם לקחו לי אותך. הוא פשוט קם בבוקר ולקח לי אותך. כמה שזה כואב. תשמרי עליי".