באיחור של יותר משנתיים מאז פרוץ המלחמה ופינוי העיר, הגיע השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לקריית שמונה כדי לבשר על מה שהיה אמור להיות מובן מאליו: העיר כולה הופכת ל"זכאית לנשק".
עד היום, באופן תמוה, רק רחובות המוגדרים כ"עוטפי עיר" זכו להכרה כזו. מדובר במצב אבסורדי, בעיר שרוחבה הכולל אינו עולה על קילומטר אחד, מה שיצר הבחנה מלאכותית וחסרת היגיון ביטחוני בין רחוב למשנהו בתוך אותה שכונה.
בעוד שערים עורפיות ונינוחות בהרבה במרכז הארץ זכו להקלות משמעותיות בתבחיני נשיאת נשק כבר בשבועות הראשונים של הלחימה, תושבי קריית שמונה - שנמצאים בקו האש הישיר וסופגים מטחים יומיומיים - נאלצו להמתין ל"עבודת מטה ממושכת" ולישיבת סיעה חגיגית בראשות השר כדי לתקן את העיוות הגיאוגרפי.
השר בן גביר הצהיר בפתח ישיבת הסיעה כי הוא "חייל של ראש העיר" בכל הנוגע להחלטות ממשלה ייעודיות, והזכיר את תקציבי העתק שהעביר השר וסרלאוף. עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהבשורה "הדרמטית" על זכאות לנשק מגיעה רק לאחר שמרבית העיר כבר פונתה מיושביה, ודווקא כשערים רחוקות מהחזית כבר נהנות מהזכות הזו מזה זמן רב.
