בחודש שעבר, ב-5 בנובמבר, בשעה 15:00 בצהריים, באמצע יום עבודה שגרתי, ויקי זוניס, בת 34, תושבת ראשון לציון, עלתה על קו 11 ברחוב רוטשילד בעיר, בדרכה הביתה. האוטובוס לא היה עמוס. היא התיישבה במושב פנוי, מבלי לדעת שבתוך שניות השגרה תתפרק לאירוע טראומטי של מעשה מגונה בעל אופי מיני, שנעשה ללא הסכמה חופשית, כזה שממשיך ללוות אותה עד היום.
לדבריה, הגבר שישב במושב שלפניה החל מיד לפלוש למרחב האישי שלה. הוא הושיט את ידו לאחור, חסם אותה מלשבת בנוחות, ואז צעק לפתע ושלח יד נוספת. "הוא תפס לי בחזה ומשך לי את החולצה", היא משחזרת. "לא הבנתי מה קורה. זה היה רגע של הלם מוחלט". מתוך אינסטינקט היא החלה לצרוח. הצעקה הראשונה שיצאה לה מהפה הייתה "אמא".
הפחד השתלט עליה. נוסעים החלו להפנות מבטים. אישה שישבה בקרבת מקום שאלה אותה מה קרה, וויקי הצליחה רק לומר: "הוא נגע לי בחזה, אני בשוק". היא ניסתה לרדת מהאוטובוס, פנתה לנהג שוב ושוב וביקשה שיפתח את הדלת, אך לדבריה נתקלה בהתעלמות מוחלטת. בזמן הזה החשוד קם ממקומו, נעמד מאחוריה ואיים עליה.
הדקות חלפו באיטיות. ויקי המשיכה לצעוק לעזרה, ביקשה מהנוסעים שמישהו יתערב. אישה אחת קמה, נעמדה לצידה ואמרה לה: "תהיי רגועה, אני איתך. אני לא עוזבת אותך". הנוכחות הזו, לדבריה, הייתה קו ההגנה היחיד בינה לבין אדם שכבר חצה כל גבול. "הייתי בחרדה קשה. זה נמשך אולי כמה דקות, אבל הרגיש כמו נצח".
רק לאחר זמן מה נפתחו הדלתות, והיא ירדה מהאוטובוס כשהאישה שלצידה מוודאת שהחשוד לא מתקרב אליה שוב. בדיעבד, היא מבינה שהייתה זקוקה לה גם כעדה. "לא הבנתי אז כמה כל פרט יהיה משמעותי אחר כך".
מיד לאחר האירוע פנתה לתחנת המשטרה בראשון לציון והגישה תלונה. היא מסרה את כל הפרטים שיכלה לזכור. ימים לאחר מכן פרסמה הודעה בקבוצת הוואטסאפ של השכונה, ובתגובה קיבלה פניות מנשים נוספות שטענו כי הוטרדו גם הן, לכאורה על ידי אותו אדם, וחלקן אף סיפרו כי מנע מילדות לעבור באוטובוס. את המידע הזה העבירה למשטרה, מתוך הבנה שלא מדובר במקרה בודד אלא בדפוס מטריד.
כעבור כחמישה ימים נמסר לה כי התיק נסגר, בטענה לחוסר בפרטים מזהים על החשוד. "איך מצפים שאני אדע מי הוא, מה השם שלו, מאיפה הוא?" היא שואלת. "זה קרה באמצע נסיעה. אני הקורבן". לדבריה, נאמר לה כי אם הדבר יקרה שוב עליה להזעיק משטרה בזמן אמת. "למה אני צריכה לחכות שזה יקרה לי עוד פעם? זה גם ככה טראומטי".
מאז אותו יום, תחושת הביטחון שלה במרחב הציבורי נסדקה. "אני לא מרגישה בטוחה להסתובב ברחוב", היא אומרת. "קניתי גז מדמיע כדי להגן על עצמי. כשאני עולה היום לאוטובוס, אני עם אלף עיניים פתוחות, בחרדה מתמדת".
הנסיעה השגרתית הביתה, שהתרחשה בחודש שעבר, הפכה לצלקת. לא רק של מעשה מגונה בעל אופי מיני שנעשה ללא הסכמה חופשית, אלא גם של פחד מתמשך ושל תחושה שהמרחב הציבורי אינו מעניק הגנה מספקת למי שנפגעת בתוכו.
התלונה הוגשה בחשד לעבירות של תקיפה סתם וגרם מעשה מגונה באדם שלא בהסכמתו החופשית. עם זאת, בהודעת סגירת התיק נכתב כי הוחלט שלא להמשיך בחקירה ולא להעמיד לדין, לאחר שנקבע כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לביצוע העבירות וכי לא אותר חשוד שניתן לייחס לו את המעשים, באופן המאפשר את המשך ההליך הפלילי.
ממשטרת ישראל טרם נמסרה תגובה לפניית וואלה. כשתתקבל התייחסות רשמית, היא תובא במלואה.