צוואה הדדית נשמעת כמו הרעיון המושלם: שני בני זוג חותמים על מסמך אחד, מבטיחים זה לזה הכל, והולכים לישון בשקט. זה נראה רומנטי, מחייב, ומבטיח שכל אחד יטפל בשני לאחר מותו. אבל מה קורה כשאחד מהם מת - והשני מגלה שהוא כלוא בתוך הסכם שהוא כבר לא רוצה בו? שני סיפורים מהמשרד שלי ילמדו אתכם יותר מכל ספר משפטים.
סיפור ראשון: האלמנה שרצתה לעזור לנכדים
רחל, אלמנה בת 72, הגיעה אליי בדמעות. לפני עשר שנים היא ובעלה חתמו על צוואה הדדית: הכל עובר לבן הזוג שנותר בחיים, ואחר כך - שווה בשווה לשני הילדים. נשמע הוגן, נכון?
הבעל נפטר לפני שלוש שנים. מאז, הבן הצעיר התגרש והתמוטט כלכלית. הנכדים שלה - ילדיו - חיים בעוני. היא רואה אותם מתקשים להשיג את הבסיסי ביותר: בגדים לבית הספר, ארוחות ראויות, טיפול רפואי. רחל רצתה לשנות את הצוואה כדי להבטיח שהנכדים יקבלו חלק גדול יותר, שיגן עליהם. אולי אפילו להקים קרן נאמנות שתבטיח שהם ילמדו במוסדות טובים, שיהיה להם על מה לסמוך.
התשובה שלי הייתה קשה: "רחל, את כבולה".
על פי חוק הירושה, סעיף 8א, לאחר פטירת בן הזוג הראשון, שינוי הצוואה ההדדית כמעט בלתי אפשרי - אלא אם תוותרי על כל מה שירשת ממנו. כלומר, אם רחל רוצה לשנות את הצוואה, היא צריכה להחזיר את הדירה, את חסכונות הפנסיה, את כל הרכוש שעבר אליה מבעלה המנוח.
היא בהתה בי בחוסר אמון. "איך זה יכול להיות?" היא שאלה. "זה הכסף שלי עכשיו, הוא הוריש לי אותו. למה אני לא יכולה להחליט מה לעשות איתו?"
אבל זו בדיוק המהות של צוואה הדדית - זו הבטחה הדדית, לא רק העברת רכוש. כשהיא ובעלה חתמו על המסמך, הם התחייבו זה כלפי זו לא רק להעביר את הרכוש לבן הזוג הנותר, אלא גם להבטיח שהרכוש בסופו של דבר יגיע ליעדים שעליהם הסכימו - במקרה הזה, לשני הילדים בחלקים שווים.
עשר שנים קודם, אף אחד לא הסביר לה את זה. אף אחד לא אמר לה: "רחל, אם תחתמי על זה, ייתכן שבעוד עשרים שנה תרצי לשנות אבל לא תוכלי".
והיום, היא יושבת מולי ומבינה שהיא לא יכולה לעזור לנכדים שלה. לא באופן משמעותי. היא תוכל לתת להם מתנות בחייה, כמובן, אבל היא לא תוכל להבטיח את עתידם באמצעות הצוואה
.
סיפור שני: כשהילדים הפכו לזרים
יעקב, אלמן בן 68, סיפר לי סיפור אחר. הוא ואשתו המנוחה כתבו צוואה הדדית שקבעה שהכל יעבור לשלושת הילדים בחלקים שווים. אחרי מותה, שניים מהילדים ניתקו איתו קשר לחלוטין. לא מתקשרים, לא מבקרים, לא מתעניינים.
"הבת הצעירה היא היחידה שדואגת לי", הוא אמר. "היא נוסעת אליי כל שבוע, מטפלת בי כשאני חולה. היא לוקחת אותי לרופאים, עושה לי קניות, מבלה איתי. האחרים? שכחו שיש להם אבא."
יעקב הרגיש מרומה. לא על ידי אשתו המנוחה, אלא על ידי המציאות. כשהם כתבו את הצוואה, הילדים היו קרובים. היו ארוחות משפחתיות, טיולים משותפים, קשר חם. אף אחד לא תכנן שהדברים ישתנו.
"למה שהכסף שלי יחולק שווה לילדים שהתנערו ממני?" הוא שאל. "הבת שלי מקריבה את זמנה בשבילי. היא מגיעה בכל פעם שאני צריך. היא זו שמגיע לי לפרגן לה, לא לאחרים."
שוב, התשובה הייתה זהה: הצוואה ההדדית כובלת אותו להבטחה שניתנה בעולם שכבר לא קיים.
יעקב שקל ברצינות לוותר על הירושה מאשתו - רק כדי לשחרר את עצמו מהמחויבות. אבל זה לא היה הגיוני מבחינה כלכלית. הדירה שבה הוא גר הייתה של אשתו. אם הוא מוותר על הירושה, הוא צריך לעזוב את הבית. איפה יגור? במה יתפרנס?
הוא היה תקוע. ממש תקוע.
המלכודת שאף אחד לא מספר עליה
צוואה הדדית היא כלי מצוין - כשמבינים את המגבלות שלה. הבעיה היא שרוב האנשים לא מבינים. הם רואים את הצוואה ההדדית כצעד רומנטי, כהבעת אמון הדדי, כדרך להבטיח שהכל יעבור חלק.
והם לא טועים, במובן מסוים. צוואה הדדית אכן מבטיחה יציבות. היא מבטיחה שאף אחד מבני הזוג לא ישנה את דעתו בצורה חד-צדדית ויפגע בשני. היא מבטיחה שהרכוש המשפחתי יישאר במשפחה ויועבר בסופו של דבר ליורשים שעליהם הוסכם.
אבל היא גם אומרת משהו אחר: מהרגע שבן הזוג הראשון נפטר, הנותר בחיים הופך להיות כמעט חסר אונים מבחינת שינוי הצוואה.
סעיף 8א לחוק הירושה קובע בבירור: לאחר מות בן הזוג הראשון, הנותר בחיים לא יכול לשנות את הצוואה באופן חד-צדדי, אלא אם הוא מוותר על כל מה שקיבל מכוחה.
זו לא באמת בחירה - זו מלכודת.
חשבו על זה: אתם בני 40 כשאתם חותמים על הצוואה ההדדית. בן הזוג שלכם נפטר כשאתם בני 60. אתם יכולים לחיות עוד 30 שנה. 30 שנה שבהן החיים משתנים, הילדים משתנים, הנסיבות משתנות - אבל אתם תקועים בהחלטה שקיבלתם לפני עשרות שנים.
לעו"ד ומגשרת ענבל כספי גאון באתר משפטי
לאתר של עו"ד ומגשרת ענבל כספי גאון
למה זה קורה?
הרעיון מאחורי הסעיף הוא שמירה על כבודו וזכויותיו של בן הזוג שנפטר. הוא סמך על ההבטחה שניתנה בצוואה ההדדית. הוא הסכים להעביר את רכושו לבן הזוג הנותר בתנאי שבסופו של דבר הרכוש יגיע ליורשים המוסכמים.
אם בן הזוג הנותר היה יכול לשנות את הצוואה בחופשיות, זה היה הופך את ההבטחה לחסרת משמעות. הוא היה יכול לקבל הכל - ואז לשנות את דעתו ולהוריש הכל למישהו אחר.
אבל המחוקק לא חשב מספיק על המקרים הקשים, כאלה שבהם החיים משתנים באופן דרמטי, ובן הזוג הנותר מוצא את עצמו כבול להחלטה שכבר לא מתאימה למציאות.
אז מה עושים?
האם זה אומר שצוואה הדדית היא רעיון גרוע? לא בהכרח. אבל זה כן אומר שצריך להיכנס לזה בעיניים פקוחות, עם הבנה מלאה של המשמעויות.
חלופות שמעניקות גמישות
ישנן מספר חלופות שכדאי לשקול:
1. צוואות נפרדות עם "תניית מראה"
במקום לכתוב צוואה הדדית אחת, כל אחד מבני הזוג כותב צוואה נפרדת משלו. הצוואות דומות במהותן - שתיהן קובעות שהרכוש עובר לבן הזוג הנותר, ואחר כך ליורשים המוסכמים.
אבל ההבדל הוא שכל אחד יכול לשנות את הצוואה שלו בכל עת, ללא צורך בהסכמת בן הזוג. זה נותן גמישות אמיתית.
החיסרון? זה דורש יותר אמון. אין מנגנון משפטי שמונע מבן זוג אחד לשנות את הצוואה שלו באופן חד-צדדי. אם האמון נשבר, התוכנית יכולה להתמוטט.
2. צוואה הדדית עם סעיפי גמישות מובנים
אפשר לכתוב צוואה הדדית שמאפשרת מראש שינויים בנסיבות מוגדרות. למשל:
• אם אחד מהילדים מת, אפשר להעביר את חלקו לילדיו
• אם אחד מהילדים מנתק קשר, אפשר להפחית את חלקו
• אם מתווספים נכדים, אפשר להקצות להם חלק מהרכוש
זה לא פותר הכל, אבל זה נותן מרווח תמרון.
3. שילוב של צוואה עם נאמנות
במקרים מורכבים, אפשר להקים נאמנות במקביל לצוואה. הרכוש עובר לנאמן, שמנהל אותו על פי הוראות שנקבעו מראש. זה יכול להיות פתרון טוב כשיש חשש שבן הזוג הנותר לא יוכל לנהל את הרכוש בצורה נכונה, או כשרוצים להבטיח שילדים צעירים יקבלו את הרכוש רק כשהם מבוגרים מספיק.
4. סעיף "התאמה לנסיבות חדשות"
אפשר לכלול סעיף שמאפשר לבן הזוג הנותר לפנות לבית המשפט ולבקש אישור לשינוי הצוואה בנסיבות חריגות. זה לא ערובה לשינוי, אבל לפחות זה נותן אפשרות.
השיחה שצריך לנהל לפני החתימה
לפני שאתם חותמים על צוואה הדדית, שבו ושאלו את עצמכם:
• מה יקרה אם אחד מהילדים ינתק קשר?
• מה יקרה אם אחד מהם יתמוטט כלכלית ויצטרך עזרה?
• מה יקרה אם יהיו נכדים שנרצה לדאוג להם?
• מה יקרה אם בן הזוג הנותר ימצא אהבה חדשה ויתחתן שוב?
אלה לא שאלות נעימות. אבל הן הכרחיות.
השורה התחתונה
צוואה הדדית היא לא החלטה לקחת בקלות. לפני שאתם חותמים, שבו עם עורך דין שמבין את התמונה המלאה - לא רק את היום, אלא גם את מה שעלול לקרות בעוד עשר, עשרים, שלושים שנה. כי ההבטחות שאנחנו נותנים היום עלולות להפוך לכלא של מחר.
רחל ויעקב למדו את זה בדרך הקשה. אתם לא חייבים.
ענבל כספי גאון היא עורכת דין ומגשרת מוסמכת המתמחה בדיני משפחה ומנהלת משרד עצמאי בחיפה, בעלת ניסיון מאז 2010. עו"ד כספי גאון מציעה טיפול מנוסה, יצירתי ורגיש בכל סוגיות המשפחה - גירושין, הסדרי משמורת, מזונות, חלוקת רכוש וגישור משפחתי, תוך ליווי משפטי מקצועי שמבטיח שמירה על האינטרסים של הלקוח.
inbal@caspigaon.co.il
הכתבה באדיבות zap משפטי
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי