אילאף, המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית, שהתחיל את דרכו במהלך השנה, פרסם אתמול (ראשון) דו"ח שנתי ראשון, וגם הוא עגום. "בשנת 2025 ציינה הממשלה הנוכחית שלוש שנים לכהונתה, וגם את השנה השלישית ברצף שבה נרשמת עלייה מתמשכת בהיקף הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. במהלך תקופה זו חלה הסלמה ברורה: הפשיעה נעשית אלימה יותר, גלויה ומתוחכמת יותר, וארגוני הפשיעה מעמיקים את אחיזתם במרחב הציבורי ובמרקם החברתי בחברה הערבית, בישראל ואף מחוצה לה".
בין המגמות המרכזיות עליהן מצביע הדו"ח: מקרי רצח מרובי קורבנות, החמרה בהיקף הפגיעה בנשים וצעירים, כולל רצח ילדים, הרשתות החברתיות ככלי לנרמול הפשיעה, שלטון מקומי שנאלץ לפעול בצל איומי הפשיעה וכן הרג ע"י המשטרה ברחוב ושרשרת של תיקוני חוק שלדברי אילאף, מייצרים שתי מערכות חוק: אחת לחברה הערבית ואחת לחברה היהודית. "לתוך המציאות הזו נכנסו מיצגי הראווה של השר לביטחון לאומי; פשיטות מתוקשרות והצהרות פומביות שאמנם יצרו נראות תקשורתית שבעיקרה מסיתה נגד החברה הערבית".
מחברי הדו"ח אינם הסתירו כי בין הקורבנות אותם הם מונים יש גם מי שנהרגו ע"י שוטרים. "חלק מהמקרים התרחשו במהלך פעולות אכיפה מתוכננות, וחלקם בסיטואציות של מרדף או מפגש מזדמן שהסלים לאירוע ירי", הם מסבירים, "בכל אחד מהמקרים הללו מתעוררות שאלות קשות לגבי אופן קבלת ההחלטות בשטח, רמת הסיכון שנשקפה לכוחות, והאם הופעלו כל החלופות הלא-קטלניות לפני הלחיצה על ההדק".
עו"ד ראויה חנדקלו, מנהלת אילאף, אמרה כי "המציאות שנפרשה לנגד עינינו במהלך השנה החולפת מוכיחה כי הפשיעה והאלימות אינן תוצאה של אירועים חריגים או נקודתיים, אלא ביטוי למשבר מבני מתמשך של היעדר משילות, היעדר אכיפה והיעדר מענה מערכתי עקבי. רמות הפשיעה ממשיכות לעלות, שיטות הפעולה מחריפות, והפער בין חומרת המצב לבין היקף ההתערבות המוסדית נותר משמעותי. בתוך הקשר זה, החברה הערבית ממשיכה לשאת בנטל כבד ביותר של כשל מתמשך בטיפול בפשיעה".
"במבט שנתי רחב, מינואר ועד דצמבר ,2025 נרצחו בממוצע כ21- בני אדם בחודש", הדגישו עורכי הדו"ח של אילאף, המונים 258 נרצחים השנה בחברה הערבית, 9.8% יותר מאשר אשתקד, אז על פי מניינם נרצחו 235 בני אדם.
בחינה השוואתית של חמשת היישובים שבהם נרשם מספר מקרי הרצח הגבוה ביותר בשנים 2024 ו־2025 מצביעה על פי דו"ח אילאף על דפוס עקבי וברור של החמרה באותם מוקדים גיאוגרפיים. החמישייה הפותחת זהה בשנתיים אלה וכוללת את רמלה, לוד, נצרת, אום אל-פחם ורהט. ואם לא די בכך, ברוב היישובים האלה ניכרת גם החמרה ברורה בהיקף מספר מקרי הרצח. כך, בלוד עלה מספר הנרצחים מ-13 ל-22 ובנצרת נרשמה עלייה מ-13 נרצחים ל-19 ברהט נרשמה ירידה יחסית מ13 נרצחים בשנת 2024 ל-11 נרצחים בשנת 2025 אך גם במקרה זה, חרף הירידה, היא נותרה אחד ממוקדי הפשיעה הבולטים.
באילאף ציינו באותו הקשר של החמרה, כי בולטת העיר עראבה שממוקמת במקום השישי בדירוג מקרי הרצח. בעוד שבשנת 2024 נרשמו ביישוב 5 נרצחים, בשנת 2025 מספר זה הוכפל ועמד על 10 נרצחים. "תמונה זו העולה מן הנתונים ברורה", אמרו, "הפשיעה מתבססת בעקביות ביישובים מסוימים לאורך שנים, ובמקביל מתפשטת ומעמיקה לישובים נוספים. לדברי מרכז אילאף, דפוס זה משקף כשל מתמשך בטיפול במוקדי הפשיעה הידועים, לצד היעדר מענה רוחבי שימנע את התרחבות הפשיעה"
"חשוב להדגיש: הפשיעה אינה מוגבלת ליישובים מסוימים. מקרי רצח, ירי ופשיעה חמורה נרשמים בכלל היישובים הערביים והמעורבים, קטנים וגדולים, בצפון ובדרום, ביישובים כפריים ועירוניים. ההבדל בין היישובים אינו בשאלה אם הפשיעה קיימת, אלא בעוצמתה ובמספר הקורבנות. אין יישוב ערבי שבו הפשיעה אינה נוכחת, גם אם בחלקם היא מתבטאת במספרים נמוכים יותר או באירועים פחות תכופים. יתרה מכך, בשנת 2025 ניכרת תופעה של התרחבות מקרי הרצח לצירי תנועה בינעירוניים".
בתחום אמצעי הרצח, הדו"ח הדגיש כי שנת 2025 מאופיינת בהמשך מגמת התבססות הירי והנשק החם כאמצעי הרצח המרכזי, לצד החמרה במספר הקורבנות באמצעים אחרים כמו דריסה ושריפה. מעבר לאמצעי הפגיעה עצמו, ניכרת גם התבססות של דפוסי פעולה עברייניים מתקדמים, המעידים על רמת תכנון גבוהה ועל העמקה של מאפייני פשיעה מאורגנת.
בין דפוסים אלה נכללים שריפה מכוונת של כלי רכב ששימשו את מבצעי הרצח, שימוש בלוחיות רישוי מזויפות, וכן מקרים של התחזות לכוחות משטרה, לרבות לבישת מדי שוטרים, הזדהות כגורמי אכיפה וכניסה לבתים פרטיים באמתלה של חיפוש. דפוסים אלה נועדו לטשטש ראיות, להקשות על חקירה, להפתיע קורבנות ולנצל את בסמכות החוקית לביצוע הרצח.
"תופעות אלה אינן שוליות: הן משקפות ניסיון שיטתי לקרוא תיגר ולערער את פעולת האכיפה, לפגוע ביכולת החקירה ולהעביר מסר של חסינות ואי-הרתעה".
לדברי אילאף, "החיבור בין חודשי שיא במספר מקרי הרצח וההקצנה הפוליטית, הקיצוץ במשאבים וההסתמכות על מהלכים הצהרתיים קצרי טווח אינו מקרי. הוא משקף כשל מערכתי מצטבר, שבו מדיניות מסיתה נגד החברה הערבית ופגיעה כוללת ומתמשכת מתורגמות לעלייה בפשיעה, להתרחבות מעגלי נפגעי העבירה, ולשחיקה מתמשכת בביטחון האישי והקהילתי בחברה הערבית בפרט ובחברה כולה".