חרף המכות העזות שניחתו על ראשו במהלך "חרבות ברזל" וסיכול רוב הנהגתו הצבאית והפוליטית בתוך הרצועה, ולמרות התבססותה של ישראל ב"קו הצהוב" המהווה כ־50% משטח הרצועה לתקופה בלתי נודעת, חמאס מציג הישג פלסטיני אדיר, כשהוא עומד על שתי רגליו, נותר כבעל המילה האחרונה בעזה בהווה וכנראה גם בעתיד , ופניו לכיבוש הרשות הפלסטינית באופן דמוקרטי.
בוועידת ירושלים שנערכה זה מכבר באיסטנבול, נשא דברים בכיר חמאס חאלד משעל והציג באופן אותנטי את משנתה של התנועה. לראייתו ישנו קונצנזוס פנים־פלסטיני ואף כלל־ערבי השולל כל אפוטרופסות זרה בעזה; נשקה של ההתנגדות לא יפורק עד להקמת מדינה עצמאית; ישראל תיוותר נטע זר באזור ולא תוכל להיות חלק ממנו; וירושלים חייבת להיות משוחררת כיעד כלל־פלסטיני, בהיותה שער הכניסה לפלסטין כולה. עמיתו להנהגה, חליל אל־חייה, בנאומו לרגל יום הולדתה ה־38 של התנועה, השלים את הדברים וחידד כי בסופו של יום "טופאן אל־אקצא" השיג את מטרותיו והצליח להקריס על ראשה של ישראל את מיתוס ההרתעה האסטרטגית ואת תפיסת הגבולות הבטוחים שהיא בנתה בעמל כה רב, ועל הדרך גם הרחיק אותה מהשגת ה"תטביע" (הנורמליזציה).
חמאס פועל כיום בשני צירים מרכזיים. האחד: שיקום יכולות צבאיות ואזרחיות ברצועה תוך שיקום הכוחות האזרחיים שפעלו תחתיו עוד לפני ה־7 באוקטובר. מהיכן מקורות המימון שלו, תשאלו? ובכן, צינור החמצן העיקרי הינו משאיות הסיוע שזורמות לרצועה אז וכיום, הטלת מיסים על טובין, הברחות מיליוני דולרים באמצעות צ'יינג'ים טורקיים, וגם תמיכה איראנית שכנראה מוצאת את דרכה לרצועה באופן שמאפשר לארגון להתאושש הרבה יותר מהר מכפי שנצפה על ידי ישראל. השני: מאבק על עיצוב פניו של היום שאחרי. בעניין זה חמאס, כארגון בעל סבלנות אסטרטגית ועורמה שניתן ללומדה רק בסמטאות מחנות הפליטים ברצועה, הצהיר מיומה הראשון של הפסקת האש כי הוא נכון למסור את השליטה האזרחית בעזה לידי הרשות הפלסטינית של שנוא נפשו, אבו מאזן. מדוע? בחמאס יודעים היטב כי המפרציות (למעט קטר) לא תתרומנה דולר אחד לשיקום, זולת אם תוצג שליטת הרש"פ ברצועה, בהיותה - חרף מגרעותיה הרבות - הגוף הפלסטיני המייצג רשמית את העם הפלסטיני.
רוח גבית שתוביל לבסוף לפתרון הרצוי בעיני חמאס הוא מקבל, ובשפע, מהמתווכות הערביות. לאחר רצף של פגישות לאורך כל השנה האחרונה בקהיר, דוחא ואיסטנבול, בנוכחות כל הפלגים הפלסטיניים, דומה שההסכמות שהושגו שם קנו להן אחיזה גם בקרב מנהלי המו"מ האמריקאים וויטקוף וקושנר. אם בתחילת הדרך, עת נכנסה הפסקת האש לתוקפה בינואר 2025, דובר על פירוק נשקו של חמאס וניהול פנים הרצועה על ידי כוחות בינלאומיים - היום ברור לכל כי חמאס לא יתפרק מנשקו מרצונו, ואם יעשה זאת יהיה זה "אמריקנבלוף" קלאסי, וכן כי את פנים הרצועה ינהלו כוחות פלסטיניים בלבד. הצהרה ברוח הדברים פורסמה לאחר פגישת ויטקוף במיאמי לפני ימים מספר עם נציגי המתווכות. אגב, למקרה שתהיתם, ישנה הסכמה בין הפלגים עוד מסוף 2024 על מינוי ועידת טכנוקרטים מוסכמת, כולה באישור חמאס כמובן, כאשר מי שהוצע בזמנו לכהן כיו"ר שלה היה סמיר חלילה, איש פת"ח מוכר ובעל רזומה עסקי ופוליטי רב. ואולם, לאור תגובת חמאס שהשוותה אותו לאבו שבאב שחוסל, כזכור, לפני מספר שבועות - הוא הסיר במהירות את מועמדותו. נכון להיום, המועמד המוביל לתפקיד הינו שר הבריאות הפלסטיני, מג'ד אבו רמדאן.
מעל לכל הדברים מתנוססים סקרי דעת הקהל, בפרט באיו"ש, הרואים בחמאס מנצח במלחמה; פופולריות נמוכה מאוד של אבו מאזן הן מול מרוואן ברגותי והן מול חאלד משעל; מדיניות ההתנחלויות הישראלית שעבאס מואשם באי־יכולתו לסכלה; והרפורמות הבלתי אפשריות שהרש"פ נדרשת לבצע כדי שתוקם אי פעם מדינה פלסטינית.
עבאס הקשיש ומשפחתו, שהתעשרו על חשבון העם הפלסטיני, בניגוד למנהיגי חמאס עאזי חאמד, חליל אל־חייה ובאסם נעים שאיבדו את בניהם בקרב מול האויב הציוני, הוא מניה שערכה פוחת והולך עד כדי מחיקתה מהבורסה הפוליטית הפלסטינית. מינויו של חוסיין א־שייח' כיורשו של עבאס לתקופת הביניים לאחר מותו לא ישנה דרמטית את מצב התנועה. לאור זאת, האסטרטגיה החמאסית הינה: הכנסת הרש"פ לעזה בגיבוי אמריקאי וערבי, באופן שיאפשר לתנועה באמצעות ועידת הטכנוקרטים מטעמה לנהל את הרצועה מחד, לקבל את התרומות לשיקום מאידך, ובדרך לגרש את ישראל חזרה לקווי ה־7 באוקטובר בתמיכה בינלאומית.
המהלך המשלים יקרה עם הצטרפותו בעתיד של הארגון לאש"ף וקיום בחירות כלליות בעזה ובאיו"ש, כפי שהוא דורש כעת, במטרה להשתלט עד כמה שניתן על מוסדותיו - ואת היתר ישלימו קני הרובים בבוא העת המתאימה.
על ישראל למנוע בכל כוחה את ההתפתחויות הללו. את חמאס, על כן, יש לפרק ולסלק מהאזור - או במו"מ או בכוח - ולא לאפשר לו בשום צורה שהיא לשגשג מחדש ולחסות תחת הלגיטימיות הבינ"ל ממנה נהנית הרש"פ.
הכותב הוא מומחה למזרח תיכון, לשעבר מרצה באוני' בר אילן בתוכניות לאנשי כוחות הביטחון ובמכללת נתניה