הסנדק והמדינה: לשכת ראש הממשלה מתנהלת כמו משפחת פשע

לשכת נתניהו, כלומר מה שנותר ממנה, הדליפה השבוע לתקשורת תמונה בה נראה נתניהו בחדר הצדדי שמועמד לרשותו בבית המשפט כשהוא רוכן לכיוונו של מחשב נייד ורושם דברים על דף נייר. המטרה הייתה להראות איך משפילים את ראש הממשלה, שממשיך לעבוד גם באמצע משפט ה"באגס באני" שלו.

כשמעמיקים בתמונה מגלים בקצה זנב של סיגר. נתניהו הרי סיפר באחת מחקירותיו או עדויותיו שהפסיק לעשן בגלל "בעיה במערות האף". כנראה שהיא נפתרה. המחשב שלו עומד על שני ספרים עבי כרס. אחד מהם הוא ספרו האוטוביוגרפי "ביבי". הספר השני עוסק בתומס ג'פרסון, מאבותיה של הדמוקרטיה האמריקאית. שני ספרים, אחד על אבי הדמוקרטיה, השני על מחריבה. מה שיישאר מהמורשת של האיש הזה, הוא מעמד למחשב נייד. והרבה מאוד זנבות משומשים של סיגרים, שנרכשו בכספם של אחרים.

בנובמבר 2020 ערכה צמרת המשטרה תרגיל מתודי חשאי בו נבחנו דפוסי ההתנהגות של מה שכונה אז "סביבת נתניהו". בתרגיל השתתפו בכירים מאגף החקירות והמודיעין שחקרו את תיקי האלפים ואת בני המשפחה, קצינים נוספים והמפכ"ל רב ניצב רוני אלשיך. תזכורת: אלשיך של היום הוא תוצר הטיפול של מכונת הרעל לאורך שנים. אלשיך המקורי הוא איש ימין מובהק (הרבה יותר מנתניהו), חובש כיפה ודתי "כבד", מתנחל בעברו. אלשיך המקורי היה סגן ראש השב"כ והמיועד לעמוד בראש הארגון. נתניהו הציע לו להיות מפכ"ל, אך הוא סירב. נתניהו לחץ ולחץ עד שאלשיך נעתר. על הדרך, נתניהו רמז לו ש"אם הכל יעבור בסדר במשטרה, תקבל אחר כך את השב"כ". אלשיך, לזכותו ייאמר, אחרי שנעתר ונכנס לתפקיד המפכ"ל, פטר את נתניהו וגם את השר הממנה, גלעד ארדן, מהמחויבות הזו. הוא היה ונשאר איש ממלכתי.

בתחילת כהונתו, אלשיך "סיפק את הסחורה". הוא התנגד לפרסום המלצות משטרה ב"תיק המעונות" של שרה נתניהו ולא התלהב מחקירות נתניהו כשיצאו לדרך. אבל ככל שהחומר המשיך לזרום, הוא הבין עם מי יש לו, ולנו, עסק. הוא לא הוביל את החקירות ולא הנחה את החקירות (זה תפקיד בלעדי של ראש אגף החקירות והמודיעין והוא מנותק לגמרי מהמפכ"ל) אבל נתן גיבוי למשטרה. באותו רגע, הפך ל"אוייב העם" ומטרת הדמות הראשית, לאותה עת, של המכונה.

נחזור לסימולטור שהמשטרה ערכה באותם ימים, בעניין דפוסי ההתנהגות של סביבת נתניהו: נבחנו, בין היתר, ההיררכיה הפנימית, רמת המידור, מידת ההירתמות לבקשות שמגיעות "מלמעלה" ודברים נוספים. המסקנה הייתה ברורה: "סביבת ראש הממשלה מתנהלת כארגון פשע". הידיעה הזו פורסמה בזמנו בחדשות 13 ולא הותירה חותם. היום, חמש שנים אחר-כך, כבר לא צריך לבדוק שום דבר בחשאי. הכל ברור, ידוע וגלוי. ישראל נחטפה בידי משפחת פשע. כל מי שרוצה להתנהל כאן בשקט, צריך לשלם פרוטקשן, כלומר לתמוך במשפחה השלטת. הקרובים, צריכים להוסיף מתנות ותגמולים שונים, סביב השעון. כל האחרים, תחת סיכון.

כפי שהעיד אלי פלדשטיין (אצל עמרי אסנהיים), ב"סביבת נתניהו" מחזיקים חומרים על כל מי שעלול להרים ראש. יש שם תיקים מסודרים שנשלפים בבוא העת. הממונה על איסוף החומר, שנות דור, הוא אחד בשם שרון דרטבה. היום יש סביבו מנגנון שלם, כי מדובר בהרבה חומר. יש שם מידור, שמות קוד, בעלי תפקידים מיוחדים ומערכת גביית חובות וענישה עצמאית. ההוצאה לפועל מגיעה בד"כ באמצעות מכונת הרעל. יש גם קונסיליירי קבוע, עורך-דין הבית, שמגן על כולם, גם כשיש ניגוד עניינים מובהק ביניהם. את רוב שכרו הוא מקבל ממפלגת השלטון, שנחטפה אף היא. ואוי למי שיגיד משהו שלא עולה בקנה אחד עם האינטרס המשפחתי. הוא יהפוך מיד לבוגד, לעבריין, לאשם בטבח ה-7 באוקטובר, למי ש"מנסה להפיל ראש ממשלה מכהן".

נדלג לימינו: קוראי הטור הזה נחשפו ב-9 באוגוסט השנה לפרסום הראשון על "פגישת השיבוש" במסגרתה נקרא אלי פלדשטיין באישון ליל ל"בור" בקריה, על ידי בכיר בלשכת ראש הממשלה. לא כתבתי כאן את שמו של הבכיר, להלן ראש הסגל צחי ברוורמן, לצורך חסיון מקורות. השבוע סיפר פלדשטיין שזה אכן היה ראש הסגל ברוורמן. פלדשטיין הגיע לפגישה בקריה במכוניתו, יחד עם אדם נוסף. ברוורמן יצא אליו מהבור ושם ישבו בחניון, בקומה מינוס 4. בפגישה, סיפר ברוורמן לפלדשטיין, שנודע לו שמתקיימת חקירה חשאית במחב"מ (מחלקת בטחון מידע בצה"ל). הוא הקריא לפלדשטיין רשימת נחקרים ושאל אם הוא מזהה מי מהשמות. הוא אמר, על פי פלדשטיין, שאם החקירה קשורה ללשכה הוא מסוגל "לכבות אותה".

עצם העובדה שהאיש הכי בכיר בלשכת ראש הממשלה מקבל מידע על חקירות סודיות בתוך צה"ל, מעוררת פלצות. בין שמות הנחקרים שהקריא ברוורמן היה גם הנגד ההוא, שמואשם בגניבת מסמכים סודיים ביותר מצה"ל והעברתם לפלדשטיין שהעבירם הלאה, עד שנחתו ב"בילד". אלא ששמו האמיתי של הנגד, כפי שהוקרא ע"י ברוורמן, הוא אהרון רוזנפלד. פלדשטיין הכיר אותו בכינויו: ארי ולא היה עירני מספיק לעשות את החיבור ולהגיד לברוורמן סטופ, רגע, זה אנחנו. כך פספסה הכנופיה הזדמנות "לכבות" את החקירה הזו בטרם עת. פלדשטיין אמר שהוא לא מכיר איש והפגישה התפזרה.

כעבור זמן קצר, התברר שיש חקירה והיא אכן מגיעה ללשכה. פלדשטיין נעצר. יום אחד לאחר מעצרו, נעלם הטלפון הנייד של יונתן אוריך, שטען אחר כך שהוא נוהג להחליף מכשירים ניידים כל פרק זמן. אלא שבבדיקה התברר שהוא לא החליף את הנייד הזה מעל שנתיים. עוד התברר שהוא לא העתיק את מה שהיה על הנייד הזה לנייד החדש. דפוסי משפחת פשע כבר אמרנו.

זמן קצר אחר-כך, טען מחזיק תיק האיומים של המשפחה, יעקב ברדוגו, ש"עוד מעט הרמטכ"ל וראש שב"כ יהפכו מציידים לניצודים". איום ברור ומובהק בשפת הביבים של העולם התחתון שברדוגו מצטיין בה (בניגוד לעברית הרגילה). ראש שב"כ רונן בר העלה את הנושא בפני ראש הממשלה נתניהו באחת משיחות העבודה ביניהם. נתניהו? למה נתניהו? מה לנתניהו ולברדוגו? ראש הממשלה, כצפוי, היתמם. "קרא לו לשיחה", יעץ לבר. עצת אחיתופל.

בר אכן קרא לברדוגו לשיחה. לא שיחת איומים ולא שיחת אזהרה. שיחת ליבון. הוא האמין שאפשר יהיה להסביר לברדוגו על עבודת השב"כ, על מחוייבות השב"כ ועל כי יש קווים שאסור לחצות, שלא צריך לעסוק בהסתה ואין סיבה להכריז על רמטכ"ל וראש שב"כ, שבילו ביחד קרוב ל-80 שנה בשירות בטחון המדינה, כ"ניצודים". השיחה לא עלתה יפה. תוך זמן קצר מצא את עצמו בר בעמדת המתוחקר. ברדוגו ניסה לברר מה מצב החקירה (שכבר התקדמה), שאל אם יש עד מדינה (פלדשטיין?), טען שאם ראש הממשלה לא חשוד, צריך לפרסם את זה ולהגיד את זה לציבור. כשדרישותיו ושאלותיו של ברדוגו צברו מסה קריטית מסוימת, השיחה הסתיימה.

עכשיו תחברו את "שיחת השיבוש" (לכאורה) של ברוורמן לשיגורו של ברדוגו ללשכת ראש שב"כ כדי לקושש מידע על החקירה ועל האפשרות שיש עד מדינה, ותקבלו דפוס ברור של משפחת פשע. זה, עוד לפני שדיברנו על קטאר. על אוריך. על פלדשטיין. על "שרוליק" איינהורן, שגורם לשרוליק, הישראלי המצוייר של הקריקטוריסט המיתולוגי דוש, להתהפך בקברו.

כמו במשפחות פשע קלאסיות, גם במקרה שלנו יש עריקים. יש חפרפרות. יש מקורבים שהופכים לעדי מדינה. אבל לא לאורך זמן. הלחצים מופעלים, האיומים מאוימים, המכונה עושה את שלה. עד מדינה אחד מתהפך ומקבל חוזה ארוך טווח להיות הסוקר של ערוץ הבית הטלוויזיוני. עד אחר הופך לדמון ולמטרת דמות עבור המכונה. עד נוסף מורחק. עד פוטנציאלי אחר, דוד שרן, מקבל תפקיד: מנכ"ל הליכוד. הוא מואשם בשוחד בתיק 3000, הוא לא יכול לכהן כמנכ"ל, אבל את משפחת הפשע זה לא מעניין.

אגב הליכוד, חוץ משרן המואשם בפלילים, גם יו"ר ועדת הכספים של הליכוד, ח"כ דוד ביטן, נאשם בפלילים. רואה החשבון של הליכוד, מאור חמו, הורשע, ישב בכלא ושוחרר. מפלגת השלטון נאספה אף היא אל אבותיה, המהתפכים בקברם, והפכה לזרוע נוספת של משפחת פשע.

דפוס נוסף המאפיין משפחות פשע, הם הלחצים הכבדים שהופעלו על אלי פלדשטיין להחליף את עורך דינו, עודד סבוראי. "יש לשב"כ מה ללמוד מהם, איך להפעיל לחצים", סיפר פלדשטיין. כן, ההערכה היא שרצו לחבר לו את הקונסיליירי חדד. וזה כלל איומים. "אתם עלולים להפגע", אמרו לפלדשטיין, לדבריו. לא איום ישיר. לא "אנחנו נפגע בכם". אתם תיפגעו. ככה סתם.

פלדשטיין מספר על החומרים שנאספו בלשכה על יואב גלנט, שר הבטחון דאז. העניין הוא שגלנט לא לבד. יש שם, כפי שסופר כאן בפתיחת הטור, ארכיונים שלמים על כל מי שעלול להתייצב מתישהו, איכשהו, נגד הבוס. הקאפו די טוטי אי קאפי, כפי שכונה פעם "הסנדק" של המאפיה האיטלקית בארה"ב. כיום, אגב, התואר הזה בוטל ובמקומו יש "המועצה". מועצת המשפחות שמנהלת את המאפיה. אצלנו, תודה לאל, זו רק משפחה אחת.

את האימה שהמשפחה הזו מטילה על הסביבה, ביטא פלדשטיין באחת מחקירותיו. כך אמר (פורסם בראיון בכאן 11): "אתם לא מבינים את האירוע, אני לא יכול לצאת למלחמה לבד נגד המערכת, לא תוכלו לשמור עלי, זה יפגע בי פיזית. בי ובמשפחתי. זו חציית קו נגד האנשים הכי חזקים במדינה, אתם לא מבינים עד כמה מסוכן להסתבך איתם".

פלדשטיין אומר את הדברים האלה בעודו מגן, בשלב ההוא של החקירות, על לשכת ראש הממשלה. הוא מקווה, עדיין, שמתישהו יגיע מישהו ויקח אחריות על מעשיו. שתבוא ההוראה של נתניהו להגיד ש"הכל היה בסמכות וברשות". אבל זה לא קורה. הוא חושש, בינתיים, לחייו ולחיי משפחתו. הוא מכיר את המצב, הוא מכיר את הלשכה, הוא מכיר את המשפחה, הוא יודע מה עבר על אלה שהעזו להתייצב מולם. את כולם נשאה הרוח והם הופצו לכל עבר. הוא לא רוצה להצטרף לזה.

כשמשפחת פשע מגלה שמי מחבריה חצה את הקווים, עבר למשפחה יריבה או מפליל את ראש המשפחה במשטרה, הם מתהפכים עליו. במהירות הבזק וב-250 קמ"ש. הוא הופך מבן משפחה לאוייב. כך קרה גם לפלדשטיין. כך קרה לניר חפץ. כך קרה לרבים אחרים. קוראי "מעריב" נחשפו בזמנו לכותרת ראשית בה סופר שבמהלך החקירות הראו החוקרים לפלדשטיין סרטון מהעדות שנתן ראש הממשלה נתניהו בפרשה. כשנתניהו נשאל "מי זה אלי פלדשטיין", הוא ענה: "אלי פלדשטיין הוא כלום". ככה, בבת אחת, ה"פטריוט הנלהב והציוני המסור, החרדי שעשה את כל הדרך לצה"ל", הפך לכלום ושום דבר.

הוא הושלך אל מתחת לגלגלי האוטובוס כדי להגן, לפחות כרגע, על הנכס החשוב ממנו, על המשקל הכבד באמת: יונתן אוריך. אם הנכס הזה יישבר, תהיה בעיה. אז נתניהו שותק. למרות שכבר ברור לכולם שאוריך היה חלק מהדיל, מכותב לכל המסרונים, מעורבב עם כל הקטרים. תמלילי ההתכתבויות בין החברים האלה, שפועלים מתוך לשכת ראש הממשלה בעיצומה של מלחמה לטובת מדינה המממנת את חמאס ומובילה את ההסתה האנטי-ישראלית, מחליאות במיוחד. את משפחת הפשע שלנו כל זה לא מעניין. אוריך הוא בשר מבשרם והם מצופפים שורות מאחוריו. אם וכאשר יוחלט אחרת, הוא יושלך למאכל לתנינים.

העובדות שהולכות ומתבררות בכל הקשור לפרשת קטארגייט, שצריכה לשנות שם לפרשת הבגידה בלשכת ראש הממשלה (בגידה לא במובנה בספר החוקים, שעונשה מוות), הן בלתי נתפסות. גם אני, נביא זעם ותיק בכל הקשור לריקבון הביביסטי, לא הייתי מעלה בדעתי שסביב נתניהו, בקודש הקודשים של ליבת הסוד והממלכתיות הישראלית, ישוטטו סוכנים קטארים. כן, כשאתה עובד עם ממשלת קטאר, משרת את ממשלת קטאר ומקבל כסף מממשלת קטאר, אתה סוכן קטארי. ארגוני ביון בעולם כולו היו מוכנים לתת הכל כדי לקבל דריסת רגל בסביבה האינטימית והקרובה של מנהיג כבנימין נתניהו. גם בדרגים הרבה פחות בכירים מיונתן אוריך ואלי פלדשטיין.

כל מי שעסק פעם בגיוס סוכנים, במוסד או בשב"כ, מכיר את זה היטב. זה מתחיל בסמול טוק. בדרינק משותף בקוקטייל דיפלומטי באירופה. נמשך בקפה משותף. ארוחת צהריים. ארוחת ערב. לפעמים, כשזה בחו"ל, מתלווים לזה פינוקים. פתאום מופיעה יפהפייה מצודדת שמתנדבת להישאר עם המגויס שלא מודע למגויסותו לאורך הלילה, וכו'.

אחר-כך יש בקשות קטנות. מוצעת תמורה צנועה. סמלית. הבקשות הולכות וגדלות. קמפיין השפעה שמטרתו להאדיר את שמה של מדינת הטרור, בעיצומה של מלחמה איומה נגד הטרור שאותה מדינה בנתה, זו כבר בקשה מכובדת. בשלב מסוים, מגיעה נקודת האל-חזור. כשהמדינה המגייסת, במקרה שלנו קטאר, מחזיקה מספיק מידע על המגויסים כדי לסחוט אותם. המסכות נקרעות. אתם סוכנים שלנו, מודיעים להם, ואם לא אנחנו פשוט נפרסם את מערכת הקשרים העניפה בינינו ונחסל אתכם דרכה.

במקרה שלנו, לא הגענו לשם. למרבה המזל. שימו לב לדברים שאמר השבוע, בראיון לגלי צה"ל, ראש השב"כ לשעבר יורם כהן. תזכורת: כהן מונה ע"י נתניהו. דתי, חובש כיפה, ימני מובהק, בן לעולים מאפגניסטן: "אנחנו יודעים בוודאות שאנשים בלשכת ראש הממשלה קיבלו מידע, מסמך, לא בדקו מה הנזק הפוטנציאלי למקור המודיעיני הזה, לא דיברו עם גורמי אמ"ן לגבי הסכנה של הנזק, עקפו את הצנזורה וסיכנו את זה והעבירו את זה לגורם בינלאומי בחו"ל, על מנת שיוכלו להשתמש בזה לטובת הנרטיב במבצע השפעה ותודעה על הציבור בישראל, לא על החמאס. זה חמור ביותר.

"הדבר השני יותר חמור בסדרי גודל, זה הסיפור עם קטאר. העובדה שאותם אנשים או חלקם עובדים בלשכת ראש הממשלה בזמן מלחמה, שקטאר היא המממנת של חמאס, האחים המוסלמים, מגנה עליהם, מונעת את מיטוט החמאס, העובדה שאצלנו אנשים בלשכת ראש הממשלה שהם יועצים של ראש הממשלה, לכאורה ללא סיווג בטחון, חשופים למידע רגיש, נמצאים בתווך של המשא ומתן ועושים להם קמפיין תודעה להוריד את המתח עליהם מהעולם שהם תמכו בחמאס, להוריד את המתח העולמי שהם תמכו בארגון שעשה כאלה פשעים חמורים נגד אזרחי ישראל, ותינוקיהם, להוריד את המתח מהציבור בישראל. וראש המשלה בא בטלוויזיה בסרטון ואומר שהצבא והשב"כ חברו יחדיו להפיל ראש ממשלה מהימין, זה מטורף, הזוי ובזוי לכשעצמו. לעבוד בלשכת ראש הממשלה בזמן מלחמה ולעשות מבצע השפעה, השפעה, לא על המונדיאל, על הציבור בישראל, ואיך ראש הממשלה נותן לזה גיבוי, אני לא מצליח להבין, ואיך אנשים בקבינט לא אומרים כלום. עד כמה אפשר להיות כבשים? עד כמה אפשר להיות כבשים, כשזה קשור לביטחון הלאומי של ישראל, לביטחון הלאומי שלנו...אני מקווה מאוד שהציבור יתפכח שיש לנו ראש ממשלה שמסכן את הבטחון הלאומי שלנו, לצערי בגלל אינטרסים אישיים".

כהן צורף זה מכבר לאלשיך, שצורף לאביחי מנדלבליט. כולם סומנו כאויבי המשפחה, בהתעלם מהעובדה שכולם מינויים של המשפחה ואוחזים באידיאולוגיה ימנית מובהקת, ז'בוטינסקאית ובית"רית מבית אבא. כל זה לא מעניין. האידיאולוגיה לא באמת חשובה. זה או שאתה איתנו, או שאתה נגדנו. ככה זה עובד.

ראוי להתעכב על משהו שכהן הזכיר: העובדה שלחלק מהאנשים שעובדים במעגל הכי כמוס והכי אינטימי של ראש הממשלה, אין בכלל סיווג בטחוני. קוראי הטור הזה נחשפים לסיפורים הללו כבר שנות דור. עוד מימיו של אב הבית במעון ראש הממשלה, אפי אזולאי, שנתפס לוקח שוחד מספקים למעון תוך כדי תפקידו, הודה בחקירת שב"כ במעשים וציפה לעונשו. ראש שב"כ נדב ארגמן בישר על כך לראש הממשלה. הציפייה הייתה שאזולאי לא יראה יותר את המעון מבפנים. אלא שאת ההחלטות לא מקבלים בשב"כ, וגם לא נתניהו עצמו. ההחלטות מתקבלות בבית. אזולאי הנ"ל היה איש סודה האולטימטיבי של הגברת, והוא נשאר בעבודה. ככה פשוט.

לגבי פלדשטיין, זה לא פחות ממטורף. הבחור נכשל בתחקיר הבטחוני של שב"כ. נכשל. בשלב הזה אמורים היו להראות לו את הדלת, באופן סופי ומוחלט. אבל במשפחת הפשע שלנו, מי שקובע זה הסנדק, לא שב"כ. יונתן אוריך, על פי עדותו של פלדשטיין, הציע לו "לעבוד מול חשבונית". קומבינה טיפוסית. גם זה לא הסתייע. אז נאמר לו לקבל את הכסף מאחד, גיל בירגר. שמקבל את הכסף מאחד, ג'יי פוטליק. שמקבל את הכסף מקטאר. חד גדיא.

לגבי אוריך, אותו הדבר, רק הרבה יותר חמור, כי אוריך באמת חשוף לכל הסודות של נתניהו. וגם אוריך לא עבר תחקיר בטחוני. אז מה? גם הוא לא מועסק לכאורה על ידי הלשכה, אלא על ידי הליכוד. זרועות רבות יש במשפחה. אפילו צחי ברוורמן, להלן המשבש (לכאורה), התקשה בתחקיר הבטחוני, לא עבר בשלב הראשון ועשו לו התאמות מיוחדות כדי שיעבור בשלב השני. אלה האנשים שחלקו את הסודות הכי רגישים במדינה. אלה האנשים שחרצו את גורלנו.

בתקופות המוקדמות, נתניהו עוד ניסה לעבוד בצורה מסודרת, על פי הנהלים והכללים. הביא, מדי פעם, אנשים ראויים לתפקידים רגישים. ככל שהעסק התדרדר, ככל שהוא התקפד לתוך המשפחה, לתוך קן הקוקיה, כך הלך רף הדרישות מבכירי הלשכה וירד, עד שצלל לתהומות שאין אפילו בים המלח. ינון מגל אמר לי השבוע שגם הוא האמין לפלדשטיין, קנה ממנו את הסחורה ששיווק ובלע כל מה שסיפר לו. קורה. אנשים מאמינים לאנשים.

אלא שלראש הממשלה יש כלי שמאפשר לו לזהות את האנשים שאסור להאמין להם. זה התחקיר הבטחוני. בכתבה של אסנהיים נאמר שפלדשטיין נכשל בתחקיר הבטחוני כי שיקר בעניין שימוש בסמים. מהיכרותי את הכללים והנוהג, אני חושב שהסיכוי שזו היתה הסיבה קלוש מאוד. לא פוסלים אדם בטחונית בגלל אירוע אי דיווח על סמים. הכשלון היה נעוץ כנראה במאפייני האישיות של פלדשטיין, בחור שבא מרקע חרדי, תלוש מקרקע הגידול המקורית שלו, שגימגם בילדותו (קטע מרגש מאוד מהראיון) וכו'. אנשים כאלה מועדים לפורענות ולגיוס כסוכנים. את זה מכיר כל מי שעסק בכך (דביר קריב, איש השב"כ לשעבר, כתב על זה בטוויטר השבוע). לכן השב"כ נתן כאן את הפסילה. אותה פסילה שנתניהו צפצף עליה.

נשאלת השאלה איפה היה ראש אגף הביטחון במשרד ראש הממשלה, ליצן המתקרא אלון חליוה, מינוי אישי של הגברת נתניהו, שתפקידו העיקרי הוא לדאוג לכל מחסורה, לאשר לה אאודי ממוגנת, רכבים ומאבטחים לילדים וכו'. ברגע האמת, כשהיה צריך להתייצב ולדאוג לכך שאנשים לא מורשים לא יעבדו בלשכה, חליוה נעלם. גם האיש הזה צריך להיחקר, להישפט ולהיות מורחק מהציבור.

בישראל המקורית, מדינה בה היה שלטון חוק והיה מורא מפני החוק, נתניהו היה נחקר מזמן. גם בפרשת קטארגייט, גם בפרשת גניבת המסמכים וההדלפה לבילד. אגב, גם בפרשת הצוללות, שם הוא קיבל הנחת סלב ענקית ממנדלבליט.

האם ראש שב"כ דוד זיני מסוגל לזמן לחקירה את נתניהו? זו שאלת השאלות והתשובה ההגיונית עליה היא "לא". השבוע נודע על פרישתו של סגן ראש השב"כ, ש', שמסמנת נטישה די המונית של בכירי שב"כ לאחר מינויו של זיני. להערכתי, מה שדחף את פרישתו של ש', כמו גם פרישות נוספות, היא העובדה שזיני מסרב, בינתיים, לפרסם הודעה רשמית מטעם שירות הבטחון הכללי, שתפריך את תיאוריות הקונספירציה שמופצות בציבור, על ידי נבחרי ציבור כמו טלי גוטליב ואלמוג כהן.

"מדובר בשפיכות דמים של ממש", אמר לי השבוע בכיר לשעבר בשב"כ, "כשזה רץ ברשת בכל מיני אתרי הזיה וקבוצות ווטסאפ, עוד מילא, אבל כשאנשים בתפקידים ממלכתיים חוזרים על ההזיות הללו, כאילו בשב"כ שיתפו פעולה עם חמאס, העלימו מודיעין או תרמו לטבח ה-7 באוקטובר, נדרשת תגובה של השב"כ. השתיקה של זיני מביכה ומקוממת".

יכול להיות שזיני מאמין להזיות האלה? למרבה הפלצות, בני שיחי השבוע לא היו מסוגלים להתחייב שלא. יש לזיני את כל הכלים לבדוק: יש לו את כל התחקירים, יש לו את כל הידיעות שהיו בשב"כ עד השעה 6:29 בבוקר ה-7 באוקטובר. על תחקירי השב"כ חתום גם אלוף בצה"ל, אמיר אבולעפיה, שאין עוררין על מקצועיותו ויושרו. רונן בר החליט להוסיף אלוף מהמטה הכללי לצוות המתחקר כדי שתהיה גם עין ויד חיצונית. זיני יכול ללמוד את כל החומר, לבקש את כל החומר שהוא רוצה, ולעשות את הדבר שמתבקש מראש שירות הבטחון הכללי לעשות: לתת גיבוי לאלפי המשרתים תחתיו, שמואשמים באישומים מפלצתיים על ידי מוטציות מעוותות כאלמוג כהן, טלי גוטליב ונוספים.

זיני מחריש. השתיקה הזו תפעל נגדו. פנו אליו גורמים בתוך השב"כ ומחוצה לו, ונתקלו בסוג של אטימות. מישהו מספר שעוד בטרם נכנס לתפקידו, זיני אמר למישהו ש"כל סיפור קטארגייט זה חארטה". על המשפט הזה אני לא יכול לתת ערבות אישית ואין לי עליו הצלבה, אבל הוא לא מפתיע אף אחד בשירות או מחוצה לו. כל זה מביא אותנו למסקנה פשוטה: הסיכוי שזיני יסכים לזמן את נתניהו לחקירה אינו גבוה. בואו נהיה אופטימיים. בזמנו, היה מי שסבר שהסיכוי שאביחי מנדלבליט, שיצק מים על ידי נתניהו שלוש שנים באקווריום כמזכיר הממשלה, יגיש נגדו כתבי אישום, אינו גבוה. כנ"ל לגבי רוני אלשיך. בסוף, הממלכתיות גברה על הנאמנות וכללי משפחת הפשע. השאלה אם זה יהיה תקף גם במקרה של זיני, תישאר בינתיים פתוחה.

בינתיים, השב"כ סובל מגל פרישות, גם של בכירים (הסגן ש', לפניו הסגן מ', רונן בר ובכירים נוספים) ומאבד ניסיון מצטבר ויכולת להתמודד במהירות עם מצבים מאתגרים חדשים. את נתניהו, שמופקד על השב"כ, זה לא מטריד. להיפך. נתניהו, כמו שאמר עופר גולן לאלי פלדשטיין (לדברי פלדשטיין), מתעניין רק בנתניהו.

לפני חודשים ארוכים סופר כאן על "נאום הנאמנות" שנשא נתניהו בפני בכירי מערכת הבטחון וחברי הקבינט, כששב מהביקור הראשון אצל טראמפ בוושינגטון. הוא הבטיח שיפטר את כל מי שלא נאמן וימלא את השורות באנשים נאמנים אישית רק לו. ובכן, זה קרה. את זיני הוא הצניח לשב"כ, את גופמן, שלא יודע אנגלית ולא עסק במודיעין, למוסד. שניהם חייבים לו, ביג טיים. במהלך המלחמה, ביציאה מאחד הדיונים הביטחוניים או ישיבות הקבינט, הניח הרמטכ"ל הרצי הלוי את ידו על גופמן, המזכיר הצבאי, ואמר לו משהו כמו "חשבתי שאתה הנציג של הצבא בממשלה, מתברר שאתה הנציג של הממשלה בצבא". רוצה לומר, גופמן, חצית את הקווים.

זה נכון. גופמן הפך לחלק בלתי נפרד מלשכת נתניהו וכפי שנהוג שם, נהג גם לספק שירותים על פי בקשה ולפעמים לעקוף את ההיררכיה הצה"לית כשחיבר קצינים בכירים לנתניהו ישירות בטלפון. עכשיו הוא ישלוט במוסד, זיני בשב"כ, בן-גביר כבר השתלט מזמן על המשטרה, נשארה רק היועצת המשפטית העקשנית והרמטכ"ל, שמתגלה כפרד עיקש ועצם בגרון. אל תדאגו, אם רק ניתן לו את הכוח, הוא יטפל גם בהם.

זה מסוכן. מערכת הבטחון חייבת להישאר בעלת שיקול דעת עצמאי ועמוד שידרה יציב ומאוזן. היא צריכה להעמיד חוות דעת מקצועית ברורה בפניו של ראש הממשלה ולראשיה אסור לרקוד על פי אף חליל או להתיישר על פי אף "רוח מפקד". כשבשב"כ יש אדם עם אידיאולוגיה קיצונית במיוחד שחייב את התפקיד לנתניהו ובמוסד יש אדם שחייב, בגדול, את התפקיד לנתניהו, הסיכוי שהם יאתגרו את החלטותיו ויציגו בפניו את ההמלצות המקצועיות האמיתיות, הולך ויורד. זו תהיה "שורת המקהלה". כשצריך להתיישר, הם יתיישרו. ואת זה בדיוק הוא רוצה. תארו לעצמכם שהוא יחזור מהמפגש עם טראמפ אחרי שיקבל הנחתה נשיאותית להסכים לנוכחות צבאית של טורקיה בעזה. האם ראש השב"כ יקרא על זה תיגר ברמה המקצועית? נחכה ונראה.