"אילן, קב"ט המועצה האזורית אשכול אמר לי בטלפון 'תקשיב, מטורף פה, יורים עלינו מכל עבר, חודרים ליישובים'", נזכר השבוע אל"מ ג', ברגעים הראשונים של פשיטת חמאס על העורף הישראלי ב-7 באוקטובר, "תוך כדי שיחת הטלפון אני שומע מספר יריות ברקע ומבין שיש היתקלויות בדרום. אני מקבל טלפון מקמב"צית שעושה שירות מילואים בגזרה, היא ביישוב מגן, מספרת בבכי שחדרו ליישובים והיא לא יודעת מה לעשות. אחר כך עוד טלפון על חברה במסיבה ב-'נובה' והיא מבינה שם גם יש מחבלים פושטים שם מכל עבר".
כך למעשה החל הבוקר של ג' שהיה אז סגן מפקד חטיבת הצנחנים. כ-24 שעות לפני הטבח הוא העביר הנחיות אחרונות לקראת סדרת תרגילי מלחמה שהיו אמורים להתחיל במוצאי השבת בצפון הארץ.
ג' התקשר לקצינים באוגדת עזה והחטיבה הדרומית והבין מהר מאוד שיש מספר חדירות ודיווח על כך למפקד חטיבת הצנחנים דאז אל"מ ע'. בשיחה ההיא התקבלה החלטה להעביר את לוחמי החטיבה האדומה לדרום הארץ כמה שיותר מהר. הפקודה הייתה ברורה. כל מי שיש לו רכב יעשה את דרכו דרומה מהר ככל הניתן לנקודת חבירה באזור שדרות. מח"ט הצנחנים הפעיל לחץ כבד והצליח להעביר את הלוחמים מצפון הארץ לדרום באמצעות מסוקים. סגן מפקד החטיבה הנחה להעביר את כל הציוד, תחמושת, אמצעי לחימה וכלי רכב של החטיבה שהיו מיועדים לתרגיל לאזור הדרום.
"פורסם הסרטון של הטנדר בשדרות. לא היה צריך יותר מזה. עברנו לכוננות למלחמה. נאמר בצורה ברורה: כל מי שיודע לקחת סד"כ שהוא לפחות כיתה ומעלה, להגיע ליישובים לטיהור מרחב, להגדיר פיקוד ברור על כל כוח, ולחתור למגע", אמר סגן מפקד חטיבת הצנחנים שמונה לפני כשנה לסגן מפקד אוגדה 99.
משפחתו של ג', עלתה מדרום אפריקה, פונתה מסיני בראשית שנות השמונים, ועברה להתגורר במושב תלמי יוסף בפתחת שלום. בעבר היה סגן מפקד סיירת צנחנים, קצין אג"ם ומפל"ג ביחידת דובדבן, וסגן מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה. לאחר שנפרד מאשתו וארבעת ילדיו וידע שלא יחזור הביתה תקופה ארוכה, החל לנוע דרומה מביתו בעמק יזרעאל, כשהוא מדמיין מול עיניו את המפקדים, החברים והמשפחה בנגב המערבי ואת המציאות האכזרית שפגשה אותם.
מפקד בסיס האימונים (בא"ח) של חטיבת הצנחנים הגיע ראשון לשדרות וחבר לכוחות הימ"מ. ג' הגיע אחריו סביב השעה 08:30, וסיפר "ראיתי מספר אזרחים הרוגים על הכביש, בסמוך לבית-הספר. גם מספר מחבלים הרוגים. הבנתי שיש התבצרות מחבלים בתחנת המשטרה".
הוא יצא משדרות ונסע לפגוש בקיבוץ ארז על גבול רצועת עזה את מח"ט הצנחנים. שם התקבלה החלטה לפזר את המג"דים והמ"פים ביישובים.
בשלב הזה ג' הצטרף למפקדים מבא"ח הצנחנים ויחד הם נסעו לכיוון נתיב העשרה בעקבות הדיווחים על חדירת מחבלים. "הגענו לצומת יד-מרדכי וראינו מספר רכבים של מחבלים עם גופות על הכביש".
הם המשיכו בנסיעה והחליטו להיכנס אל המושב דרך ציר חקלאי מחשש שבכניסה אורבים מחבלים. בדרך פגש ג' קבוצת רוכבי אופניים והצמיד אליהם שלושה לוחמים, ומתחיל סריקות עם שאר הכוחות במושב. "לא היו לנו מפות. בשלב הראשון רק מפות מ'גוגל'. עד שחברתי לאחד מאנשי המושב עם מפה של נתיב העשרה. צילמתי אותה והעברתי לכולם. חילקנו את השטח ורצנו מבית לבית לטהר את היישוב". בדיעבד התברר כי 17 מאנשי המושב נרצחו.
"זוהו ארבעה מחבלים שניסו לפרוץ במקרה את הבית של בן-דוד שלי", סיפר ג', "אני מבין שאנחנו בתוך לחימה. הם ברחו דרך השער חזרה לעזה ויש עוד כמה מחבלים בגל הראשון שממתינים בציר גישה לנתיב-העשרה, הציר ממעבר ארז הסמוך לגבול".
מחבלים על גבי טנדרים ואופנועים עשו את דרכם מרצועת עזה אל נתיב העשרה. בצומת, התפתח קרב קשה בין לוחמי בא"ח צנחנים ששמרו על רוכבי האופניים למחבלים. שני לוחמים נהרגו, נוספים נפצעו, ושישה מחבלים חוסלו. לוחמי הצנחנים המשיכו לעבור מבית לבית בניסיון לאתר עוד מחבלים ולחלץ פצועים. תוך כדי הסריקות זוהו מפקד מחלקה ולוחם מחטיבת גולני שהגיעו למושב בריצה מאזור מפקדת התיאום והקישור (מת"ק ארז) של צה"ל הצמודה למעבר ארז וסיפרו על חדירת מספר גדול של מחבלים שרצחו חיילים.
כוח גדול בפיקוד מח"ט צנחנים אל"מ ע', ביצע פשיטה עם 'ג'יפים מסוג 'האמר' על מת"ק ארז שצמודה אליו. בתחילת הפשיטה, נתקלו כוחות הצנחנים במחבלים על גבי כלי רכב ופתחו לעברם באש. שישה מחבלים נהרגו. "אם לא היינו בולמים אותם המחבלים היו ממשיכים לצומת יד מרדכי ומשם מנסים להגיע לאשקלון. אנחנו רוצים טנקים, לא מקבלים. הטנקים פזורים במקומות אחרים. אז החלטנו לפרוץ פנימה. היו שם תמונות מאוד מורכבות של פגיעה בלוחמים. הוצאנו משם מספר מהם. רוב החיילים נרצחו. עד הערב המשכנו את הסריקות".
ג' חזר אל נתיב העשרה, העביר את הפיקוד למפקד סיירת צנחנים על רקע החשש מחדירות מחבלים, והמשיך אל קיבוץ בארי. עד שעות הערב חטיבת הצנחנים הצליחה להעביר לדרום במצטבר בסביבות 1500 לוחמים, ושיבצו אותם בכל היישובים. מקיבוץ זיקים בצפון הרצועה ועד לקיבוץ חולית בדרום הרצועה. ככל שג' התקרב, התגברו הדי הפיצוצים ויריות המקלעים מלב קיבוץ בארי.
"אני רץ פנימה"
"כמה אנשים אמרו לי, אל תיכנס פנימה, יש שם לחימה מטורפת. אני מסתכל על אחד מהם ואומר לו: 'אני רץ פנימה'. זו לא שאלה. פגשתי שם הלוחם שלי, שהיום משרת בימ"מ. זיהה אותי וקרא לי. נכנסתי לקרב עם הימ"מ, הרגנו שם מספר מחבלים. שאלתי אותו אם הוא יודע איפה גדוד 890? והוא אומר לי: 'נראה לי בצד השני של הקיבוץ'".
ג' נכנס אל התופת וזיהה רכב של לוחמי שייטת 13 מחורר מכדורים וגלגליו מנוקבים. הוא ביקש מהם להגיע לקצה השני של הקיבוץ, אך לוחמי הקומנדו הימי הסבירו שהם בעיצומו של פינוי פצועים. הוא הצטרף למשימה. ולבסוף חבר למפקדי גדוד 890 שקיבלו אחריות על חלק מהקיבוץ. יחד הם המשיכו בלחימה. שני לוחמי צנחנים, נהרגו בטיהור הבתים בשכונת הזיתים ובשכונה המערבית בהם : מפקד יחידת הלוט"ר אלי גינסברג ז"ל, חברו הטוב. הטיהור המשיך ועוד מחבלים נהרגו מאש הצנחנים. היקף אמצעי הלחימה שהביאו איתם מחבלי הנוחבה מעזה, הדהים אפילו את סמח"ט הצנחנים. לקראת מוצאי שבת חטיבת הצנחנים קיבלה אחריות על מספר גדול יותר של יישובים.
.
לאורך הלילה התבצעו משימות פינוי פצועים, אזרחים ולאחר מכן גופות. למחרת, ביום ראשון. התקבל דיווח על מחבלים בצומת שער הנגב מול שדרות ופצועי ירי בהם שוטר שנפגע.
"אנחנו מגיעים במהירות למקום, מבצעים איגוף כדי לא ליפול לתוך מארב מחבלים, חוברים לכוח שנמצא בשטח, מעלים רחפנים, מזהים מחבל הרוג, ובסריקות נפתחת לעברנו אש. מסתבר שהמחבלים ישבו על נקודה שולטת וירו על כל מי שהתקרב אל הצומת. הירי היה קטלני. תפסנו מחסות, הצטרף אלינו כוח מחטיבה 551 ופתחנו עליהם באש. בשלב מסוים הקפצתי טנק וביקשתי ממנו שיאגף את הצומת ויסביר לי מה קורה. הוא זיהה שלושה מחבלים. כולם שוכבים. אמרתי לו: 'תעלה, תבצע ירי מקלעים, ותדרוס את המחבלים לאחור'. המארב של המחבלים הסתיים. החזרנו את השליטה בצומת". בדיעבד התברר כי הם התפצלו בהתחלה לשלושה מוקדים ומהם פתחו באש על כלי הרכב שנעו בכביש
"הגענו עם כל מה שהיה לנו וחתרנו למגע"
"מצד אחד נכשלנו כישלון משמעותי ב-7 באוקטובר, אבל ברגע שהתעשתנו, כל צה"ל, מפקדים ולוחמים חתרו למגע. חלק בלי קסדות וללא ווסטים קרמיים (מיגון אישי א.ב). עברו בית בית ונלחמו כמו אריות. רק כדי לעצור את ההתקפה של האויב ולהגן על אזרחי מדינת ישראל. מדהים היה לראות כוחות שלא מכירים אחד את השני נלחמים כתף לכתף עם כזו רעות. נפצעו והמשיכו להילחם ואף אחד מהם לא באמת הבין שיש עוד עשרות מוקדי לחימה במקביל", סיפר ג', והוסיף "הכי חשוב לי שכולם יידעו. חטיבת הצנחנים לא חיכתה לפקודות. הגענו עם כל מה שהיה לנו וחתרנו למגע. הצבנו בכל יישוב שיכולנו מפקד. יצרנו תמונת מצב באופן עצמאי. סמכנו על אנשינו. כל אחד בגזרתו. מפקדים לקחו אחריות בלי למצמץ. מהמח"ט ועד סגן מפקדי הפלוגות".
ג', התוודה בראיון כי היה לוחם ברצועת הביטחון, עבר את הנסיגה מלבנון, לחם במבצע חומת מגן, והמבצעים שלאחר מכן, מלחמת לבנון- ה-2, מבצע עופרת יצוקה, ומבצע צוק איתן, אך סיפר כי שום דבר לא הכין אותו למה שיעבור עליו באותם ימים. "שום דבר בשירות שלי לא התקרב למה שעברנו ב-7 באוקטובר. שום דבר לא הכין אותי באופן אישי למראות בקיבוץ בארי. לראות משפחה שרצחו את כל הילדים על המיטה, דם מרוח על הקירות, ילדים שרופים. כאבא לילדים, לראות את המראות הללו היה מאוד קשה. זו תמונה שלא יוצאת לך מהראש. האירוע השני זה פסטיבל הנובה. כשקיבלנו למחרת (8.10) כגדוד 101 את המשימה לפנות את מאות הנרצחים. כל כך הרבה צעירים שנפגעו. לראות את הכאוס. זה היה קשה מאוד גם למי שראה הרבה בחיים שלו. מה עזר באותם רגעים? הביחד. אתה חזק בשביל הלוחמים. רעות ורוח אלו לא סתם מילים. צריך לדעת גם להזיל דמעה ולבכות, כי איבדת לוחמים, איבדת חברים בקרב. אבל מהר מאוד לנגב את הדמעות ולעמוד זקוף, ולדעת שאתה צריך להמשיך קדימה בשביל הלוחמים שמימין ומשמאל אליך, ואתה יודע שהם יעשו הכול כדי לשמור עליך, כמו שאתה תעשה הכול כדי לשמור עליהם. אני חושב שזה הדבר המנצח פה ברוח הישראלית"
"מה שקרה באותם ימי לחימה ראשונים, עזר לי אחר כך לפנות מאות פצועים ועשרות הרוגים משדה הקרב לאורך כל המלחמה. זה קטע. אבל מי שהיה אחראי על הפינוי בצנחנים אלו חבר'ה שגדלו איתי בשירות הסדיר, החבר'ה מהחפ"ק שלי, יחד עם לוחמי 669. אנחנו לא רובוטים. יש אתגר, יש קושי, יש כאב, לא ראיתי את המשפחה חודשים אבל יש משהו שהוא יותר גדול מכולנו: החטופים. זה היה לנגד עינינו. גם ביטחונה של ישראל שעומד לנגד עינינו בכל הגבולות, וזה נותן לנו, לי את הכוח להמשיך. מזכיר לי את מה שאמרתי לאשתי וילדיי. אני אחזור כשנסיים את המשימה. זו הייתה ההבנה שלנו מההתחלה שנעשה הכול כדי להגן על האזרחים שלנו, וזה מה שישב לי בראש לאורך כל המלחמה, נעשה הכול גם כדי להחזיר הביתה את הבנים והבנות שלנו".