בשנים האחרונות, המונח "אחריות הורית משותפת" הפך לסוג של מנטרה בבתי המשפט לענייני משפחה. הורים רבים נכנסים להליכים משפטיים כשהם משוכנעים שהדרך היחידה לשמור על קשר משמעותי עם ילדיהם היא באמצעות החלטה שיפוטית על אחריות הורית משותפת.
אבל האם הפתרון המשפטי הזה באמת עונה על כל הצרכים של הילדים והמשפחה? האם אחריות הורית משותפת פועלת בפועל כפי שהיא נשמעת בתיאוריה? כעורכת דין העוסקת בדיני משפחה כבר יותר משני עשורים, אני רואה פער משמעותי בין מה שנכתב בפסקי הדין לבין מה שקורה בפועל בחיי המשפחות.
מהי בעצם אחריות הורית משותפת?
בואו נתחיל מההגדרה המשפטית. אחריות הורית משותפת משמעה שלשני ההורים יש סמכויות שוות בקבלת החלטות מהותיות בחיי הילד - החל מבחירת מסגרת חינוכית, דרך החלטות רפואיות, ועד לנושאים של דת ותרבות. זה לא אומר בהכרח שהילד שוהה זמן שווה אצל כל אחד מההורים, אלא שלשניהם יש משקל שווה בהחלטות החשובות.
אבל כפי שכולנו יודעים, המציאות מורכבת יותר, הרבה פעמים, אחריות הורית משותפת נשארת על הנייר בלבד. הורה אחד, בדרך כלל זה שהילד מתגורר אצלו את רוב הזמן, הוא זה שבפועל מקבל את מרבית ההחלטות היומיומיות. השני מוצא את עצמו מודח מתהליכי קבלת ההחלטות, גם אם חוקית הוא שותף מלא.
מתי באמת ניתן להחיל אחריות הורית משותפת?
הפסיקה קבעה כמה תנאים מרכזיים להחלת אחריות הורית משותפת. התנאי הראשון והקריטי ביותר הוא יכולת תקשורת בין ההורים. אי אפשר לקיים אחריות הורית משותפת אמיתית כשההורים לא מדברים זה עם זו, או כשכל שיחה מסתיימת בצעקות ובהאשמות. בית המשפט בוחן האם ההורים מסוגלים לשתף פעולה, להגיע להסכמות ולשים בצד את הקונפליקט האישי לטובת הילדים.
תנאי נוסף הוא קרבה גיאוגרפית. כשאחד ההורים גר בתל אביב והשני בצפת, קשה מאוד ליישם אחריות הורית משותפת בפועל. הילד צריך יציבות, שגרה, חברים, מסגרת חינוכית קבועה - וכל אלה דורשים בסיס גיאוגרפי יציב.
בנוסף, בית המשפט בוחן את מידת המעורבות של כל הורה בחיי הילד לפני הפירוד. אם אחד ההורים לא היה מעורב בעבר בחיי הילד, קשה להצדיק אחריות הורית משותפת פתאום אחרי הפירוד. המטרה היא להמשיך את מה שהיה, לא ליצור מציאות חדשה באופן מלאכותי.
הקשר בין אחריות הורית משותפת למזונות ילדים
אחד הנושאים המורכבים ביותר שאני נתקלת בהם בפרקטיקה היומיומית שלי הוא הקשר בין אחריות הורית משותפת לבין מזונות ילדים. הרבה הורים חושבים שאם יש אחריות הורית משותפת, אז גם החובה הכלכלית מתחלקת בצורה שווה. זו טעות נפוצה.
בית המשפט בוחן את חלוקת המזונות לפי שני פרמטרים עיקריים: יכולת כלכלית של כל הורה, ומידת השהייה בפועל של הילד אצל כל אחד. גם אם יש אחריות הורית משותפת מבחינה משפטית, אם הילד שוהה 70 אחוז מהזמן אצל אחד ההורים, הוא זה שנושא ברוב העלויות היומיומיות - דיור, מזון, ביגוד, חוגים, הסעות. לכן, ייתכן מצב שיש אחריות הורית משותפת אבל עדיין הורה אחד משלם מזונות להורה השני.
בשנים האחרונות אני רואה מגמה של הורים שמבקשים אחריות הורית משותפת כאסטרטגיה להפחתת תשלומי מזונות. זו גישה בעייתית מאוד, כי היא מציבה שיקולים כלכליים לפני טובת הילד. בית המשפט רגיש לכך, ובוחן היטב מה המניע האמיתי מאחורי הבקשה לאחריות הורית משותפת.
המגמות העדכניות בפסיקה
בשנים האחרונות חלה התפתחות מעניינת בפסיקה. בעבר, אחריות הורית משותפת הייתה יוצאת דופן, וברוב המקרים האם קיבלה משמורת יחידה. היום, בית המשפט נוטה יותר לפתרונות של אחריות הורית משותפת, אבל - וזה חשוב להדגיש - רק כשהתנאים לכך קיימים באמת.
הפסיקה המודרנית מדגישה שני עקרונות מרכזיים. הראשון: טובת הילד עומדת מעל הכול. לא מדובר בזכות הורית אלא באחריות הורית. השני: יש להעדיף פתרונות שמאפשרים לשני ההורים להישאר מעורבים בחיי הילד, כל עוד זה לא פוגע בילד עצמו.
בית המשפט העליון קבע לאחרונה בכמה פסקי דין שאחריות הורית משותפת אינה פתרון אוטומטי, והיא דורשת בחינה קפדנית של נסיבות המקרה הספציפי. יש דגש מיוחד על יכולת שיתוף פעולה בין ההורים ועל מוכנות לשים את צרכי הילד במרכז.
לעו"ד ומגשרת ענבל כספי גאון באתר משפטי
לאתר של עו"ד ומגשרת ענבל כספי גאון
מה באמת עובד בפועל?
מהניסיון שלי, אחריות הורית משותפת עובדת כשיש כבוד הדדי, תקשורת פתוחה, ונכונות אמיתית לשתף פעולה. כשההורים מסוגלים לדבר על סידור יומי, על בעיה בבית הספר, על ילד חולה - בלי להפוך כל נושא למלחמה - יש סיכוי שהאחריות ההורית המשותפת תפעל לטובת כולם.
אבל כשיש קונפליקט עמוק, כשכל החלטה הופכת למשא ומתן מתיש, כשההורים משתמשים בילדים ככלי מיקוח - אחריות הורית משותפת הופכת לסיוט עבור כולם, ובעיקר עבור הילדים. במקרים כאלה, לפעמים עדיף להחליט על משמורת יחידה עם הסדרי שהייה מסודרים, מאשר להישאר במצב של אחריות הורית משותפת על הנייר שיוצרת מתח מתמיד.
המסר שלי להורים שעומדים בפני החלטה על הסדרי שהות שיויוניים: שאלו את עצמכם לא מה אתם רוצים, אלא מה באמת טוב לילדים שלכם. האם אתם מסוגלים לשים בצד את הכעס והאכזבה ולעבוד ביחד? האם אתם יכולים לתקשר בצורה בוגרת? אם התשובה היא כן - אחריות הורית משותפת יכולה להיות פתרון מצוין. אם התשובה היא לא - אל תכפו זאת על עצמכם ועל הילדים רק כי זה נשמע נכון.
בסופו של דבר, אין פתרון אחד שמתאים לכולם. כל משפחה היא עולם ומלואו, וההחלטה הנכונה צריכה להיות מותאמת למציאות הספציפית שלכם, לא לתיאוריה משפטית.
ענבל כספי גאון היא עורכת דין ומגשרת מוסמכת המתמחה בדיני משפחה ומנהלת משרד עצמאי בחיפה, בעלת ניסיון מאז 2010. עו"ד כספי גאון מציעה טיפול מנוסה, יצירתי ורגיש בכל סוגיות המשפחה - גירושין, הסדרי משמורת, מזונות, חלוקת רכוש וגישור משפחתי, תוך ליווי משפטי מקצועי שמבטיח שמירה על האינטרסים של הלקוח.
ליצירת קשר בדוא"ל >> inbal@caspigaon.co.il
הכתבה באדיבות zap משפטי
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי