חוכמת הבדיעבד של נתניהו: מזהה סכנות בעולם, מתעלם מהאזהרות בבית

בפתח ישיבת הממשלה שהתקיימה השבוע בדימונה, ובעקבות הפיגוע הקשה ביהודי אוסטרליה, אמר בנימין נתניהו: "ב-17 באוגוסט, לפני כארבעה חודשים, שלחתי מכתב לראש הממשלה אלבניזי מאוסטרליה, שבו הזהרתי אותו שהמדיניות של הממשלה האוסטרלית מקדמת ומעודדת אנטישמיות באוסטרליה". נתניהו הקריא ציטוטים ארוכים ממכתבו, בו הוא מסביר, בכישרון לא מבוטל, איך "הכרה במדינה פלסטינית מוסיפה שמן למדורת האנטישמיות, מתגמלת את מחבלי חמאס, מעודדת את שנאת היהודים שמשתוללת עכשיו ברחובות שלכם", וכו' וכו'.

ראש ממשלת אוסטרליה לא הגיב וכנראה גם לא ענה למכתב. הסוף ידוע. 15 נרצחים. ושוב, ביבי היה הראשון שזיהה.

אם תשאלו את נתניהו, הוא יסביר לכם שהוא אחד המומחים הגדולים בהיסטוריה לזיהוי מוקדם של סכנות ואיומים. הוא מנהיג שכולו נורת אזהרה. כתובת מהלכת על הקיר. לפני כעשור, בראיון ל"גב האומה", אמר לליאור שליין: "היכולת לזהות סכנה בזמן ולהתארגן נגדה, זה המבחן של קיומו של גוף כלשהו, העם היהודי לא הצטיין בראיית סכנות בזמן... הפתיעו אותנו בפעם האחרונה בצורה הנוראה ביותר. זה לא יקרה תחת ההנהגה שלי... אני רואה סכנה לקיומה של מדינת היהודים? אני מתארגן להדוף את הסכנה".

אז הוא הזהיר את ראש ממשלת אוסטרליה, שהתעלם, והאסון הגיע. האזהרה, אגב, לא הייתה ספציפית. לא הועבר מידע מהמוסד על שני המחבלים, אב ובנו, שיצאו למחול הרצח בחג החנוכה. לא הועבר מידע על תשתית טרור. לא היה מידע איפה עלול לקרות הפיגוע, מתי, נגד מי בדיוק ובאיזו דרך. האזהרה של נתניהו הייתה כללית, עסקה בעמדות פוליטיות של ממשלת אוסטרליה והפוטנציאל שלהן ללבות את שנאת היהודים. אזהרה שאפשר לשגר כמעט בכל רגע נתון לכמעט כל ממשלה בעולם.

נותר לשאול שאלה קטנה אחת: מה עם כל האזהרות שנתניהו עצמו קיבל בערב 7 באוקטובר? בכתב, בעל-פה, בפרטי, בציבורי, במכתבים ובשיחות, במפגשים ובטלפונים? אזהרות באוויר, בים וביבשה, מפיהם של כל מי שעוסקים בתחום, שזה תפקידם: להזהיר אותו. הוזהר פעם אחר פעם אחר פעם, אזהרות הרבה יותר ספציפיות, ממוקדות, מפורטות ונשענות על מודיעין מאשר האזהרה הכללית שלו לאוסטרלי. אזהרות שדיברו על "מצב מסוכן יותר מערב יום כיפור", על "סכנה למלחמה רב-זירתית" ול"עימות איזורי". למה התעלם מכל זה?

מי לא הזהיר אותו. רוב האזהרות פורסמו בזמן אמת, חלקן נודע רק בדיעבד. הזהירו אותו כל ראשי זרועות הביטחון. הזהיר אותו הרמטכ"ל הרצי הלוי. הוא בקושי הסכים להקשיב. בהזדמנות אחת סירב לבקשה נדירה של כל ראשי זרועות הביטחון לראות אותו ביחד, כדי להמחיש את גודל השעה וסכנותיה. הזהיר אותו ראש השב"כ רונן בר. מאוגוסט ועד 7 באוקטובר הוא קיבל מבר אזהרות על בסיס שבועי. "אני מסתובב כארי בסוגר", אמר אז בר בפגישה סגורה, "אנחנו בכיוון רע מאוד, אויבינו מתרגמים את המצב ועלולים להגיע למסקנות, אני מנסה להשמיע צפירת אזעקה אבל אין לי עם מי לדבר".

זמן קצר אחרי השיחה הזו, בר העביר לנתניהו אזהרה מפורשת ממלחמה, בשיחת טלפון שהתקיימה ביניהם, זמן קצר לאחר ניתוח כריתת הערמונית של נתניהו. גם האזהרה הזו נכנסה לו מאוזן אחת ויצאה מהשנייה.

נתניהו קיבל לפחות 3 אזהרות כתובות מאגף המודיעין של צה"ל. התרעות למלחמה. הוא הוזהר על ידי אביגדור ליברמן, שעמד בגבו לגדר של עזה ודיבר על אסון מתקרב. הוא הוזהר, בסרטון וידיאו, על ידי יאיר לפיד, בצאתו מפגישת עדכון ביטחונית עם נתניהו, ערב יום כיפור 2023. לפיד הזהיר בדיוק ממה שקרה כעבור שבועיים, כולל הערכה שזה יכול להיפתח מכיוון עזה.

הוא הוזהר בידי גדי איזנקוט, שלא עשה לעצמו קריירה כאלרמיסט מבוהל, ששלח לו מכתבים, נשא נאומים ודיבר על "מצב מסוכן יותר מערב יום כיפור 73". זוהי רשימה חלקית, אפס קצהו של קרחון אזהרות ענק שנע לעברו של נתניהו, שהמשיך לרקוד על הסיפון, להרכיב משקפיים ורודים, לחבר חופשה לחופשה (אירופה, רמת הגולן, איפה הוא והגברת לא טיילו ערב האסון). ועוד לא דיברנו על האזהרה המפורשת, הבוטה, הדרמטית, של שר הביטחון יואב גלנט, על המאמץ הנואש שלו למנוע ברגע האחרון את ההצבעה ההיא בכנסת, על האפוקליפטיות בה דיבר אז על הסכנות הנשקפות לנו אם נתניהו לא יתעשת, יעצור את מחול השדים וינסה לחבר מחדש את השברים של מה שניפץ לאורך כמעט שנה שלמה.

על רקע זה, הופכת אזהרתו לראש ממשלת אוסטרליה לפתטית במיוחד. שלא נדבר על כך שהוא ורוב שריו הטילו את האחריות לפיגוע על הממשלה האוסטרלית. מוזר. פתאום ממשלות אחראיות למה שמתרחש במשמרת שלהן, במדינה שלהן. לאיפה נעלמה היועמ"שית האוסטרלית? נחטפה על ידי קנגורו? לאן נעלם בית המשפט העליון האוסטרלי? הסמול האוסטרלי? האופוזיציה האוסטרלית? המשטרה ושירותי המודיעין וסיכול הטרור האוסטרלים? כל אלה שאשמים כאן אצלנו באסון הקשה ביותר מאז השואה, מתאיידים ומתפיידים במעבר לאוסטרליה, משל היו בומרנג מקולקל?

מהביטחוני-מדיני, נעבור לפוליטי. במהלך השבוע, בעקבות ראיון שנתן גדי איזנקוט ל"פגוש את העיתונות", פרצה מהומת אדירים בהובלת נתניהו וחבר צווחניו. איזנקוט העלה את האפשרות שאחרי הבחירות, במקרה שגוש השינוי לא יפרוץ את מחסום ה-61 מנדטים, הוא ישביע ממשלה עם 58-57 מנדטים. לממשלה כזו יהיה רוב יהודי-ציוני בכנסת. לגוש נתניהו יהיו במקרה כזה בין 50 ל-52 מנדטים. "רוב יהודי" היה פעם החלום של הימין. במקרה הזה, הרוב הוא לא רק יהודי, הוא גם ציוני. הרי בגוש נתניהו משתתפים גם גורמים לא-ציונים, אפילו אנטי-ציונים. אלה שממשיכים לקדש את השתמטות החרדים, מצהירים "נמות ולא נתגייס" ורוקדים "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים".

אוקיי, ומה עם הערבים?

הערבים, בניגוד למה שהיה בממשלת השינוי עליה השלום, לא יהיו בקואליציה. הם לא יהיו מחויבים, לא יהיו חתומים על הסכמים ולא ייכרתו איתם דילים. הם יצטרכו לקבל את ההחלטה, האם להפיל את הממשלה או לא. ההערכה היא שהם לא יפילו את הממשלה. הם מתגעגעים לממשלת בנט-לפיד שהציגה תוכנית עבודה לטיפול במגזר הערבי ובעיקר במעשי הרצח ומשפחות הפשע, והמספרים ירדו בהתאם. הם יעשו את החישובים שלהם ויתנו לממשלה החדשה להתקיים ולתפקד עד שייפרץ המחסום בצד השני (כשנתניהו יואיל בטובו סוף סוף לפנות את הזירה) ואפשר יהיה להרחיב אותה.

אז בעקבות אמירתו זו של איזנקוט, נפתחה מתקפת החורף הגדולה של ציוצי אזהרה, איומים וצרחות על הסכנה האיומה הצפויה מממשלה כזו. הנה, הרי זה בדיוק מה שאמרנו לכם, זעקו נתניהו, בצלאל סמוטריץ' ושאר צרחני הקהילה, הם יקימו ממשלה עם "האחים המוסלמים"!!!

על הדרך, צף לו סרטון ברשת בו עומד השר מיקי זוהר בכנסת ונואם, תוך כדי שהוא מנהל שיחה מסקרנת ואף משעשעת עם מנסור עבאס, שיושב במליאה. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל מהשיחה עולה שמיקי זוהר היה דייר קבוע בחדרו של עבאס בכנסת, בימים בהם נתניהו נאבק כדי למנוע את הקמת ממשלת השינוי, והתחנן בפני עבאס שיאפשר לנתניהו להקים ממשלה "בהימנעות חברי הכנסת הערבים". כלומר, מה שמותר לנתניהו, אסור לאיזנקוט. כשנתניהו צריך את הערבים, סופרים אותם. כשמישהו אחר זקוק לערבים, מוחקים אותם. ובכן, איזנקוט אמר שזה לא מקובל עליו.

איזנקוט צודק. הבעיה היא שהצדק שלו מאכיל את מכונת הרעל שמנצלת מיד את הסיטואציה כדי להפיץ את מעשיות הפייק והצביעות שלה, ויש מי שקונה את הסחורה המשומשת הזו.

שלא יהיה לכם ספק: אם נתניהו יוכל להשביע אחרי הבחירות ממשלה בהימנעות הערבים, הוא יעשה את זה. אם נתניהו יוכל להשביע אחרי הבחירות ממשלה עם מנסור עבאס שותף פעיל בקואליציה, הוא יעשה את זה. איך אני יודע? זה פשוט: הוא כבר ניסה לעשות את זה. זה מצולם, מוקלט, מתועד ומדווח לאורכה ורוחבה של הרשת. מה שהיה, הוא שיהיה. האם נפתלי בנט מסוגל להקים ממשלה עם עבאס פעם נוספת? אני לא בטוח, נוטה להאמין שלא. האם נתניהו מסוגל? אני בטוח שכן (אלא אם כן יקום סמוטריץ' כזה או אחר שימנע זאת ממנו).

נחזור לאזהרות של נתניהו וסמוטריצ'ו: "סכנה!", צייץ סמוטריץ' בעקבות דברי איזנקוט, "היינו כבר בסרט המסוכן הזה של השמאל!!", ונתניהו הוסיף: "ברית המסוכנים! האופוזיציה שוב חוברת לאחים המוסלמים!".

אכן, שומו שמיים. סכנת נפשות ממש. הם עוד עלולים לנהל רומן עם מנסור עבאס (שכמעט עבר לגור עם ביבי בבלפור בזמנו)! הם עוד עלולים לשחרר את יחיא סנוואר מהכלא, יחד עם עוד 1,027 רוצחים! ואני שואל את עצמי, ברגע של תמימות, מאיזו סכנה מזהירים אותנו נתניהו, סמוטריץ', איתמר בן גביר ושאר הליצנים? האם הם מתכוונים לזה שעלולה להיפתח עלינו מתקפת טרור חסרת תקדים? ש-5,000 רוצחי נוח'בה, שמומנו על ידי כסף קטארי שראש ממשלת ישראל הזרים לרצועה, יסתערו לתוך ישראל, יכבשו בסיסים של צה"ל, ישתלטו על יישובים ישראליים, ירצחו 1,200 ישראלים ביום אחד, ישרפו משפחות שלמות, יאנסו נשים, יערפו ראשים, ישחטו תינוקות לעיני הוריהם והורים לעיני ילדיהם?

יכול להיות שכל זה יקרה אם אכן מישהו שאינו נתניהו ישביע כאן ממשלה? יכול להיות ששני חבלי ארץ ובהם מאות אלפי ישראלים יפונו בבהלה למשך חודשים ושנים? האם יכול להיות שעיר בשם קרית שמונה תינטש על ידי ממשלתה ותגווע בחושך בשקט, רק כי ראש העיר אינו ליכוד? האם יכול להיות שיהיו כאן עשרות אלפי פצועים, קטועים, משותקים, עיוורים ורצוצים ומאות אלפים יסבלו מטראומות קשות?

כן, יכול להיות. בעצם, אפילו יותר מזה: כל זה כבר קרה. תחת ממשלת 7 באוקטובר וראש ממשלת 7 באוקטובר, שאחראים אחריות מלאה, מושלמת, עליונה ומוחלטת על האסון הקשה ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה. כל השאר, צרחות.

ירון אברהם דיווח השבוע על חקירת משטרה סמויה שמתנהלת סביב אירוע מוזר שהתרחש במעון ראש הממשלה לפני כמה שנים. האירוע ההוא נחשף בעמודים האלה בשנת 2020. מדובר באב הבית במעון ראש הממשלה, אפי אזולאי. איש הסוד האולטימטיבי של שרה נתניהו, השרת האישי, המבצע כל משימה ויודע כל סוד. המוציא והמביא מהמעון הרשמי.

ובכן, במהלך בדיקה ביטחונית של השב"כ, התברר שאותו אזולאי ביצע עוד כמה משימות במסגרת עבודתו. הפעם, לא מטעמה של הגברת נתניהו, אלא מטעמו-שלו. הוא קיבל לכאורה שלמונים, כלומר שוחד, מספקים שונים למעון הרשמי. לאחר שנכשל בבדיקת הפוליגרף וחקירת השב"כ העמיקה, אזולאי הודה ואף שיחזר את מעשיו.

בימים רגילים, במדינה רגילה, זוהי רעידת אדמה. האיש המופקד על המקום הרגיש במדינה, הנכנס ויוצא בקודש הקודשים, הקרוב ביותר לבני הזוג המלכותי, שיודע את כל הסודות ומבצע את כל המשימות, הוא עבריין שמבצע עבירות פליליות תוך כדי עבודתו זו.

ראש השב"כ היה נדב ארגמן. הוא בא לנתניהו לפגישה אישית ובישר לו על הממצאים המטלטלים. ארגמן היה משוכנע אז שאזולאי יורחק מיד מהמעון, תוגש תלונה במשטרה והאיש ייתן את הדין על מעשיו. ובכן, אזולאי אכן יצא לכמה ימים מהמעון, אבל המשיך לעבוד מאחת משלוחותיו, "וילה שוקן" הסמוכה. מכאן והלאה, אני מנחש מה קרה: נתניהו בא לרעייתו, סיפר מה שסיפר וגמגם מה שגמגם. אי אפשר להעסיק אותו כאן יותר, זה לא ראוי, זה לא הגיוני, זה לא מקובל.

ובכן, ההחלטה נפלה. אזולאי נשאר. ארגמן נדהם. כשנשאל בזמנו על ידי מישהו למה לא המשיך בחקירה, העביר אותה למשטרה ודרש להרחיק את אזולאי מהמקום הרגיש במדינה, ענה: "אני בוחר את המלחמות שלי".

מאז ועד היום ממשיכה משפחת נתניהו לנסות לדאוג לאזולאי. הוא כבר לא אב הבית, אבל הגברת מנסה מדי פעם לדאוג לו לג'וב כזה או אחר. בסוף, האיש באמת יודע את כל הסודות הכמוסים. אבל יש עוד משהו וסביבו, כנראה, מתמקדת החקירה: אזולאי הפך לעד הגנה במשפט נתניהו. ניסה להפריך (ונכשל כישלון חרוץ) את העדויות (הרבות) על קו האספקה של הטובין שדרשה המשפחה, וקיבלה, ממיטיביה ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. האם יש קשר בין העובדה שנחלץ להגן בעדות בעייתית על שלוחיו, לזה שלא ננקטו נגדו בזמנו צעדים כלשהם?

אני בזמנו דיווחתי שאת המידע על מעללי אזולאי קיבל נתניהו מראש השב"כ. מהדיווח של אברהם למדתי שהוא קיבל אותו גם מראש אגף הביטחון במשרד ראש הממשלה, מקורב נוסף של הגברת, אלון חליוה. מה עשה נתניהו עם המידע הזה? האם נקט באמצעים המתבקשים? האם יש קשר בין זה לבין העובדה שהאובייקט הפך לעד הגנה?

אין מה להתרגש, חברים. זה קרה, לכאורה, יותר מפעם אחת. זוכרים איך עד המדינה שלמה (מומו) פילבר התהפך והפך אחר כך לסוקר הבית של ערוץ הבית, בעלות של מאות אלפי שקלים, ויותר? אגב, למרות שפילבר התהפך, וניסה להחזיק את מקל ההנחיה בשני קצותיו, הוא נאלץ לדבוק עד הרגע האחרון בגרסה המקורית, לפיה "הייתה פגישת הנחיה" בינו לבין נתניהו, בפרשת תיק 4,000. וזוכרים איך דוד שרן, שהיה אמור להיות עד נגד נתניהו, התהפך אף הוא? אז שרן מונה לאחרונה למנכ"ל הליכוד, למרות שהוא נאשם באישום פלילי חמור בפרשת הצוללות. האם יש קשר בין הדברים? לא יודע. הרשימה הזו ארוכה: יפעת בן-חי שגב, עדה נוספת נגד נתניהו ששינתה את עדותה ומאז מקודמת לג'ובים שונים, וכו' וכו'.

אז אני לא יודע מה יעלו החקירות, כל החשדות וההשערות הן לכאורה בלבד. אני כן יודע שדפוסי ההתנהגות הללו מוכרים לי מסרטי מאפיה ישנים, שלא נס ליחם. סיציליה זה כאן.

לא רק סיציליה. גם קטאר. עניין נוסף שעובר בנחת מתחת לרדאר הוא העובדה שראש הממשלה מעסיק בקביעות יועצים ועוזרים ללא סיווג ביטחוני. והם בכלל רק מחלטרים אצלו. כלומר אצלנו.

את הכסף הם מקבלים מהמעסיק העיקרי, שמממן במקביל את חמאס. אפי אזולאי נכשל בתחקיר ביטחוני של השב"כ? אז מה. אלי פלדשטיין נכשל אף הוא ובכל זאת הועסק, בקומבינה, דרך המנכ"ל יוסי שלי, שבינתיים עבר לעשות בושות באמירויות. יונתן אוריך נכשל אף הוא ומעולם לא הוכשר ביטחונית. צחי ברוורמן נכשל, בטרם עשה מי שעשה התאמות שיאפשרו לו לעבור, ועכשיו הוא עובר ללונדון.

מה הפלא שהכנופיה הזו עסקה בעיקר במבצעי השפעה על הציבור הישראלי, כפי שהודגם בתחקיר המצוין של רונן ברגמן בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות"? הבדיחה הזו, על חשבוננו, אבל גם על חשבון הביטחון שלנו.

מי שמנסה לחלץ את עצמו ואת נפשו מהמעגל הרעיל המתואר כאן, הוא רון דרמר. ברק רביד פרסם השבוע שנתניהו אמר למתווך האמריקאי, השגריר טום ברק, שהוא מתכוון למנות נציג ישראלי למו"מ עם סוריה, במקום דרמר שפרש. בטח בודק אם ברדוגו פנוי. כך או אחרת, הסיפור גדול יותר, אולי אפילו הרבה יותר. הכותרת שלו היא "בחירתו של דרמר".

בסביבת נתניהו מנסים מדי פעם ליצור קשר עם דרמר. לרוב, זה לא מסתייע. האיש חתך. מזמנים אותו לישיבות, להתייעצויות, לפגישות, אך יוק. הוא איננו. לרוב גם לא מחזיר טלפונים. הדיבור כלפיו, בסביבה הכי קרובה של נתניהו, הפך רעיל. כמו נגד כל מי שנתפס במעשה "בגידה" כזה או אחר (כמטאפורה).
נתניהו יודע שדרמר מחפש את דרכו החוצה זמן רב, אבל לא ידע שזה רציני ועמוק. בדרך כלל נתניהו מחזיק קושאן על אנשיו גם אחרי שהם פורשים. משורה ישחרר רק המוות. לדרמר אין תחליף, אין אפילו התחלה או צל של תחליף, בכל הקשור למערכת היחסים עם הממשל האמריקאי.

אבל דרמר איננו. השנים האחרונות היו קשות לו, ובעיקר לרעייתו, מאוד. המחאה לא עשתה לו חיים קלים, משפחות החטופים העיקו עליו מאוד. הוא לא בנוי לזה. הוא אמריקאי, בכלל. לא מסוגל להבטיח הבטחות ריקות, מתקשה לנחם ניחומי סרק. הוא פונה עכשיו לעסקים, כנראה עם מקורבי דונלד טראמפ, ולא רוצה לשמוע מהביצה הרעילה והטובענית ממנה הצליח, איכשהו, להיחלץ. חסרונו אקוטי, אולי אפילו טראגי. בעיקר לקראת המפגש החשוב בין נתניהו לטראמפ בסוף החודש במיאמי.

הקולות הנשמעים מוושינגטון לאחרונה לא טובים. אחרי שנתניהו גרם לנו לאבד את הדמוקרטים, הימין האמריקאי העמוק והמטורלל מתחיל להפנות לנו עורף. דרמר, שתיפקד עד עכשיו כסוג של חוסם עורקים, איננו. נתניהו מחפש חוסם חלופי. בינתיים, אפילו פלסטר הוא לא מצא.

השבוע התברר שהממשלה רוצה להשתמש בכספי "קרן העושר" לצורך הכספים הקואליציוניים. אין בעברית מספיק מילים לתאר את החרפה הזו. קרן העושר, כספי הגז שאמורים להצטבר למען הדורות הבאים, להמשכיות השגשוג והבטחת עתיד המדינה וצעיריה, יילכו גם הם בדרך כל אתנן: משימות לאומיות, מורשת יהודית, משרדי ממשלה מיותרים, פמליות אינסופיות, מיליארדים שנשפכים בהיקף תעשייתי לתוך מגזריה השונים של קואליציית המיעוטים האנטי-ציונית, אנטי-ישראלית ואנטי דמוקרטית שהוקמה כאן. והכי מדהים, שזה עובר בשקט.

מצד שני, עוד משהו שעובר בשקט מוחלט, היא העובדה שהממשלה גוררת רגליים ואפילו לא מנסה להסדיר את משבר אנשי הקבע בצה"ל, שמאות מהם כבר הודיעו על כוונתם לפרוש מיידית, לנוכח העובדה שבסוף החודש הזה פוקעות "הגדלות הרמטכ"ל, אותה פנסיה המשכית ממנה נהנים חלק מהמשרתים, במסגרת הסדרים שקיימים כבר עשרות שנים.

תזכורת: הפנסיה התקציבית בצה"ל ובזרועות הביטחון בוטלה מזמן. נשארו הטבות אחרות, זולות בהרבה, כמו אותה פנסיית גישור שחלק מהפורשים מקבלים. היא מסייעת לצבא להחזיק, איכשהו, חלק מהכוחות הטובים שמחזיקים אותו, אותנו, את ביטחון המדינה ואת העליונות והמצוינות שלנו על אויבינו, לאורך זמן.

בואו נעשה סדר: רוב משרתי הקבע יכולים להשתכר יותר, הרבה יותר, בשוק הפרטי. גם אם לא מדובר במקצועות הטכנולוגיה העילית. תנאי העבודה בצה"ל ובמערכת הביטחון קשים. בשנתיים האחרונות האנשים האלה לא ישנו, לא ראו בית, נחשפו לסכנות ממשיות, נהרגו ונפצעו. אין שעות נוספות. אתה שייך למערכת ועובד קשה.

הפיתויים בחוץ גדולים, בעיקר בכלכלה הישראלית הנוכחית. הצבא נלחם על האנשים האלה עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב. אחת הדרכים להשאיר חלק מהם במערכת, הן אותן "הגדלות רמטכ"ל". אגב, לא מדובר ברעיון שנולד בצבא. בשירות הציבורי מקובל להעניק לפורשים, ערב פרישתם, לאחר עשרות שנות עבודה, העלאת דרג כלשהי, כדי לשפר ברגע האחרון את תנאי פרישתם. זה קורה בכל מקום. אפילו אבי המנוח, שעבד (מטעם הליכוד) בהסתדרות, קיבל דרגה נוספת בשנתו האחרונה ערב הפרישה.

האירוע הזה עולה כ-20 מיליון שקל בשנה. כסף זעיר במונחי מדינה. קופה קטנה, קטנטונת. תציעו לאורית סטרוק תוספת של 20 מיליון למשימותיה הלאומיות, היא תנחר בבוז. אלה חוגגים על מיליארדים. אבל כשזה מגיע למשרתים, זה פתאום נבלם. יש אחד, ח"כ עמית הלוי, שתקע את החקיקה בנושא עם אלפי הסתייגויות שהגיש בוועדה. בג"ץ קבע שעד סוף השנה הסיפור הזה חייב לעבור חקיקה מתבקשת. המחוקקים של הליכוד עוצרים את זה. ביד אחת הם ממשיכים לאפשר לחרדים להשתמט, בדרך שמגדילה את העומס על אלה שכן משרתים לממדים על-אנושיים, ביד השנייה הם מנסים לפגוע בתנאיהם.

לאורך עשרות שנותיי בתקשורת, יש שני דברים בהם הייתי עקבי: ההטפה האינסופית, המתמשכת והדי מעצבנת להיכנס לעזה ולפרק את יכולותיו של חמאס; וההגנה המתמשכת על המשרתים, תנאיהם, השכר שלהם, הפנסיה שלהם והמעמד שלהם בעינינו.

ערב 7 באוקטובר מעמדם של קציני צה"ל ואנשי הקבע הגיע לשפל חדש. אנשים היו פושטים מדים כשיצאו הביתה, שלא ייראו בסופרמרקט עם הדרגות. ואז הגיע האסון. ואחריו הגיעו ההצלחות הכבירות של צה"ל וארגוני הביטחון השונים. מה שהוכיח לנו, שוב, שבשכונה הזו אי אפשר להחזיק מעמד אפילו יום אחד בלי שתהיה לך עליונות צבאית, טכנולוגית ומודיעינית משמעותית על אויביך.

העליונות הזו, מקורה באנשים. אך ורק בהם. באנשי המודיעין והסייבר והסיגינט ואמצעי הלחימה והטכנולוגיה, במומחי השב"כ והמוסד, ביצירתיות האינסופית והכישרון העצום שיש כאן ומתפוצץ, תרתי משמע, בכל הפיתוחים שלנו בשדה הלחימה מול אויבינו.

כשאתה מחבר את היכולות הללו לרוח הלוחמים בשטח, למסירות, לאומץ ולנחישות, אתה מקבל את ישראל. כשאתה פוגע בזה, אתה מקבל רפובליקת בננות ומדינת עולם שלישי.

צה"ל זקוק לא רק לעילויי 8200 וגאוני הסייבר וכיפת ברזל. הוא זקוק גם לאנשי החימוש של הטנקים, לצוותי הקרקע בחיל האוויר, לנהגים ולאפסנאים ולכל שאר המשרתים שבלעדיהם אין צבא. ולכן, המעט שאפשר לעשות למענם הוא לתת להם יציבות, תנאי עבודה סבירים ותגמול הוגן. האפשרות להגדיל מעט את הפנסיה לפני שחרור היא אחת הקוביות בפאזל שמסייע לצה"ל להחזיק, איכשהו, חלק מהכוחות הטובים והמשמעותיים על מדים כמה שיותר זמן. הממשלה והקואליציה המופקרות שלנו, מנסים עכשיו לפרק גם את זה.

בשבועות האחרונים הודיעו כבר 600 אנשי קבע על כוונה לפרוש מיידית, לפני ש"הגדלות הרמטכ"ל" פוקעות בסוף החודש. שומעים את זה חברי הכנסת של הקואליציה, שומעים את זה השרים, שומע את זה ראש הממשלה, ולא עושים כלום. כאילו לא עברנו את ה-7 באוקטובר, כאילו לא הבנו שקיומנו כאן תלוי באותם פראיירים על מדים. האנשים האלה שמשרתים רחוק מאוד מהבית, שלא מגדלים את הילדים שלהם, שבקושי רואים את בנות זוגם/בני זוגן, שמקריבים את חייהם ובריאותם, בלי שעות נוספות ובלי תלושים למזללות ההייטק. מה גם, שהכלכלה הישראלית חייבת את עוצמתה לקרקע הגידול המדהימה של צה"ל. זה כסף שמשלם את עצמו בריבית דריבית. אבל הוא לא עוזר לתחזוקת הקואליציה, אלא רק לביטחון המדינה, אז הוא לא מעניין אף אחד.

בכל שנה, או קמפיין, בסתיו, כשמתברר שמישהו מאיים על שלטון נתניהו, נחלצים "האיראנים" לעזרה ופורצים לו לטלפון הנייד, או למחשב, או לאנשהו. עכשיו זה קרה גם לנפתלי בנט. בפעם הקודמת, כזכור, זה קרה לבני גנץ.

לא, אני לא באמת יודע מה קרה שם, מי פרץ למי ומה הנזק. כרגע, ככל שהבירורים העלו, יש בחומרים שנשלפו מערוץ הטלגרם של בנט לא מעט לכלוכים: תככי לשכה, יועצים נגד יועצים, וגם לא מעט חומר צהוב. לא דברים שמשאירים חותם, בעידן הנוכחי. אלא אם כן יתברר או יוכח אחרת.

השאלה החשובה יותר היא האם נשלפו משם חומרים "מפלילים" או מרשיעים באמת, כאלה שיכולים לגרום נזק כבד, בלתי הפיך, לתדמיתו של המועמד? ואם כן, האם זה הופך את בנט לסחיט? האם הוא יצטרך מעתה והלאה לשקלל ולחשב את חישוביו גם בהקשר הזה?

כרגע, נראה לי שלא. הרי מה כבר יכול להתברר? שהאנשים הכי קרובים אליו מועסקים בעצם על ידי קטאר? שהוא פעל נגד ביטחון המדינה בפרשת הצוללות? שבמשמרת שלו התחולל האסון הכי כבד שקרה לנו? שהוא התעלם מכל האזהרות הביטחוניות ועצם עין אל מול הקרחון המתקרב? שהוא מינה לתפקיד מיניסטריאלי רגיש מאוד עבריין מורשע, בריון ילדותי ואלים, שהפך את הביטחון האישי שלנו בישראל לבדיחה רעה?

לא, אני לא מאמין שהדברים האלה יכולים להתברר. ואם כן? אז מה. זה בטח רק יחזק אותו.