"בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים" נוהגים לשיר באירועים חרדיים. בעת האחרונה, נוכח המלחמה סביב חוק ההשתמטות, שונתה השורה השנייה בשיר ל- "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". זה לא אומר שנזנחה כוונתו של המשפט המקורי, לפחות על פי איום חדש: השתמטות קולקטיבית של יותר ממאה אלף חרדים, בו זמנית, מהחזר התשלום החודשי של המשכנתה.
כך נחשף בעיתון "ישראל היום". כלומר, לא בדיוק "עלילת דם" של השמאל, אלא בעיתון שכונה עד לא מזמן "ביביתון", לפני שראש הממשלה פנה לערוצי בית שבהם מוותרים מראש על מחשבה ביקורתית, אפילו כשהיא מגיעה מצד ימין.
לא מזמן הודיע אביגדור ליברמן (וב"יש עתיד" מיהרו ליישר קו), כי בכוונתו לקדם חקיקה שתפגע בזכויות האזרח (ובכלל זה שלילת זכות הבחירה) מכל המשתמטים משירות. רבים בציבור הישראלי, גם כאלה שלא נמנים על המחנה החרדי, הסתייגו מהיוזמה - אפילו היא דקלרטיבית בלבד. אפילו בארגוני שמאל היו רבים שמיהרו להתנער ממנה בשם זכותו של כל אזרח.
אבל האם הם עדיין עומדים מאחורי ההתנגדות הנחרצת, עת מתברר שהחרדים, לפחות כפי שהם מיוצגים על ידי נבחרי הציבור שלהם (תכף נדרש גם לזה) זוממים מעשה שכמוהו קשירת קשר לביצוע פשע?
אגדת הפלג הירושלמי
זו לא הפעם הראשונה שבה גורמים שמבקשים למחות נגד מדיניות הממשלה, מציעים לפגוע בה דרך הכיס, בצורה של מעין מרי אזרחי. הקריאה למרד מיסים למשל, ליוותה את המאבק נגד החקיקה המשפטית.
אלא שבסופן של הפגנות סוערות, לא רק שהיא לא הפכה למעשה (ממש כמו הסרבנות-לכאורה, שנשארה על הנייר, למרות שעלילת הדם הזו התנחלה, למרבה הצער, בלא מעט לבבות) אלא שמאות אלפים אזרחים טובים שסרו בכל מוצאי שבת לרחוב קפלן וסביבתו, המשיכו להיות עמוד השדרה של משלמי המיסים בישראל, בין היתר כדי לתמוך בעל כורחם בציבור שהשתמטותו-אומנותו.
קריאות קיצוניות, כמו מעשים קיצוניים, נותרו מנת חלקם של מתי מעט, אם כי אלה כמובן משכו אליהם יותר אש, שלפעמים הסיטה את העובדה מכך שמחאת קפלן הייתה תנועת המיינסטרים הגדולה ביותר שקמה אי פעם בישראל.
גם אצל החרדים, בכל פעם שאנו נתקלים ברטוריקה קיצונית מצד גורמים המזוהים עם המחנה, מיד יש מי שקמים להסביר לנו שאלה לא מייצגים את כלל הציבור החרדי.
בדרך כלל מופנית האצבע לעבר גורמים קיצוניים - מהפלג הירושלמי ועד לנטורי קרתא. כלומר, אלה שאפילו לא מעמידים פנים שיש להם דבר וחצי דבר עם הציונות. חלקם אף הגונים מספיק כדי להתקיים ללא עזרה כספית מהמדינה.
הפעם, לפחות כך עולה מהחשיפה של "ישראל היום", מדובר במסמך פנימי שהוכן כחלק מהיערכות במפלגות החרדיות למקרה של פיצוץ במגעים בנושא חוק הגיוס - ובפרסום אף מצוטט "בכיר ביהדות התורה" שמסביר שהאקט הקיצוני קיבל את ברכת הדרך מהרבנים החשובים. לקרוא ולא להאמין.
למה הדבר דומה (להבדיל כמובן בחומרת המעשים, אבל לא מבחינת המנגנון)? לארגונים הפלסטינים השונים בעזה, שעשו יד אחת כדי להוליך שולל את הציבור בישראל ואת מנגנוני הביטחון - לתת בהם סימנים של מי שקיצוניים יותר או פחות, עת שלכולם הייתה (ויש) מטרה משותפת.
משתמטים, נמאסתם
מאחר שמדובר בהאשמה חמורה, יובהר מיד: החרדים אינם מקשה אחת. יש בהם (מעטים מדי, אבל יש) שמשרתים בצה"ל, יש ביניהם רבים שעובדים לפרנסתם (כמחציתם, גם אם חלק נכבד מהמספר הזה מועסק במוסדות קהילתיים של המגזר, בעיקר במערכת החינוך) ומיותר לציין, אבל נעשה זאת בכל זאת: אין הכוונה להטיל בהם דופי כיחידים - שרבים מהם עושים באמונה, תרתי משמע, למען הזולת - אלא רק כציבור שמיוצג בידי עסקנים שירדו מהפסים.
אפשר להעריך שהיה זה איום שהודלף בכוונה, כדי להראות כמה רחוק יהיה מוכן הציבור החרדי ללכת במלחמתו בחוק, שבאופן פרדוקסלי דווקא מכשיר את ההשתמטות (עד כדי כך שלפעמים מתעורר חשד שמא המחאה החרדית נגד החוק מתואמת עם יוזמיו, כדי לייצר מראית עין של גיוס "אמיתי"), אלא שגם אם כך הוא הדבר, נדמה שהציבור החרדי, שהוא כאמור מגוון בהרבה מנציגיו בכנסת, אינו מבין איזה אסון עלולים עסקניו להמיט על ראשו (לא בפעם הראשונה במאה האחרונה).
הפסקת תשלום קולקטיבית לא רק שתחשוף אותם לצעדי אכיפה וענישה קשים, ביחד עם ההשתמטות המאורגנת מהגנת המדינה הנלחמת על חייה, היא תפורר את ה"בלוק" המפורסם. כוחו של זה בכנסת עודנו רב, אבל בציבור הליכודי, המשרת, המתפרנס בכבוד והמפרנס את קופת המדינה, כבר ניכרים הסדקים.
המיליארדים הרבים שזורמים לישיבות בעת שבו מרבית אזרחי ישראל נדרשים לקצץ בהוצאותיהם, הקריאות "נמות ולא נתגייס" על רקע מלחמה שבמסגרתה מתים רבים שכן התגייסו, כבר הרחיקו אותם מהקונצנזוס הישראלי.
עתה הם מוסיפים עליו גם איום על המערכת הכלכלית בישראל - וכל אלה מצטברים לזעם עצום שלעת עתה הוא גם עצור, אבל בפעם הבאה שבה יציע מישהו לשלול מהם זכויות אזרח, יגלו שגם לבני אנוש, בשר ודם, יש יכולת להסתיר פנים נוכח הרעה.