יותר מ-800 ימים של מלחמה, בשבע זירות פעילות, שבהם משרתי הקבע של צה"ל הם השכפ"ץ האנושי של מדינת ישראל. הם כמעט שלא ראו בית: פעילות אינטנסיבית מסביב לשעון, אש, אתגרים בלתי פוסקים ואובדן. הם כורעים תחת עומס מבצעי היסטורי, כזה שלא ידענו מאז קום המדינה. ואחרי כל זה - במקום לעמוד ולהצדיע להם - יש מי שבחר להפוך אותם למטרות בלוח המטרה הפוליטי.
רק תזכורת: מה שהכירה כמעט כל משפחה של מילואימניקים מאז פרוץ המלחמה, הוא עבור רבים מאנשי הקבע חיי היום-יום. שגרה. אין משכורת שיכולה לתגמל היעדרות מתמשכת מהבית ומהמשפחה, בוודאי לא כשיש ילדים.
המאבק על "השלמות הרמטכ"ל" אינו עוד דיון תקציבי יבש. זהו מבחן מוסרי של החברה הישראלית. חשוב להבין את העובדות: נושא השלמות תקופות השירות מצוי בשיח מקצועי בין-משרדי כבר שנים. מעת לעת הוא גולש החוצה והופך להתגוששות פוליטית.
כבר ביוני 2023 נחתם הסכם תקציבי עם משרד האוצר, הכולל הסדרה של הנושא באמצעות מודל חדש ופשוט - כזה שמתעדף לוחמים ואף מייצר חיסכון תקציבי.
המטרה ברורה מאוד: משרת קבע שפורש בגיל 42-43 מגיע לאחוזי קצבה נמוכים של כ-45% בלבד. ההשלמות נועדו להוסיף אחוזים בגין ייחודיות שירות הקבע, כאשר לוחמים זוכים לתיעדוף משמעותי.
לאחר ניסיונות חקיקה כושלים, בג"ץ פסק כי יש להשלים את החקיקה עד סוף 2025. אחרת, פורשים משנת 2026 ואילך יישארו ללא ההשלמות הללו. החשש בצה"ל מוחשי: התקרבות לנקודת אל-חזור שתגרום לרעידת אדמה בשורות הצבא - בזמן שמצב כוח האדם ממילא מאתגר וקשה, בעיקר בהחתמת דור צעיר שמביט על היחס למשרתי הקבע ושואל שאלות קשות.
חשוב לומר ביושר: זו אינה פריבילגיה, אלא הגינות בסיסית כלפי מי שיוצא לאזרחות בנקודת פתיחה נחותה מחבריו שטיפסו במקביל בסולם ההייטק ותחומים רותחים נוספים בשוק הישראלי.
וכאן נכנסת השרירות הפוליטית. למרות הסכמה גורפת עם משרד האוצר על מודל ההשלמות, ולמרות ויתורים כואבים שעשו צה"ל ומערכת הביטחון - התהליך תקוע בוועדת החוץ והביטחון.
מספר מצומצם של חברי כנסת, המביעים התנגדות נחרצת, פועלים בפועל נגד הלוחמים ועוצרים את החוק מלהגיע לקריאה שנייה ושלישית.
השחיקה כבר אינה איום תיאורטי. הנתונים מבהילים: מספר המועמדים לקידום לדרגת סא"ל נמצא בצניחה. בקרוב נעמוד בפני מציאות של "מועמד אחד לתפקיד אחד" - מוות קליני לאיכות ולתחרותיות של צבא העם, שמתקיים בו מאמץ אמיתי וכן לשמר אותו מול מתקפות פוליטיות מכל עבר.
מנגנוני השלמה דומים קיימים בגופים רבים בשירות המדינה, אך רק את אנשי הקבע קל להפוך לשק חבטות ולצייר כ"שודדי הקופה הציבורית". הגיע הזמן להפסיק לאלתר את הנרטיב הבזוי הזה.
הצבא לא יכול להתחרות בשכר הסקטור הפרטי, אבל הוא חייב לספק מעטפת של כבוד, יחס ותגמול הולם. הוקרת משרתי הקבע אינה קמפיין של דובר צה"ל פעם בשנה. אם לא נתגמל אותם עכשיו, כשהם מדממים עבורנו בשבע חזיתות - אז מתי?
הגיע הזמן להפסיק את המשחקים הפוליטיים ולאשר את החוק. ולא יזיק לנו גם להביט על מה עושה ארצות הברית עבור משרתי הקבע שלה.