בשעה שבארצות הברית מסכמים את 2025 כ"שנת שפל" בהתמודדות עם אנטישמיות באקדמיה והעמקת תחושת חוסר הביטחון של סטודנטים יהודים, לאחרונה התפרסמו גם נתונים המעידים על ירידה של 17 אחוז במספר הסטודנטים הבינלאומיים שנרשמו לאוניברסיטאות הנחשבות בעולם לשנת הלימודים הנוכחית. האוניברסיטאות האמריקאיות מסבירות את המגמה באמצעות הקשחת תנאי הוויזות, עיכובים ממושכים והגבלות חדשות על כניסה למדינה. אלה אכן גורמים משמעותיים. אך מי שמביט על התמונה הרחבה מבין שהבירוקרטיה היא רק חלק מהסיפור.
בשנים האחרונות האקלים החברתי בקמפוסים בארה"ב הוא פוליטי הרבה יותר, ובמקרים מסוימים אנטישמי ואנטי-ציוני לחלוטין. פגשתי בשנה האחרונה סטודנטים שהחליטו לעזוב את לימודיהם בארה"ב ולעבור אלינו באמצע שנה אקדמית. חלקם הגיעו לאחר אירועים אנטישמיים, ואחרים לאחר שיחות עם הנהלות אוניברסיטאות שלא הצליחו להבטיח להם תחושת ביטחון. זו אינה תופעה המונית, אך כן עקבית.
השיח הציבורי בקמפוסים האמריקאיים בשנתיים האחרונות התמקד כמעט כולו בסיסמת "פלסטין החופשית" שהובילה לאנטישמיות גלויה או אנטי-ציונות. ובעוד המרחב האקדמי עסק כמעט בלעדית בנושא זה, בלטה במיוחד ההיעלמות של אותם האנשים מנושאים אחרים כמו סודאן, סוריה, סין, ניגריה ואזורים אחרים בעולם שבהם נטבחו למעלה ממיליון בני אדם בשנתיים האחרונות. הבחירה לעסוק בנושא אחד ולהתעלם לחלוטין מאחרים אינה ניטרלית, כמו גם העובדה שממשלת ארצות הברית קנסה אוניברסיטאות מובילות במאות מיליוני דולרים בשל טיפול לקוי באנטישמיות רק מדגישה את עומק הבעיה.
מתוך המציאות הזאת התגבשה בשנת 2025 אחת המגמות המעניינות ביותר שאנו רואים. אותה תנועה של סטודנטים יהודים המרגישים שהקמפוס האמריקאי כבר איננו המקום הטבעי עבורם ומגיעה לישראל, ולעיתים גם באמצע שנת הלימודים. על פניו התקופה הייתה אמורה לצמצם את תנועת הסטודנטים עם שנתיים של מלחמה וחוסר ודאות אך במקום זאת קרה ההפך. באוניברסיטת רייכמן בלבד קלטנו כמעט 1,600 סטודנטים בינלאומיים חדשים. לקראת שנת הלימודים 2026-2027 אנחנו רואים עלייה של חמישים אחוז בהרשמות לבית הספר הבינלאומי. זהו שיא חדש, והוא אומר משהו על איך העולם האקדמי משתנה.
הקמפוסים בישראל הופכים לעדיפות עבור סטודנטים יהודים שאינם מרגישים בטוחים במקומות אחרים. והם גם הופכים ליעד טבעי עבור צעירים שאינם מצליחים לקבל ויזת לימודים בארה"ב. אבל מעבר לשני הגורמים הללו, יש כאן משהו רחב יותר. ישראל מעניקה מרחב שבו זהות יהודית אינה גורם לסיכון או לחשש, אלא חלק טבעי מחיי היום יום. זהו פרמטר משמעותי עבור מי שמחפש מקום ללמוד ולהתפתח בו. ובסופו של דבר, התנועה הזו נולדה ממציאות עגומה אבל בתוך המורכבות היא גם מביאה איתה משהו חיובי לישראל ולקהילות היהודיות בעולם. חלק מהסטודנטים שיגיעו לכאן יחליטו להישאר, להשתלב בשוק התעסוקה ולגדל כאן את משפחתם. אחרים יחזרו לקהילותיהם כשגרירים טבעיים של ישראל, כבוגרים בטוחים בעצמם וכמנהיגי הדור הבא בתפוצות.
כך או כך, מדובר בהרבה יותר מהישג אקדמי. זרימת מאות סטודנטים לקמפוס אינה רק נתון מרשים אלא מעלה את המורל לציונות ולפטריוטיזם וכן, מעמיקה את הקשר בין ישראל לתפוצות. ובשנה כמו 2025, שבה חשיבותו של חוסן ערכי וקהילתי ברורה לא פחות מהתועלת הכלכלית, משמעותה של התנועה הזו גדולה פי כמה.
הכותב הוא ראש בית הספר הבינלאומי וסגן נשיא לקשרי חוץ, אוניברסיטת רייכמן