אנחנו בישראל כבר מורגלים בפוליטיקאים שהופכים את עצמם למרכז הסיפור. בימים האחרונים הקהילה היהודית נאלצה להתמודד עם המנהג הנלוז הזה כאשר ח"כ רוטמן למשל מצא דרך להיות קורבן גם במקרה הזה. במציאות נורמלית, הפונקציה הממלכתית שאמורה לנהל את הסיטואציה ולהיות הגורם המגיב זה שר התפוצות. אמנם השר המכהן עשה את המעשה הנכון ועלה על הטיסה הראשונה לסידני, אך נראה שמשרדו לא היה ערוך ללוות את השרים וחברי הכנסת כיצד מתמודדים עם אסון שכזה. לצערנו יהדות התפוצות חוותה מקרים רבים מדי של מתקפות אנטישמיות ושנאה כלפיהם, ובכל פעם ראינו את חוסר המוכנות של המשרד.
משרד התפוצות נועד לשמש גשר בין מדינת ישראל ליהדות העולם. אלא שלאורך שנות קיומו הנתונים מצביעים על כישלון הולך ומעמיק במשימה. לפי סקר PEW (2020) רק 58% מיהודי ארצות הברית דיווחו שהם חשים "קשורים במידה כלשהי לישראל", אך בקרב צעירים מתחת לגיל 30 הנתון ירד מ־50%. גם דו"חות הAJC (2024/25) מצביעים על כך שרוב יהודי ארה"ב לא סומכים על ממשלת ישראל, ושהיא אינה מייצגת אותם.
הנתק הזה איננו רק עניין תרבותי, אלא תוצאה של מדיניות. המשבר סביב ביטול מתווה הכותל בשנת 2017 סימן תפנית חדה באמון. רבבות יהודים, בעיקר מהזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים פירשו את המהלך כהתכחשות אליהם מצד מדינת ישראל. משרד התפוצות, שהיה אמור לשמש גשר דיפלומטי בשעת משבר, נותר אז חסר השפעה. בין השנים 2020-22 כיהנו שני שרים - עומר ינקלביץ' ונחמן שי, שניסו להחזיר את הקשר עם הקהילות באמצעות דיאלוג פתוח ושיתופי פעולה עם ארגונים יהודיים. אך עם חילופי הממשלה ב־2022 ומינויו של ח"כ עמיחי שיקלי, שצירף למשרדו את תחום "המאבק באנטישמיות", השתנה הדגש. אף שדוחות רשמיים של המשרד עצמו הצביעו על עלייה דרמטית באירועי אנטישמיות בעולם לאחר ה־7 באוקטובר, לא נרשמה פריצת דרך משמעותית במדיניות שיתוף הפעולה עם הקהילות היהודיות. להפך, בכירים בארגונים היהודיים דיווחו על ירידה באמון בממשלת ישראל ובנכונות לשתף פעולה עמה.
סקר AJC משנת 2024 מצא כי 57% מיהודי ארצות הברית טענו שהקשר שלהם לישראל דווקא התחזק בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", אך באותו הזמן סקר Gallup 2025 הראה כי התמיכה בישראל בקרב צעירים ליברלים אמריקאים צנחה לשפל היסטורי. דואליות שממחישה כי הקשר עם ישראל חורג מהזירה הממשלתית ונוגע גם כן בשאלות זהות עמוקות. גוף ממשלתי הנתון לטלטלות פוליטיות וגחמות אישיות פשוט אינו מסוגל לנהל מערכת יחסים כה רגישה ומורכבת לאורך זמן.
יהדות התפוצות איננה "מגזר" נוסף, אלא חלק מהותי בזהותה ובחוסנה של מדינת ישראל. משום כך, האחריות על הקשר עמה חייבת לצאת מהזירה הפוליטית ולהיות מנוהלת באופן ממלכתי על ידי מוסד הנשיאות. נדרש למנות שליח מיוחד מטעם נשיא המדינה, הפועל בשקיפות, באחריות ובשיתוף מלא עם הקהילות בעולם. שליח זה יוכל להפוך את הקשר הזה מגוף משרדי סקטוריאלי למיזם לאומי מאחד, כזה שמחבר מחדש בין מדינת ישראל לבין העם היהודי כולו. כדי לחדש את האמון ולהבטיח פעולה מתואמת, יש לגייס למהלך את כלל הפדרציות, הארגונים היהודיים המרכזיים, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית וגורמי ממשל בישראל. לא מדובר רק בשינוי מוסדי אלא בשינוי תפיסתי שמביע הכרה בחשיבותה של יהדות התפוצות בעיני מדינת ישראל והחברה הישראלית.
הקהילה היהודית באוסטרליה, או כל קהילה אחרת שנמצאת תחת מתקפה לא צריכה את מדינת ישראל כדי להגן עליה. אך אם היד המושטת תהיה כזו שמוכנה לסייע, ולא כזו צדקנית ופוליטית שמחפשת את תשומת הלב לעצמה יתכן וצעירים רבים יותר יראו ביד המושטת אופציה אמיתית לשיתוף פעולה ואפילו לעלייה.
הכותב הוא דובר ארגון עתים ופעיל חברתי