בכיר בסביבת טראמפ לוואלה: "לא אהבנו את חיסול ראעד סעד"

דומה כי סביבת טראמפ חלוקה על הדרך שבה יש להביע את רגשותיהם באופן פומבי באשר לראש הממשלה נתניהו והפסקת האש.

ככל הנוגע לנשיא עצמו, הוא לרוב ינקוט בלשון מעודנת בפומבי כשהוא בתפקיד, שהרי אנחנו זוכרים את תגובותיו מחוץ לבית הלבן כלפי ראש הממשלה, גם אם בארבע עיניים או אוזניים הוא יהיה נוקשה יותר. לפעמים, יעדן פחות את לשונו, כפי שעשה מעל דוכן הכנסת: "הוא לא קל (נתניהו, ע.ק) ו- ,"אי אפשר לנצח את העולם, או כמו שהייתי אומר לביבי: 'ביבי, עכשיו זה הזמן'. והוא הבין את זה יותר טוב מכולם. כי בסופו של דבר, אתה יודע, העולם הוא מקום מאוד גדול". ובראיון למגזין טיים: "הוא היה מושך את זה עוד שנים, עצרתי אותו", והנה גם הלילה אמר טראמפ לכתבים: "ישראל ואני מסתדרים, יחסי עם נתניהו טובים, כמו עם כולם במזרח התיכון". אז מה בכל זאת קורה מאחורי הקלעים?

מה שקורה הוא פשוט מאוד, כלפי חוץ טראמפ מנסה לשמור על חזית אחת די אחידה שלו ושל נתניהו, הוא גם מעריך מאוד נושאים ונותנים קשוחים ולא אחת החמיא לנתניהו על כך. אבל מנגד, לצד העובדה שהנחה את ציוותו לא אחת לתת לישראל את כל שהיא דרושה לו בטחונית - בכירים בסביבתו של טראמפ מתחילים להפוך חסרי סבלנות ואפשר לומר שגם טראמפ עצמו.

סביבת טראמפ מתקשה לעכל את העובדה, או האמת המרה מבחינתם, שבכל תרחיש ישראל תוסיף לנקוט במדיניות של מניעת התעצמות. בלבנון הם די זורמים עם פעולות ישראל, כולל אפילו פעולה עצימה יותר, אבל בכל הקשור לעזה, זה לא אותו הדבר.

טראמפ ואנשיו אומרים כל העת שהנשיא תומך בזכותה של ישראל להגן על עצמה ולהחליט את מי היא מחסלת לשם כך, דוברת הבית הלבן אף ענתה כך לשאלת וואלה רק לפני 3 שבועות לאחר שחיסלה ישראל את רמטכ"ל חיזבאללה. מנגד בעזה, כשיש הסכם - זה פחות עובר חלק.

טראמפ ענה: "אני אבדוק את זה", לשאלה האם ישראל הפרה את הפסקת האש כשחיסלה את סעד, כשבישראל מצדיקים את החיסול בהודעות רשמיות על כך שחמאס הפר ראשון. יש מצב גדול שההצדקות הישראליות יספקו את טראמפ, אך חשוב להבין, בעוד שהאמריקנים תומכים בישראל ובנתניהו ביטחונית - ברמה האישית והפוליטית קשה להם לסמוך עליך. בכיר אמריקני אמר לוואלה: "זו שנת בחירות הוא יקשיח עמדות ויהיה קשה להתקדם", בכיר אחר שהתייחס ספציפית לסיפור ראעד סעד אמר: "אנחנו לא אוהבים את זה, בלשון המעטה".

בשורה התחתונה - זה הורג להם את לוח הזמנים. היום (שלישי) תחל בדוחא בירת קטאר ועידת רב לאומית להצגת, משמעויותיו ופריסתו. טראמפ הצהיר אמש בפני כתבים שהכוח עצמו כבר מוכן ועובד והוא יתחזק וראשי מדינות ישלחו כל מספר של חיילים שהוא יבקש. אך האמת מורכבת: על פי דיווחים בארצות הברית, קטאר חילצה מאנשי טראמפ הבטחה שכוח הייצוב לא יילחם בחמאס, משום שמדינות מוכנות לשלוח חיילים למשימות פיקוח ושיקום אך לא לחימה.

אינדונזיה למשל, מוכנה לשלוח 20 אלף חיילים אבל היא לא בכיוון של לחימה בשוחות ובמנהרות. איטליה וגרמניה כבר הצטרפו פיזית לכוח הזה, אבל טורקיה כלל לא הוזמנה להשתתף, ייתכן וזו דרכם של האמריקנים לאותת שקיבלו את דרישת ישראל "ללא כוחות טורקיים בעזה". הקטארים לוחצים לצרפם.

נראה שעד וכולל ביקור נתניהו באחוזת טראמפ במאר א לאגו בסוף החודש נראה את המשחק הדואלי הזה: כלפי חוץ תמיכה בישראל ובנתניהו ומאחורי הקלעים, בשיחות רקע ושלא לייחוס - הבעת תסכול. מה יהיה הסוף? העיקרון הברור של טראמפ: כל עוד זה בטחוני מיידי החלטות נתניהו מקובלות לרוב, אם יבחין שזה לצורך הון פוליטי - זה כבר יפתח עימות חדש